לפעמים אין סיבה

החיים הם, למרבה הצער, עניין קצר ומסובך, מבולגן ומפתיע. הם קורים לנו כשאנחנו מתכננים תוכניות אחרות, רצופים באקראיות ומסרבים לציית לחוקיות מכל סוג שהוא. המוות, על אחת כמה וכמה.

במשך הדורות הצלחנו לייצר לעצמנו כל מיני מנגנונים מורכבים שיסייעו לנו, ולנטייתנו הטבעית כבני אדם לסדר ולסיבתיות, לחיות בשלום עם החיים. ייסדנו דתות, פיתחנו מדע ויצרנו ספרות כדי שנוכל לשכנע את עצמנו שיש היגיון מאחורי כל זה ושהסוף, כשיבוא, יהיה טוב.

ביום חמישי הגיע הסוף הזה, האקראי והמפתיע, אל אורי אדלמן (46), אחד מהסופרים המצליחים של השנים האחרונות ומי שייסד את הקריירה הספרותית שלו על ניסיון לשכתב את המציאות כך שנוכל לזהות בה סיבה ומסובב. המותחנים של אדלמן, כמו "קונצ'רטו למרגל ותזמורת", "משוואה עם נעלם", "שעות מתות" ועוד, הם חברים של כבוד בז'אנר שכל תכליתו היא להעניק לקוראיו תחושת ביטחון. רגליהם של המותחנים נטועות היטב בקרקע המציאות והם מנסים ליצוק אותה לתוך תבנית של סדר מדומה, אבל לא לפני שחשפו קודם לכן כמה מסובך יכול העולם להיות.

שלא כמו במציאות, בספרים הטובים באים על שכרם, הרעים – על עונשם וסוף הצדק לנצח. יהיו כמובן עוברי אורח תמימים שיפגעו, אך כשנניח את הספר מידינו, לאחר פתרון התעלומה המובטח, נקבל אשרור לתחושה שהכל יהיה בסדר, שאדם נחוש וישר דרך יכול לצאת צדיק ושסוף האהבה לנצח.

המותחנים וחבריהם, ספרי הבלש, מאפשרים לנו לחוות את הסובב אותנו כעלילה נפתלת, עם הגיון פנימי עקבי שסופו טוב. החוויה המתגמלת שהם מעניקים לנו מקורה בחשיפתם של המניעים, בפיענוחן של הסיבות, בגילויים של הסודות, ובהחדרת יסוד של אירגון אל תוך המציאות הכאוטית.

כשרונו של אדלמן היה טמון ביכולתו לנטוע את כל אלו במציאות הישראלית של ימינו אנו, בישירות מקסימלית ובפשטות רבה. הוא הצליח לדלג מעל משוכת ה"ארץ הקטנה שבה כולם מכירים את כולם", ולרקום עבורינו, ממש כאן, חמש דקות מהבית, מזימות ריגול, פרשיות שחיתות וקנוניות ענק, ותמיד בשפה ברורה, נהירה, יום יומית ואמיתית.

מותחנים ניזונים תמיד משביב הפרנויה ומחדוות הקונספירציה המקננים בכל אחד ואחד מאיתנו, ואורי אדלמן השכיל להשתמש בכלים האלה כדי ליצור ספרי מתח משכנעים, אמינים ומרתקים, שגיבוריהם הם תמיד השכנים ממול או חברינו לעבודה שנקלעו באקראי ובמפתיע, כמו שזה תמיד קורה בספרים, אל עלילות והרפתקאות שאנחנו יכולים רק לחלום עליהן או לחשוש מהן.

והחשוב מכל, אדלמן ידע כיצד יש לקשור את הכל, לפתור את המשוואה, לחבר חזרה את רסיסי עולמם של גיבוריו ולתת לנו את מה שאנו זקוקים לו כל כך – התחושה שיש סיבה, יש מניע, יש סוף אשר מפשט את הכל, ומניח כל מרכיב בעלילה הנפתלת במקומו הנכון. תהי מנוחתו נכונה אף היא.