ליג'יה בי-אפ - תחבורה עירונית עתידית?

"הלו בחורצ'יק, תשכח מכל מה שידעת עד היום על אבזור בסיסי במכונית. כאן זה באמת, אבל באמת, הכי פשוט שיש". אם הליג'יה בי-אפ שעומדת מולי יכולה הייתה לדבר, כך ללא ספק הייתה נשמעת קבלת הפנים מצדה. זאת אומרת, אם הייתה באמת מכנה אותי בחורצ'יק...

יכול להיות שאין לכם מושג מי זו ליג'יה, וניתן להניח שצירוף המילים בי-אפ מעורר בכם אסוציאציות כלשהן, אך לבטח לא כאלה הקשורות למכוניות. זה בסדר. כך מרבית האנושות שאינה יושבת ברגעים אלה בבית קפה פאריזאי. רובה אינה יודעת שמדובר במכונית, קטנה אמנם, אבל מכונית לכל דבר ועניין. כזו המוגדרת באירופה "אופנוע עם ארבעה גלגלים".

הגדרה זו, שנועדה כמובן לצרכי מיסוי מופחת ומחיר רכישה נמוך יותר, יחד עם מנוע שני צילינדרים שמטרטר בקולניות "קטנועית", מכינים אותי היטב למפגש ראשון בארץ. כי בחו"ל, לפני ארבע שנים, נהגתי כבר באב הטיפוס שלה. וכן, זה היה בפאריז...

זכרונות

הרבה זמן באמת עבר מאז קיפצתי עם הליג'יה בי-אפ הנסיונית, במגרשי החניה העצומים של תערוכת פאריז. הפעם אנחנו נפגשים בשנית, במגרשי חניה גדולים של יריד תערוכות אחר. זה של תל-אביב. ואולי כדי להדגיש עוד יותר את ההבדלים בין הרטיבות התל-אביבית המחניקה, לממטרים פזורים בבירה הצרפתית, כאן היא עדיין ממתינה לתקינה כדי לעלות על הכביש - באירופה היא מכונית לכל דבר ועניין.

שם, במדינות שיודעות כנראה קצת פחות מאתנו על "מה-מותר-ומה-אסור-על-כביש-ציבורי", מוגדרת כאמור הבי-אפ היטב כאופנוע ארבע-גלגלי. כאן לא יודע עדיין המחוקק כיצד להתייחס אליה, וכרגיל מסבך את הנושא. זה אומר שאותו מחוקק החליט שבכלים כמו תומקאר למשל יכול בן ה-16 לנהוג בין משאיות כבדות, אבל בליג'יה המאושרת לתנועה באירופה, עדיין לא.

ואיך בכל זאת אנחנו נוהגים בה? כי לאחר למעלה משנתיים של מאבק, הצליח היבואן - "סיטי-מוביל" - לזכות אותה באישור כרכב תפעולי. מה זה אומר? שכמו חשוד במעצר בית, גם הליג'יה מוגבלת בינתיים לתנועה במקומות סגורים בלבד, כאלה שימנעו ממנה מגע עם בני מינה שזכו להכרה מוטורית. וכן, יש גם פתח לאופטימיות - מייד.

איזה יופי

לפני שנים מספר החליטו בליג'יה לשנות את חוקי המשחק בשוק "עגלות הסופרמרקט" (כך הן מכונות שם) המשעממות בצרפת, ופנו ללא אחר מאחד המעצבים הנודעים של עולם הרכב - ג'וג'ארו. זה אמור היה לרקוח מתכון מיוחד, מעין מכונית מסוגננת. כהרגלו, הבריק המאסטרו האיטלקי ויצר רכב שממגנט מייד כל רואה. אפילו הסמארט הננסית נראית שגרתית ליד הבי-אפ הזערורית.

כלוב אלומיניום בולט, חלקי פלסטיק צבעוניים, בית העיצוב של גוג'ארו יצר כאן שילוב כמעט בלתי אפשרי, עם שפע רמיזות לאגדות מוטוריות שהקדימו. מזוויות מסוימות היא נראית כמו סיטרואן דה-שבו קלאסית, מזוויות אחרות היא דומה לסמארט השובבה. לפעמים היא אפילו נראית כמו גרסה ספורטיבית לטוק-טוק התאילנדי. יש כאן אזכורים להוט-רוד של פעם עם חיפויים מיניאטוריים מעל הגלגלים, כמובן שלבאגי המסורתית, למיני-מוק המוזרה ואפילו לחיפושית.

ולכן, הירידה לפרטים לא פחות ממלהיבה: החל בפגושים "צעצועים", יחידות תאורה תלויות, פתח תדלוק מוזר ועד תא מטען ננעל שניתן להרכבה ופירוק משלדת אלומיניום. ואם היא נראית כמו מכונית להרכבה עצמית, הרושם אינו מוטעה. סיבוב קצר עם מפתח ייעודי יאפשר הסרת גג והפיכתה לפתוחה. אפשר כמובן, רק אם תרצו, לפרק גם את מכסה המנוע. בעצם, אין שום אפשרות לפתוח אותו אחרת.

והפנים? ובכן, קשה לדבר במושגים כאלה במכונית שכולה בעצם ב"חוץ". וכאשר בתפקיד "דלתות" משחקים מוטות אלומיניום מעוצבים שלא מנסים אפילו לכסות טפח, זה גם אומר שרגלי הנערה במושב הנוסע (או רגליו של הבחור, בסדר) הם חלק מעיצוב המכונית. כדאי רק שאלה יהיו שריריים, אחרת לא יצליחו לפתוח את ה"דלת" הזו. עכשיו אפשר להתיישב בכסא כחלחל ושובבי למראה, שאין שום סיכוי שעבר אי פעם במחלקת "אורטופדיה" או "סוגי חומרים" לפני שהגיע לכאן.

בחזרה לבסיס

יחידת המנוע כאן צנועה בהתאם. שני צילינדרים, 21 כ"ס בלבד. פחות בהרבה מקטנוע מודרני, אבל לא כבד ממנו משמעותית. עם 355 ק"ג, הבי-אפ היא מכונית מאד-מאד קלה. לכן כנראה היא קופצת לפנים במהירות אחרי שילוב להילוך קדמי ולחיצה על המצערת. כמעט כמו קטנוע שליחויות. כך אגב גם שאר התחושות. היא רועשת כמו קטנוע, ואילו גלגליה המיניאטוריים - 135-80R13 אינם גדולים בהרבה. לכן היא לא מפספסת אפילו גבשושית מיקרוסקופית. לכן היא נעדרת כל שמץ של עידון מכיוון התמסורת והמצערת. נסו לחנות איתה, ותבינו...

ההגה כבד, עם מקדם חופש של נער פרחים בשנות ה-70, מזכיר לי שלמרות משקל הנוצה והחישוקים הקטנים, עידן הטרום-תגבור להגה דרש נהגים שריריים באמת. הבלמים דורשים רגלי כדורגלן, וגם כך כדאי להצטייד בהרבה אופטימיות לקראת עצירה. יד ימין חייבת לעבור תרגילי קוארדינציה, לפני שתוכל לטפל כהלכה במעבר בין הילוך קדמי לאחורי.

אבל כמה דקות מאוחר יותר, כשאני נרגע ומנסה להתחבר לפשטות, מצליחה הבי-אפ להזכיר עד כמה אין קשר בין טכנולוגיה מתקדמת ועתירת כוח לחוויית נהיגה מחויכת. כי האמת, כמו בסמארט של מרצדס, אין כל דרך לנהוג בבי-אפ מבלי שחיוך מטופש מאוזן לאוזן ימרח בין האוזניים. עם הרוח סביב והטרטור, היא מרגישה תמיד מוזרה. מעין שילוב בלתי אפשרי בין קרטינג לקטנוע. כאילו אתה נוהג במתקן בגן שעשועים. כאילו בכל רגע יגיח חבר משמאל ויתנגש בך בקול תרועה.

היא קלילה, עם תגובות זריזות בהרבה ממה שניתן היה לצפות ממנוע כה זעיר וגלגלים כה קטנים. אז נכון שאין מזגן כי הכל פתוח, אבל את זיעת ההתרגשות מייבשת הרוח הנושבת. רגל ימין אמנם כואבת כבר מדריכות נואשות על דוושת הבלם ומהמצערת, אבל אני מסרב להפרד מהכלי החביב.

צעצוע מקסים

ועכשיו ברצינות. מעבר למראה השובה ולתפיסה המיוחדת ומבדרת, הפוטנציאל של הבי-אפ ברור. כמכונית לצעירים - בדיוק כמו באירופה - היא מושכת בהרבה מתומקאר והמיול. למבוגרים היא בהחלט עשויה לשמש תחליף לקטנוע עירוני. אחרי הכל, אורכה הכללי קצר אפילו מבסיס הגלגלים של פורד מונדיאו. ומה על שימוש כרכב השכרה זול באזורי נופש, או בערים הצפופות? אין למעשה סוף לאפשרויות.

אבל מדינת ישראל חושבת בינתיים אחרת. מבחינתם, מדובר ברכב שאינו זכאי לעבור גיור כהלכה עדיין. כרגיל, שום דבר לא יזיז אותם מדעתם עד... השד יודע עד מתי. אנשי סיטי-מוביל אמנם לא אמרו נואש, אך גם הם יודעים כיצד מתקבלות החלטות כאן. לכן הם מאד זהירים כאשר הם מתמחרים את הכלי החביב, שעשוי לשמש אלטרנטיבה זולה לסמארט (היקרה מדי). "אם הכל ילך כשורה, עשוי המחיר לצרכן לעמוד על 45,000 שקל בלבד". מהפה שלו, לאזניים של האוצר, לכיסים שלנו.