לא הלילה יקירי, גם לא מחר - המנגנון האירוטי אצל נשים

בשני העשורים האחרונים, מתחילת שנות ה-80, יש עניין הולך וגובר בתפקוד המיני של נשים. המחקרים בנושא הגבירו את המודעות אליו, ובעקבות זאת גדל מספר הפניות של נשים למרפאות שעוסקות במהות הבעיות בתפקוד המיני ובגורמים להן. כל זה מאפשר לנשים בכל הגילים שקשובות יותר לגופן ליהנות מהאנרגיה המינית שלהן, לקחת אחריות על בחירת אמצעי מניעה מתאימים ולצפות מרופא הנשים שלהן שיכבד אותן וישתף אותן בבחירת הטיפול ובהשלכותיו, כשמאובחנת אצלן הפרעה בתפקוד המיני.

כל המשתתפות במחקר דיווחו שהן מודעות לתפקודן המיני הלקוי, סובלות מההפרעה ומעונינות בטיפול. הן טענו שדרוש להן שיתוף פעולה של בן הזוג והדגישו ציפיות כגון משחק מקדים מתמשך וליטוף לאחר המשגל. לדעת מחברי המאמר, המפגש הראשון של האישה הלוקה בתפקודה המיני יכול להיות עם פסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפל מיני, יועץ נישואים, פסיכיאטר, רופא משפחה, אורולוג או רופא נשים. פנייה להערכה פסיכומינית מקיפה יותר דרושה במצבים הבאים:

• כשהתסמינים קיימים מאז ומתמיד.
• כשהתסמינים קיימים רק עם בן זוג מסוים.
• כשקיים עבר של התעללות או חבלה מינית שלא טופלו.
• כשקיימת מחלת נפש.
• כשלבני הזוג קשר רצוף מריבות.
• כשלבעל יש הפרעה נפשית.
  

ככלל, הטיפול התרופתי בנשים עם הפרעה בתפקוד המיני מתחלק לשניים:

1. טיפול באמצעות תוסף הורמונלי.
2. טיפול בתרופות שמשפרות את אספקת הדם לנרתיק ומרפות את שרירי רצפת האגן.
   

ד"ר אברבנאל, מומחה לאורולוגיה, וד"ר רבינרסון, מומחה לרפואת נשים, מחלקים את ההפרעות בתפקוד המיני בנשים לארבעה סוגים:

1. תשוקה מופחתת, ללא הזיות או מחשבות על סקס (קבוצה זו כוללת נשים שמביעות פחד וסלידה ממין).
2. הפרעה בעוררות המינית, שמתבטאת בחוסר יכולת להגיע לריגוש כלשהו בעת קיום סקס (בקבוצה זו נמצאות הנשים שסובלות מיובש בנרתיק, מחוסר תחושה בדגדגן ומאי יכולת להירגע ולהרפות את שרירי האגן).
3. הפרעה ביכולת להגיע לאורגזמה, למרות התשוקה.
4. כאב בזמן חדירה לנרתיק עקב ואגיניסמוס (התכווצות ספונטנית), דיספראוניה (כאב קבוע) או וסטבוליטיס (דלקת בפתח הנרתיק).