עזבו את הספאמרים, התרכזו במפיצי הווירוסים

הכנסת הכריזה מלחמה על הדואר זבל או נגד "פניה בלתי מוזמנת", כפי שהדבר מוסבר בהצעת חוק שרוצה להגיש חבר הכנסת רומן ברונפמן. הממשל שלנו אוהב מלחמות, ובגלל זה הוא מכריז מלחמות חדשות לבקרים, מלחמה בתאונות דרכים, בנגע הסמים בפיראטיות תוכנה.

גם דמי הקלדה?

נוסף על כך, ח"כ ברונפמן מציע שהרשם (כנראה הכוונה לרשם מאגרי המידע) ינהל פנקס למניעת פניות בלתי מוזמנות שיכיל שמות ודרכי התקשרות של אנשים שהגישו לרשם בקשה למניעת פניות בלתי מוזמנות וטרם בקשו הסרת שמם מהפנקס. כמו שאני מכיר את הממשלה שלנו, בקשה לרישום בפנקס תעלה כסף, דמי בקשה, דמי רישום וכמובן, ואיך אפשר ללא דמי הקלדה.

אפשר יהיה להגיש רק בירושלים על שבעה טפסי נייר ובכולם המבקש יהיה חייב לחתום אישית לפחות תריסר פעמים לרבות אישור בחתימה וחותמת של עורך דין ליד כל חתימה וחתימה. ולא ייקח הרבה זמן עד שבמדינת הקומבינה ניתן יהיה להשיג עותק מלא של הפנקס תמורת סכום פעוט בדולרים, או פשוט להוריד אותו מהרשת.

האם המלחמה בספאם היא תרגיל שיווקי?

הווירוסים

הדואר הרציני והקשקושים

נוסף על כך, מוסכם כי אין לגעת בדואר הרציני. אז נשארנו עם שני סוגים. הארגונים הגדולים המעסיקים מאות עובדים סובלים דווקא מ"הדברים היפים" שרצים בדואלים, כגון סרטון MPEG בגודל 2-3 MB שנישלח בתפוצה רחבה יכול לסתום שרת דואר אלקטרוני של חברה.

מבחינת המעבידים, דואל המכיל סרטון טוב, שנישלח לכל עובדי החברה ולכל חבריהם "מזבל" הרבה יותר מדואל HTML בגודל 32 KB שמפרסם גלולה לשיפור חיי המין. אז אני לא כל כך שמח כשהחברות גדולות מתגייסות למלחמה בדואר הזבל. אני סבור שהמלחמה העיקרית שלהם היא באותן אתנחתאות ביום עבודה עמוס, בו לכמה שניות אני שומע ו/או רואה קטע שובר שיגרה.

הדואר הפרסומי

נשאר הדואר הפרסומי, בבית הדירות שגרתי בו היה פתרון פשוט, ליד תיבות הדואר הניחו סל ענקי (לדעתי זה היה סל כביסה). בדואר אלקטרוני הפתרון הרבה יותר פשוט, כפתור ה DEL וחסל. מיד יקומו הצבועים וגידו – ומה אם הילד שלי יקבל דואר סקס. צבועים על שום שהכל סביבנו רווי אלימות וסקס.

רוצים דוגמאות בבקשה: אקזיט, מנחי ערוץ הילדים (בעיקר המנחות, אבל גם המנחים), פרסומות ואפילו חדשות. מי שלא רוצה שהילד שלו לא ייחשף למסרים מיניים, שישלח אותו לגור עם כת האיימיש, וגם שם אני לא בטוח שיש סביבת א-מסרים מיניים. דוא"לים שמבטחים חיי מין טובים יותר, לא מעלים או מורידים בהרבה את מפלס החשיפה למסרים מיניים. ואסור לשכוח את הצד של אותם אנשים שהתחברו לאינטרנט כדי לראות ולשמוע ולחקור וכן גם את חיי המין. באוניברסיטה לא נותנים קורסים כאלה.

לאף אחד אין מונופול על האמת

גם הפרסומות הרגילות חשובות, מדובר על גיוון – אותה מילה שמיקרוסופט שונאת, וכנראה בגלל זה מיקרוסופט נושאת כרגע את דגל המלחמה בדואר הזבל. הגיוון הוא אבי כל הדברים שאנו מכירים, לאף אחד, אבל לאף אחד אין מונופול על האמת (גם לכל אותם אלו שכותבים בטוקבקים כאילו הם יודעי כל והכותב אוויל משריש).

אז לפני שיוצאים למלחמת חורמה בדואר הזבל, צריך לזכור שלאנושות הייתה תקופה ללא גיוון, היא נקראה ימי הביניים. תקופה ללא "דואר זבל" – כי רק לכמורה היה מותר לכתוב ולשלוח דואר והמגילות הכילו רק דברי "קודש" או נושאים קשורים. אז התנוחה היחידה המותרת בסקס הייתה המיסיונרית. וחלילה וחס טען חוצפן אחד שכדור הארץ נע סביב השמש ולא הפוך, אז הוא מיד עבר עינויים קשים.

דואר הזבל לפח וחסל

יש תוכנות היכולות למיין דואר במהירות ובזריזות, ומה שלא מוצא חן בעיניכם – פשוט תמחקו. אבל אל תגבילו את הדואר שמגיע אלי ואל רבים אחרים, כי כן, אני רוצה לדעת על מדפסת לייזר צבעונית שנמכרת בפחות מ-500 דולר, וכן, לפעמים מעניין אותי לראות כיצד אני יכול לשפר את חיי המין שלי ולא פחות מעניין אותי גם הדרשה של רבי מברוקלין בנושאי הרמב"ם.

אייל גונן הוא עורך דין בעל תואר שני במנהל עסקים המתמחה בדיני מחשבים, אינטרנט, זכויות יוצרים וקניין רוחני.