בראי ההיסטוריה
ממשלת בריטניה לא בדיוק ניצחה את שובתי הרעב האירים והמהלך עלול בהחלט לחזור גם במקרה שלנו
במאי 2001 הייתי נוכח באירועים של הקתולים בצפון-אירלנד לציון יום השנה ה-20 לשביתת הרעב של אסירי המחתרות בכלא מייז שעלתה בחיי עשרה אסירים. בכל רחבי אלסטר התנוססו כרזות עם תמונותיהם של העשרה, שהפכו לסמל המאבק של הקתולים בבריטים. באותו חודש נערכו עשרות טקסי אזכרה לשובתים ליד קבריהם. המפורסם בשובתי הערב, בובי סאנדס, שנפטר ב-5 במאי 1981 לאחר 66 ימי שביתה, היה לאגדה.
סאנדס יזם את השביתה הזו – ששינתה את פני המאבק בשלטון הבריטי ובמחתרות הפרוטסטנטיות – בניגוד מפורש לדעת מפקדיו ב-IRA. סיומה הרשמי היה בכישלון: 6 שובתי הרעב שנותרו בחיים נאלצו לסיים את שביתתם בלחץ בני משפחותיהם. הבריטים לא ויתרו כהוא זה (וממילא לא קיבלו את דרישתם העיקרית של השובתים לשנות את מעמדם מאסירים פליליים רגילים לאסירים פוליטיים עם זכויות יתר).
אולם כעבור שלושה ימים, ב-6 באוקטובר 1981, הודיע השר הבריטי לענייני צפון-אירלנד, ג'יימס פריור, על שורה של ויתורים לאסירים הקתולים ובראשם הרשות ללבוש בגדים רגילים במקום מדי אסירים. בעצם, הוא הקדים ורמז על נכונות לוויתורים בשיחות עם נציגי הכנסייה הקתולית, מה שגרם, בין השאר, להסכמת IRA לסיום השביתה. בפועל חל שינוי רציני לטובה במצב האסירים.
שביתת הרעב בכלא מייז לוותה בגילויי אלימות קשים של המחתרות הקתוליות; במהלכם נרצחו 66 איש, ביניהם 30 אנשי ביטחון בריטים, רובם סוהרים. גל של אהדה למורדים הקתולים שטף את העולם וכלל הפגנות הזדהות המוניות בבירות המערב שלוו בתקיפת מתקנים בריטיים (בין השאר, שריפת השגרירות הבריטית בדבלין). תוך כדי כך נבחר בובי סאנדס לפרלמנט הבריטי מטעם "שין פיין", הזרוע הפוליטית של IRA, בבחירות משנה באזור פרמאנה-טיירון.
בתחילת שביתת הרעב הייתה "שין פיין" מפלגה חסרת חשיבות כמעט, אך בסיומה היא נסקה במהירות ואיימה על המפלגה הקתולית הגדולה דאז, SDLP, שהתנגדה לשיטות האלימות של המחתרות. במערכות הבחירות שהתקיימו לאחר מכן בצפון אירלנד עלה מספר נציגי "שין פיין" בהתמדה וכיום היא המפלגה הקתולית הגדולה והחשובה ביותר. נציגיה הבכירים, ג'רי אדאמס ומרטין מקגינס, שרים בכירים בממשלת צפון-אירלנד המושעית, הם אסירים לשעבר.
בתחילת שביתת הרעב בכלא מייז הייתה ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר, בטוחה שתשבור את שביתת הרעב, גילתה קשיחות בלתי רגילה נוכח סבלם של שובתי הרעב וזכתה בשל כך בשבחים בעיתוני הימין הבריטיים. אולם בראייה היסטורית, רוב ההישגים היו דווקא של השובתים שהחלו את מאבקם בבדידות ובאי הסכמה של רוב הקתולים בצפון-אירלנד.
בימים הראשונים לשביתת הרעב של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל קשה לנחש מה יקרה בסופה. כדאי שממשלת ישראל תלמד את מהלכי שביתת הרעב בכלא מייז – הסיפור שנראה בתחילה כמהלך נחוש ונבון של הבריטים והפך לקרש קפיצה לאנשי המחתרות עלול בהחלט לחזור על עצמו גם במקרה שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
באנגליה, רוב ההשגים היו של השובתים
צילום: איי פי
מומלצים
