איך שיר נולד

אהוד מנור כתב: "בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות. ילדים בחופשה ישחקו תופסת בין הבית לבין השדות. עוד תראה, עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה, בשנה הבאה...".

שירו האופטימי של מנור, שהפך לשיר חובה בכל טקס סיום או פגישת מחזור, לא נכתב סתם כך. המרפסת בשיר היא מרפסת בית ילדותו של מנור בבנימינה. המרפסת פנתה לכיוון הים ומולה השתרע שדה קוצים. מקום אידאלי למשחקי ילדות.

מתברר כי מאחורי רבים מהשירים המוכרים והאהובים מסתתרת מציאות, נופים וזכרונות – סיפורים אמיתיים שאליהם נחשף המשורר, שהשפיעו עליו וזרמו אל הנייר.

בימים אלה יצא לאור בהוצאת "עם עובד" הספר "שיר לדרך". בספר, המלווה בצילומים מרהיבים, מביאים המחברים, עפר גביש ועדי אדר, את הסיפורים המסתתרים מאחורי השירים. כך הם חושפים מיהי אותה שושנה מסתורית מ"שושנה, שושנה", מי זו "החתיכה מרחוב פנורמה", והיכן היה "ים השיבולים שמסביב".

לילה בחוף אכזיב

גביש (53), מוזיקאי במקצועו, החל להדריך לפני כשבע שנים "טיולים מזמרים" – קבוצות מטיילים היוצאות לטייל באתרי הארץ השונים על-פי השירים שנכתבו עליהם. כך הם מגיעים אל הכינרת בעקבות שירי רחל, מסיירים בעמק יזרעאל בעקבות "שיר העמק", ומסיימים ב"לילה בחוף אכזיב".

אדר (47) היא צלמת ותיקה בשבועון "לאשה" ובקבוצת "ידיעות תקשורת", שגם כותבת מדי פעם כתבות על תיירות. את גביש הכירה באמצעות האינטרנט ושמעה ממנו על הטיולים המזמרים שהוא עורך. "אהבתי מאוד את הרעיון", היא מספרת, "והצעתי לכתוב עליו כתבה ב'לאשה'. עפר נענה בשמחה, גם בעיתון התלהבו, והרעיון הפך לכתבת חג בשבועות לפני שלוש שנים".

מבול התגובות לכתבה הולידו את הרעיון להרחיב אותה לספר, והשניים החלו לאסוף סיפורים. "הרבה מאוד סיפורים הכרתי כבר קודם לכן", אומר גביש, "אבל תוך כדי העבודה על הספר התחלתי להרחיב את היריעה ולחפש עוד ועוד סיפורים. השתדלתי להגיע למקורות הכי ראשוניים שאפשר, אל המחברים עצמם, ובמקרה שהם כבר לא עימנו – אל בני משפחותיהם. רוב האנשים שאליהם פניתי התרגשו מהרעיון ופתחו את לבם בפני.

"היו גם בודדים שלא. היה כותב שביקש תמורה כספית תמורת הזכות להשתמש בסיפורו, והיה גם מי שלא אהב את הרעיון שאחפור מאחורי השירים שלו. הוא אמר לי: 'אל תפשפש ותחפש את ההשראה שלי. זה פרטי. אני לא אוהב את זה'. היו גם מקורות משניים, כמו עטיפות תקליטים, או ראיונות בעיתונים עם יוצרי השיר".

חלק מהסיפורים תרמה גם אדר. "הייתי מגיעה לצלם במקום זה או אחר ושואלת את בני המקום: 'אין איזה שיר שקשור בכם?' הרבה פעמים נחשפתי כך לשירים שנכתבו על מקומות מסוימים, או על אנשים מאותו המקום".

הדרך אל הכפר

הספר מחולק ל-12 פרקים, על-פי אזורי הארץ, ממטולה עד אילת. בסוף כל פרק מגישים המחברים מסלול טיול מומלץ באיזור המדובר. עיון בספר מוליך את הקורא לעולמו הפנימי של כותב השיר ולמקורות השראתו.

לצד השיר "קסם על ים כינרת" מספרת ציונה קרונפלד, בתו של מחבר השיר, מרדכי הוניג ז"ל: "אבא חיבר את השיר בטיול משפחתי בהשראת שיר איטלקי. הוא שר לנו את השיר הזה במהלך שיט, ואחר-כך כתב אותו והשיר התפרסם".

ומיהו אותו אלעד שירד אל הירדן? לא רבים יודעים, כי מדובר באלעד אופיר, בנו של שייקה אופיר ז"ל. היה זה בחודש ספטמבר שנת 1970. המתיחות בבקעת הירדן גברה וגררה גיוס מילואים בישראל. בין המגויסים היו גם אמנים רבים. המשורר והמלחין אברהם זיגמן, שאת שירותו הסדיר עשה בלהקה צבאית, נקרא אף הוא למילואים והוצב בלהקה מאולתרת לצד שייקה אופיר. זיגמן, שהכיר את אופיר וידע כי בנו אלעד משרת בצבא באיזור המתיחות, מיהר להתעניין: 'איפה אלעד?' ואופיר השיב: 'אלעד ירד אל הירדן'. "זה הדליק בי את השיר כולו", סיפר זיגמן.

המשורר נתן יונתן ז"ל, שנפטר באחרונה, אחראי לרבים מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי. אחד משיריו המוכרים והידועים יותר הוא "חופים": "חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו".

"הנחל הוא נחל חדרה", הסביר יונתן. "ככה זה היה כשראיתי את המקום ב-1943, חוף שנחל עזבו. הנחל עבר דרך חוות חפציבה לכיוון הים, אבל נמוג בחולות ולא הגיע אליו. הייתי אז בן 20, מדריך בהנהגה הראשית של השומר הצעיר, ושם, בחורשות של חפציבה ליד חדרה, היה איזור המחנות שלנו. המראה הזה, של חוף שהנחל נטש אותו, הוא התמונה הראשונית ממנה צמח השיר".

ומהי אותה "הדרך אל הכפר", בה פסעה רבקה זוהר למילותיו של יורם טהרלב, ולצליל הלחן של נורית הירש? "מדובר בכפר פקיעין, שבו גרה משפחתה של רבקה זוהר, שבעבורה נכתב השיר", מספר טהרלב.

בראשית שנות ה-80 עלה שוב ושוב לכותרות סיפורה של רבקה זוהר, החיילת בעלת קול הזמיר מלהקת חיל-הים, שהלכה והידרדרה. ב-1985 פגשה אותה נורית הירש בניו-יורק, כשהיא שרה באחד ממועדוני הלילה בעיר. הירש שכנעה את זוהר לבוא לישראל ולשיר בפסטיבל, ואף כתבה לה מנגינה ושלחה אותה ליורם טהרלב.

"רציתי לכתוב משהו שיתאים לחזרתה של רבקה לארץ, אל עברה", נזכר טהרלב. "ידעתי שהיא בת למשפחת זינאתי, המשפחה מפקיעין שמעולם לא גלתה מהארץ. החלטתי לכתוב דווקא על המשפחה הזו, על הסמל הזה, שרבקה זוהר היא חלק ממנו".

היי דרומה לאילת

נערה אחרת שהפכה לסמל בזמר העברי היא "סימונה מדימונה". הזמר ישראל יצחקי משחזר: "בשנת 1957 חזרנו מהופעה בים המלח. בדרך חזרה אמרו לנו שיש פדאיונים ואי-אפשר להמשיך לנסוע בלילה. נכנסנו ליישוב הראשון שראינו, יישוב חדש בשם דימונה. היתה שם שורת צריפים קטנה ועולים שהגיעו ממרוקו. נכנסנו לאחד הצריפים, ובעל-הבית, שקיבל אותנו מאוד יפה, קרא לבת שלו ואמר: 'היי, סימונה, תביאי כמה שמיכות לארטיסט'.

"כמה ימים אחר-כך פגשתי את חיים שלמוני ז"ל, שהיה עיתונאי ב'ידיעות אחרונות' וגם כתב שירים. סיפרתי לו על סימונה מדימונה, ותוך עשר דקות השיר היה מוכן".

ואיך נכתב השיר "היי דרומה לאילת?" ב-10 במרס 1949 נכבשה אילת. לפני כן התנהלה תחרות מי יגיע ראשון למקום: חטיבת הנגב או חטיבת גולני. חברי הצ'יזבטרון הצטרפו לחטיבת גולני. מספר המחבר חיים חפר: "כתבתי את השיר בדרך, כאשר נסענו בג'יפ עם הלוחמים של גולני. השיר מספר על המקומות שעברנו בהם. האקורדיוניסט מאיר נוי לקח לחן של שיר רוסי והתאים אותו למילים שכתבתי". עם הסבת השם אום-רשרש לאילת שונו גם מילות השיר.

מיטב שירי ארץ-ישראל מופיעים בספר, וקצרה היריעה מלהזכיר אפילו חלק קטן מהם. מי שירצה לדעת מיהו אותו סוכן כפול מהשיר המפורסם של להקת משינה, או מה קרה על הדשא בקיבוץ משמרות, שהביא את מאיר אריאל ז"ל לכתוב "יש ערימה של חבר'ה על הדשא", יצטרך לקרוא זאת בספר בעצמו.