בלוז לנשמה

קשה לקרוא לג'יי ג'יי קייל אלמוני, ובכל זאת, דומה שהוא אחד מאותם אמנים שהמרחק בין הכשרון וההשפעה שלהם, לבין ההכרה הציבורית לה זכו, הוא גדול במיוחד. במידה רבה, קייל עצמו בחר בכך, כשהוא מתרחק מכל מה שקשור לצד הזוהר יותר של עולם הרוק ומנהל קריירה לא סדירה, שלא מתחשבת בצד המסחרי של התעשייה.

קייל בן ה-66 הוא מכותבי השירים הבולטים של העשורים האחרונים. העובדה שכמבצע ומעבד הוא נטה תמיד לצד האינטימי, גרמה לכך שאמנים אחרים זכו לתהילה בעוד הם מבצעים משיריו. המפורסם בהם הוא אריק קלפטון, שהושפע מקייל רבות, והפך את "אפטר מידנייט" ו"קוקאין" שלו ללהיטי ענק (גרסאות לשיריו ביצעו גם דיפ פרפל, האחים אולמן, ג'וני קאש, הבנד, סנטנה ועוד). קייל ממזג השפעות של רוק, קאנטרי, ג'ז ובלוז לצליל ייחודי מאוד, אבל עדיין קומינקטיבי. צליל הגיטרה האיטי והמהורהר שלו השפיע על נגנים רבים, כשהבולט שבהם הוא מרק קנופלר מהדייר סטרייטס שחייב לו רבות. 

עכשיו יש לקייל אלבום חדש To Tulsa And Back שמונה שנים לאחר אלבום האולפן הקודם שלו. קייל חזר בתקליט לשורשים, והקליט אותו עם חברים ותיקים שניגנו איתו בתחילת הקריירה בטולסה, אוקלוהומה. התוצאה היא תקליט בטעם של פעם, איטי, נוגה, מהורהר ורב קסם. לא תמצאו פה להיטים כובשים, או לחנים סוחפים, אבל אם תצליחו להתמכר לעדינות הכובשת של קייל, צפויה לכם האזנה מרגשת עם סכנה להתאהבות.

זה לא האלבום המומלץ ביותר להתחלת ההיכרות עם קייל, ולשם כך עדיף לפנות לאלבום ההופעה שלו שייצא לפני שלוש שנים וכולל את המיטב שבשיריו, אבל למי שכבר מכיר ואוהב את האמן הנפלא הזה, זו רכישה שאסור להחמיץ. שירים כמו Blues For Mama, Chains Of Love, Stone River ואחרים מצטרפים בקלות לרשימת הקלאסיקות הארוכה של קייל.

האתר הרשמי של קייל