מחקר חדש: הרופאים בארץ שחוקים - פגיעה באיכות הטיפול
60 אחוז מרופאי המשפחה, 40 אחוז מרופאי הילדים ו-72 אחוז ממנהלי המרפאות בארץ סובלים מרמות גבוהות מאוד של שחיקה. הסיבות: עומס העבודה, תביעות המערכת, הקיצוץ בסל השירותים, והחולים שמודעים יותר לזכויותיהם. התוצאה: פגיעה קשה באיכות הטיפול
האם היהודיה אולי מייחלת לכך שבנה יהיה רופא, אבל היא כנראה לא לוקחת בחשבון כמה יהיה לו קשה אם יממש את חלומה. סקר חדש, שהתפרסם באחרונה, מגלה כי הרופאים בישראל סובלים מרמות גבוהות מאוד של שחיקה ולחץ בעבודה. המשמעות: החולים הסובלים נתקלים מדי יום ברופאים לחוצים, עייפים, לעיתים מדוכאים, שחלקם איבדו מזמן עניין בעבודה הקשה והמלחיצה. לפעמים זה עלול להסתיים באסון.
בדק את רמות השחיקה בקרב רופאים שלוש פעמים – בשנת 1994, ב-1997 וב-2001. הנחקרים התבקשו למלא שאלונים ובהם שאלות על מצבם הסוציודמוגרפי, שאלות בנושא תשישות גופנית ונפשית, שאלות הנוגעות לשחיקה גופנית, שאלות הנוגעות למתח ועוד.
המחקר הישראלי, שפורסם בבטאון ההסתדרות הרפואית באנגלית, מגלה כי בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית בשחיקת הרופאים בארץ. אם בשנות ה-90 הוגדרו רוב הרופאים כסובלים מרמות שחיקה נורמליות, בשנת 2001 הוגדרו 60 אחוז מרופאי המשפחה שהשתתפו במחקר, 40 אחוז מרופאי הילדים ו-72 אחוז ממנהלי המרפאות כסובלים מרמות גבוהות מאוד של שחיקה.
המחקר, שנערך על-ידי חוקרים מהמכון הלאומי לרפואה תעסוקתית וסביבתית ברעננה ועל-ידי רופאים מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב,
השפעות השחיקה
כשהרופאים עייפים - כך נראה הטיפול בנו
איתי גל
הסיוט הגדול של הרופאים המתמחים חוזר על עצמו פעמיים בשבוע: תורנות מפרכת בבית-החולים שנמשכת לפחות 26 שעות רצופות ללא שינה. המתמחים, המהווים את רובו של הצוות הרפואי בכל מחלקה, נדרשים לתת את הטיפול הטוב ביותר לכל חולה, לבצע ניתוחים, ולקבל החלטות של חיים ומוות - אבל בקושי מצליחים להיאבק בעייפות ומבצעים טעויות. במשרד הבריאות לא מודאגים: "הרופאים יכולים לתפקד גם מעבר לשעות העבודה המקובלות"
מניתוח התוצאות מתברר, כי רמות השחיקה עלו באופן משמעותי במהלך השנים שבהן בוצע הסקר. התוצאות מגלות עוד, כי רמות השחיקה היו גבוהות יותר בקרב רופאי משפחה מאשר בקרב רופאי ילדים. רמות גבוהות במיוחד של שחיקה התגלו אצל מנהלי מרפאות בהשוואה לרופאים אחרים.
"בתקופה שבה נערך הסקר קרו שלושה דברים העשויים להסביר את הממצאים", אומר ד"ר קרול לבהר, רופא משפחה, מעורכי הסקר. "הראשון הוא חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהגדיר סל שירותים ופתח תחרות בין הקופות. השני הוא חוק זכויות החולה, שהביא למודעות הרופאים את הסכנה לתביעות משפטיות.
"הגורם השלישי הוא התהליכים הכלכליים, שהביאו לצמצום משאבי מערכת הבריאות, ועקב כך לקונפילקט בין רצון הרופא לתת את הטיפול הטוב ביותר בטכנולוגיות החדשניות ביותר לבין יכולת המערכת לספק אמצעים אלה בגלל מגבלות סל השירותים. לשלושת הגורמים הללו השפעה רבה על כל הרופאים, ובייחוד על מנהלי המרפאות, שחייבים, עקב תפקידם, להתמודד באופן ישיר עם האילוצים".
בין החולים להנהלה
"כל מי שעובד במקצוע מכיר היטב את השחיקה, גם בלי סקרים", אומר רופא ילדים בכיר באחת מקופות-החולים. "מי שרוצה לקדם את עצמו מבחינה מקצועית בתור רופא וגם להרוויח מספיק כדי לקיים את ביתו בכבוד צריך בעצם לעבוד מהבוקר עד הלילה.
"בבוקר בבית-חולים אתה צריך להתמודד עם מיליון בעיות, עם מיליון חולים והורים מודאגים של חולים ועם הנהלה לוחצת, ואחר הצהריים, במשמרת שנייה, אתה צריך לראות עשרות חולים בכמה שעות. בין לבין צריך לנסות לקיים קליניקה פרטית, לכתוב מאמרים ולהשתתף בימי עיון ובכנסים מקצועיים. אין לך דקה זמן לבלות עם המשפחה והחברים, והמשכורת לא בשמיים. אז מה הפלא שאנחנו נשחקים"?
"הרופאים עובדים תחת לחצים קשים, בין החולים שרוצים לקבל את השירות הטוב ביותר ובין הקופות המבטחות שמעוניינות לחסוך כסף ועלויות", אומר פרופ' צבי זמישלני, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל וסגן מנהל בית-החולים גהה. "הלחץ הקשה שבו הם מצויים מופעל עליהם משני הכיוונים: מצד אחד החולים, שמודעים יותר לזכויותיהם ויש להם יותר אפשרויות להתלונן, ומצד שני המבטחים, שלוחצים עליהם לחסוף בהוצאות ולצמצם תקנים. הרופא צריך לראות יותר חולים בפחות זמן, ללא הגנה מתאימה בפני תביעות, ותוך כדי כך לקיים רפואה טובה כפי שהיה מעוניין.
"רוב הרופאים, במיוחד הצעירים, עובדים ביותר ממשרה אחת. השחיקה המקצועית מתבטאת בעייפות, עצבנות, דכדוך עד דיכאון, ירידה בעניין בעבודה ובחוסר סבלנות למטופלים. מצב של שחיקה מתמשכת, המובילה לבעיה נפשית, עלול כמובן לפגוע בחולים".
למרבה הפלא, השחיקה הנפשית של הרופאים עלתה לדיון בפורומים מקצועיים רק באחרונה, למרות שהסקרים המעטים שנערכו בנושא מעידים על כך שהיא מהווה גורם משמעותי המשפיע על עבודתם של הרופאים כבר מספר שנים.
אירגון הבריאות העולמי פירסם לפני שנה וחצי הצהרה משותפת בנושא עם פורום ההסתדרויות הרפואיות האירופאיות. ההצהרה הביעה דאגה מהעלייה ברמות השחיקה הנפשית ועודדה את ההסתדרויות הרפואיות המקומיות בכל מדינה להגביר את המודעות לתופעה הבעייתית ולעקוב אחריה. הפורום המשותף קרא להתחיל במחקר בינלאומי על הגורמים האישיים, החברתיים והמבניים של התופעה במטרה לפתח כלים שונים למניעתה.
"הפורום מביע דאגה רצינית מהעלייה ב'סינדרום השחיקה' בקרב הצוותים הרפואיים, ומכיר בכך ששחיקת הרופאים לא רק פוגעת בבריאותם שלהם עצמם, אלא גם באיכות הטיפול הרפואי ובטיפול בפציינטים", נאמר בהודעה. "לשחיקה עלולות להיות גם השלכות כלכליות עקב שיעורים גבוהים של חוסר שביעות רצון, היעדרות מהעבודה ופרישה מוקדמת".
מצוקת הרופא האנגלי
"בכל העולם הרופאים עובדים קשה מאוד", אומרת עו"ד לאה ופנר, מזכ"ל ההסתדרות הרפואית בישראל. "עומס העבודה הקשה וריבוי המטופלים, בנוסף ללחצים הברוקרטיים והדרישות הגוברות והולכות של הפציינטים, גורמים לשחיקה עצומה.
"ישנם מדדים שונים לשחיקה. יש אנשים ששוקעים בדיכאון, ישנם אפילו רופאים שמתייאשים ועוזבים את המקצוע. באירופה מתחילים עכשיו לטפל בנושא בדחיפות מפני שרופאים רבים פורשים. שם מבינים שיום אחד הם עלולים למצוא את עצמם בלי כוח עבודה".
בינתיים מתרבות העדויות בנוגע להשפעת הלחצים השונים בעבודה על הבריאות הנפשית של הרופאים. באנגליה פורסם באחרונה מחקר שגילה שאחד מכל ארבעה רופאים סובל ממחלת נפש. החוקרים, מבית-הספר לרפואה יו.סי.אל, עקבו במשך כ-12 שנה אחר יותר מ-1,600 רופאים בכירים, בהם מומחים ורופאי משפחה. ממצאי המחקר הזה מדהימים: 22 אחוז מהרופאים היו מוגדרים כחולי נפש לו פנו לאבחון פסיכיאטרי. זאת לעומת 14 אחוז בלבד מהאוכלוסייה הכללית בבריטניה העונה להגדרה של חולים פסיכיאטריים.
החוקרים מצאו אצל הרופאים סימני דיכאון וחרדה, ובמקרים נדירים יותר גם סימפטומים חמורים כמו הפרעות אובססיביות, התמכרות לאלכוהול וגרימת נזק גופני עצמי. אבל מעבר לממצאים עצמם, מדהים יותר היה ההסבר האפשרי למצב. לפי החוקרים, הסיבה הראשית לבעיות הנפשיות מהן סבלו הרופאים היא הלחץ הכבד שבו הם נתונים בעבודה.
על-פי מחקר שערך מכון ברוקדייל ופורסם לפני חודש בעיתון ההסתדרות הרפואית "הרפואה", 84 אחוז מהרופאים היועצים עובדים בשתי מסגרות עבודה. יותר מ-40 אחוז דיווחו על עבודה בשלוש מסגרות ויותר.
המחקר גילה עוד, כי היקף העבודה של הרופאים גורם לעומס אדיר של שעות עבודה, בעיקר בקרב הקרדיולוגים, הכירורגים והגינקולוגים. הרופאים שהשתתפו במחקר, 1,574 מומחים בתחומים שונים, עבדו בממוצע 63 שעות בשבוע. שליש מהם דיווחו כי הם עובדים לעיתים 70 שעות בשבוע, שהן כ-14 שעות ביום.
"ממצאי הסקר מעוררים שאלות בדבר ההשלכות על איכות העבודה של הרופאים, איכות הטיפול שהם מעניקים למטופליהם ועל יכולתם להקדיש שעות להשתלמות והתעדכנות במקצועם", כותבים החוקרים במאמרם.
אולם למרות הכתובת הברורה על הקיר, עד כה נעשה מעט מדי למניעת השחיקה הנפשית של הרופאים בעבודה ולטיפול בתופעה. רוב הרופאים נמנעים מלבקש עזרה מקצועית, אולי מחשש שתדבק בהם סטיגמה, או משום שהם סבורים שהם יכולים להתמודד עם הבעיה בעצמם.
הרופא יישלח לבדיקות
מזכ"ל ההסתדרות הרפואית בישראל, עו"ד ופנר, מודה שהסנדלר הולך יחף: "חשבנו שהנושא חשוב וראוי לטפל בו, אבל עדיין לא עשינו זאת. אני מקוה שנוכל להתפנות אליו כבר השנה".
לדבריה של עו"ד ופנר, ניתן לטפל בבעיה. "יש הרבה דברים שאפשר לעשות. צריך ללמוד ולראות מה הגורמים לשחיקה הזו ולנסות לטפל בהם. יכול להיות שיש מחסור במערכת תומכת, שאליה ניתן לפנות במקרה הצורך, ויכול גם להיות שהרופאים בכלל לא אוהבים ללכת למסגרות כאלה. אולי הפתרון הוא קבוצת תמיכה, שבה אפשר יהיה לדבר יחד על הבעיות שמטרידות את כולם. אין ספק, שלחץ העבודה הלא סביר מאוד מקשה על שגרת החיים. כשקו - פות-החולים דורשות מרופאים לראות 80 חולים בארבע שעות זה מאוד קשה.
"בקנדה בנו עכשיו מודל של עזרה לרופאים שנמצאים במצוקה, אבל לנו אין עדיין מודל כזה. רוב הרופאים אצלנו גם לא מכירים בצורך לקבל עזרה וחושבים שהם יכולים להסתדר לבד".
אחד הנושאים שההסתדרות הרפואית מנסה עכשיו לקדם הוא דאגה לרופאים מהפן הפיזי. מתברר, שדווקא הם, שאמונים על בריאותם של אחרים ודואגים לה יום-יום, נוטים להזניח את עצמם ונמנעים משמירה על אורח חיים בריא ומביצוע בדיקות גופניות בסיסיות.
"בהסכם השכר לשנה הקרובה ביקשנו שהמדינה תממן את הבדיקות הגופניות התקופתיות מתוך הסכמה שהרופאים יהיו חייבים להיבדק", אומרת ופנר. "המטרה שלנו היא למסד תמריצים שונים לרופאים כדי שיתחילו לטפל בעצמם כנדרש".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
