נחש צפע

האם עיריית רמת גן התרשלה, ולא נקטה בפעולות כדי למנוע מנחש צפע להכיש ילד בן 5 בעת ששיחק על הדשא בגן ציבורי עירוני סמוך לביתו? השאלה הזאת העסיקה באחרונה את בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב בעקבות תביעה בסך 17,800 שקל שהגישו הוריו בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה שנגרמו להם, לטענתם, עקב האירוע.

התובעים, בני הזוג ל', טענו כי בנם שהוכש ברגלו היה מאושפז במשך שבוע בבית חולים, חלק מהזמן במחלקה לטיפול נמרץ ובסופו של דבר יצא מהאירוע בריא ושלם. לדבריהם, הוא סובל מאז מהטראומה שנגרמה לו.

בני הזוג סיפרו בבית המשפט, כי הנחש הגיע לגינה הציבורית עקב עבודות שביצעה באותו יום עיריית רמת גן במקום. העבודות כללו עקירת שיחים והזזת קרקע באמצעות טרקטור. עבודות אלה, טענו התובעים, גרמו לכך שנחשים נמלטו ממאורותיהם באזור ביצוע העבודות, ואחד מהם הגיע לכר הדשא שבו שיחק בנם.

עיריית רמת גן טענה להגנתה כי לא התרשלה בכל צורה שהיא כלפי התובעים. הגינה שבה מדובר, ציין בא כוחה של העירייה, נמצאת בקצה גבול השיפוט העירוני, בצד הצמוד לגבול עיריית תל אביב ונושקת לפארק הירקון . הוא ציין כי במקום יש חיות בר שונות, וכי לאחר האירוע נבדקה הגינה הציבורית על ידי לוכד נחשים ולא נמצאו בה מחילות.

עוד אמר, כי מעולם לא התקבלה בעירייה הודעה כלשהי אודות נחשים שמצויים באזור, וכי מעולם לא נרשם אירוע הכשה בגן הציבורי הזה. לדבריו, ההסתברות להכשת נחש בגן הציבורי נמוכה מאד, ולא קיים אמצעי זהירות שהיה ניתן לנקוט כדי למנוע את האירוע, אפילו גידור הגן לא היה מונע כניסת נחש ואפילו הוצבו שם פקחים -  הם לא היו רואים את הנחש.

עוד הבהיר, כי לעיריית רמת גן לא יכולה להיות שליטה על כל זוחל או חרק או בעל חיים אחר הנמצא בשטחה וכי האמצעי היחיד שניתן היה לנקטו הוא סגירת כל הגנים הציבוריים בעיר, דבר שנוגד את האינטרס הציבורי בקיומם של גנים ציבוריים לרווחת התושבים.

השופטת, מיכל ברק- נבו, ששמעה את טענות הצדדים, הגיעה למסקנה שהתנהגות הנתבעת בנסיבות העניין היתה סבירה ואינה מהווה הפרה של חובת הזהירות, ודחתה את התביעה. "אינני רואה", כתבה בנימוקים לפסק הדין, "מהו האמצעי שיכלה לנקוט על מנת למנוע את האירוע: להציב שלט 'זהירות נחשים?' נראה לי שאם כל אימת שיתבצעו עבודות עפר או גינון סמוך לגן ציבורי תתלה הרשות שלט מפחיד ומאיים שכזה, יביא הדבר להתרחקות הציבור מגנים ציבוריים למשך פרקי זמן ממושכים שלא לצורך."

(ת"ק 2542/04 )