פרופ' ארנון נגלר

מה שחשוב להשתלה, הוא התאמה בסיווג ותיאום רקמות, כי בהתאמה נמוכה מערכת החיסון של מח העצם המושתל יוצאת נגד גוף החולה, ומתקיפה אותו. יש ווריאציות רבות בחלבונים האחראים על סיווג ותיאום הרקמות, אבל 12 מהם הם החשובים מבחינה קלינית. לחצי מהם קוראים הפלוטיפ. הפלוטיפ אחד (6 חלבונים) בא מהאם, וההפלוטיפ השני בא מהאב. אצל הורים וילדים של החולה חצי מהחלבונים זהים. לאחים יש 25% סיכוי להיות בעלי כל 12 החלבונים זהים, 25% סיכוי להיות בעלי חלבונים שונים לחלוטין, ו-50% סיכוי להיות בעלי מחצית מהחלבונים זהים.

השתלה הפלואידנטית היא השתלה בחצי התאמה. פעם תרומה יכלה לבוא רק מבן משפחה מתאים כמעט לחלוטין, או מתורם זר מתאים לחלוטין. כיום התורם יכול להיות: בן משפחה מתאים; זר מתאים; דם חבל טבור (שהוא לרוב לא מתאים מתורם זר); תורם בן משפחה לא מתאים.

1. שימוש מופחת בכימותרפיה

פעם לפני השתלה היו נותנים לחולה "פצצת אטום" של כימותרפיה – כדי להקל על קליטת ההשתלה. פעולה זאת פגעה לעיתים קרובות בלב, בכבד, בריאות, וגרם לתמותה גבוהה.

כיום הטיפול יותר חכם ומעודן: משתמשים במעט כימותרפיה – ובתרופות אימונולוגיות שעושות דיכוי מבוקר של מערכת החיסון (בעיקר בהשתלה מתורם זר או לחולים בגילאים מבוגרים, שם הייתה עיקר הבעיה).

שיטה חדשה שנוספה לארסנל היא שימוש בדם חבל הטבור – דם שנמצא בחלק המחבר בין השליה לבין התינוק. בדם חבל הטבור, בחלק ששייך לתינוק, קיימת מערכת חיסון בתולית ונאיבית יותר, שהיא יתרון בהשתלה, כי היא פחות תוקפת את גוף החולה. ההשתלה הראשונה בוצעה באמצע שנות ה-80, אבל מ-95 והלאה התחילו להשתמש בזה באופן שיטתי. היתרון: לא מחייב התאמה מלאה. החיסרון: בד"כ אין מספיק תאי דם בדם הטבורי.

לזה יש פתרון: מרבים את התאים במעבדה (קשור לחברת גמידה שעשינו עליהם כתבה).

שיטת דם חבל הטבור מאפשרת טיפול באחים חולים (ע"י שימוש בדם הטבורי של הריון חדש של האם), וגם ריפוי מחלות כשל חיסוני כמו ילדי בועה, טלסמיה (בעיית המוגלובין), ע"י השתלה של מח עצם כשהילד החולה עוד בתוך הרחם!

הגיל הממוצע של חולה לוקמיה – 60. רוב המחלות ההמטולוגיות מופיעות בגיל מבוגר. עד עכשיו יכלו להציע השתלות רק לחלק קטן מהחולים – עד גיל 45, כי הייתה תמותה גדולה. כיום יכולים להציע השתלה בכל גיל. לאחרונה השתילו בחולה בן 71 בשיבא!

הסיבה: הפחתה בכימותרפיה הניתנת כהכנה להשתלה, והפחתת הנזקים לאברים האחרים.

עד לפני 5 שנים ללא התאמה מלאה (בין אם אח מתאים, או תורם זר מתאים) הייתה בעיית קליטה חמורה, וכן מתקפה חיסונית של השתל נגד החולה, שהייתה מביאה לתמותה באחוזים גבוהים. כיום יכולים להציע השתלה גם בחוסר התאמה! למה?

א. בזכות שיטת דם חבל הטבור.

ב. בהשתלה בחצי התאמה מסלקים מהשתל את תאי החיסון מסוג T הגורמים למחלת שתל נגד מאכסן קטלנית, ומשתילים במקומם תאי אב נקיים (תאים שיכולים להתחלק לתאי דם מכל הסוגים).

כשתאי אב יוצאים מהמח ונכנסים חזרה (לא ידוע למה עושים זאת), החזרה דורשת התבייתות. יש כמה מולקולות (קולטנים) שידוע שעוזרות בתהליך, אבל היה ויכוח האם CD44 היא משמעותית. ד"ר אברהם אביגדור מהמח' ההמטולוגית בשיבא חקר וגילה שכן: הקולטן הזה נקשר לחומצה הילורונית, שמרכיבה כ-40% ממח העצם. הוכיח בכמה דרכים.

אם נצליח להגביר את כמות ה- CD44על הממברנה של תאי האב, יכול להיות שנוכל להגביר את ספיגת תאי האב במח העצם, ולשפר את יכולת ההשתלה – להכניס כמות רבה יותר של תאים. אולי יפתור את הבעיה המרכזית בהשתלות, חוסר התאמה.