קרן לייבוביץ': "ישראל לא סופרת את הנכים"
המדליות, השיאים והתמיכה הכספית לא הקהו את הזעם של השחיינית המצוינת שממשיכה להלחם עבור החברים שלה, רגע לפני פתיחת המשחקים הפראלימפיים באתונה. לייבוביץ': "יש התעלמות מוחלטת מאיתנו. גל פרידמן לא היה הראשון שהביא זהב לישראל"
"בכל לילה בארבעת החודשים האחרונים אני מתעוררת לפחות ארבע פעמים במהלך השינה. בדרך כלל זה קורה לי כשאני נוגעת בקיר של הבריכה. אני חולמת על כל המשחים במהלך הלילה ומעבירה בראש את התסריטים לקראת האולימפיאדה. זה מלחיץ, אבל אין לי מה לעשות נגד זה".
החולמת והלוחמת היא השחיינית קרן לייבוביץ', שמחזיקה ב-5 שיאי עולם ומהווה את התקווה הגדולה של המשלחת הישראלית למשחקים הפראלימפיים שנפתחים בסוף השבוע הזה.
קרן (שניה מימין) עם חברים במשלחת. צילום: ראובן שוורץ
לייבוביץ', 29, נכנסת 12 פעמים בשבוע לבריכה יחד עם המאמן שלה אסף מימון מהפועל עמק חפר. בנוסף, יש אימוני כושר, תרפיה עם פסיכולוג ועוד טיפולים שונים שאמורים להביא אותה לשיא ברגע האמת ולשחזר את ההצלחה מהמשחקים בסידני.
מדליית זהב באפלייה
"אני עובדת קשה מאוד", היא מסבירה, "לפני שלושה חודשים הייתי במשבר גדול והכל התמוטט. הכושר לא היה בדיוק כמו שחשבנו ונאלצנו להחליף תוכנית אימונים רגע לפני האולימפיאדה. עכשיו אני יותר רגועה. אני יודעת שאני מגיעה מוכנה בצורה הטובה ביותר מבחינה נפשית וגופנית. אני מאמינה שאביא מדליות זהב למדינת ישראל".
הזהב הוא נושא רגיש מאוד אצל הספורטאים הנכים הישראלים. כשגל פרידמן זכה במדלית זהב אולימפית באתונה הוא גם זכה להכנס לפנתאון הישראלי כראשון בהיסטוריה שעושה את זה. אז מה אם לפניו כבר היו כמה ספורטאים שהגיעו ראשונים באולימפיאדה? כמו תמיד, שכחנו את הנכים.
קרן כבר למדה לחיות עם ההתעלמות הציבורית הזאת: "אף אחד מאיתנו לא התפלא שייחסו את ההישג ההיסטורי לפרידמן ולא חשבו עלינו. זה משקף את ההתייחסות של המדינה לנכים במגוון של תחומים חברתיים והספורט איננו יוצא מן הכלל. אף אחד לא סופר אותנו. לא בתמיכה ולא במדליות זהב. אפילו אין שיוויון בין הנכים לבין הספורטאים הרגילים בתמיכה".
"בכל המדינות המתוקנות כמו בארה"ב, סין ובריטניה זה מובן מאליו. אצלנו לא. אף אחד לא מבין שמנגנים את אותו ההמנון ומניפים את אותו הדגל בתחרויות שלנו ובתחרויות של ספורטאים בריאים. יש התעלמות מוחלטת מהבטחות ומרצון לשנות ולהשוות את התנאים למרות ההצלחה הגדולה".
כן המלחמה שלה
לפעמים, היא מרגישה לא נוח להיות דוברת של ציבור מקופח, בעוד היא עצמה לא מרגישה באותן עוצמות את החסך. ההצלחה שלה בסידני הביאה לה גב כלכלי ואיפשרה לה להתכונן בראש שקט לאולימפיאדה באתונה.
היא מאומצת כבר למעלה משנתיים על ידי חברת 012 קווי זהב שדואגת לה למלגה לאורך כל השנה. בנוסף, היא מלמדת במשרה חלקית ומקבלת בדרך כלל קצבה מהיחידה לספורט הישגי.
"אני כבר נלחמת את מלחמתם של הדורות הבאים", היא מודה, "מבחינה אישית, בעקבות האימוץ היתה לי הכנה אידיאלית לאולימפיאדה. אחרים צריכים לדאוג יותר ויכול להיות שהתפקיד שלי זה להיות הפה של כולם. יש לנו דור מאוד איכותי וגם לדור הצעיר יש פוטנציאל למדליות".
כוח מתפרץ
אבל אל תתנו לתסכול מהמצב וללוחמנות להטעות אתכם. לייבוביץ' היא בחורה שמלאה באופטימיות וברגש אשר מתועלים לבריכה. היא מאוד בטוחה בעצמה ולא מהססת להחצין את האמונה הזאת.
"אני יודעת שאני הולכת להצליח ואני לא חושבת על שום אפשרות אחרת. אני מוכנה מבחינה מנטלית לזכות במדליות שלי ועובדת מאוד קשה כדי שזה יקרה. יש עלי לחץ רב ואני מנסה להתמודד עימו בדרכים שונות. לפעמים זה נפרק באמצעות פגישות עם הפסיכולוג, לפעמים יש בכי ולפעמים אני מתפרצת בזעם על המאמן שלי אסף מימון.
"מעבר לכך, אני יודעת שברגע האמת כפי שהיה בעבר, אני אצליח לעמוד בזה ולעשות את מה שאני טובה בו: לשחות ולא לחשוב על שום דבר אחר, חוץ מאשר להגיע לקיר ולגעת בו ראשונה".
לייבוביץ' נמנעת מלהתוות תוכניות חומש ארוכות טווח אבל מבחינתה ברור שהיא תתמודד גם באולימפיאדת בייג'ינג 2008.
"פעם היה לי קו ברור מאוד בראש לגבי מה אני רוצה לעשות בעתיד", היא מסבירה, "עכשיו אני יודעת שהכל גמיש. פתאום מגיע משהו ומשנה לך את כל הגישה והתוכניות. זה בסדר מבחינתי. לכן אני לוקחת את הדברים לאט לאט וזורמת עם כל מה שקורה". במקרה שלה, מסתבר, הזרם הזה מביא אותה הכי רחוק שאפשר.
לפנייה לכתב/ת 
