הכי קרוב לאלוהים: בתי כנסת בירושלים

כמה מילים לפני שיוצאים לטיול וירטואלי בבתי הכנסת של ירושלים. ביום הכיפורים בישראל של ימינו, בבית הכנסת שלושה מעגלים: אלה שבבית הכנסת, אלה שבחצר, ואלה שמחוץ לחצר. הכי הרבה יש מן האחרונים, מפאת אילוצי צפיפות עאלק. בערב יום הכיפורים חשובה ליוצאים והנכנסים תפילת כל נדרי. שיא השיאים זה כמובן בסוף הצום, עם כל העניין הזה של שערי שמיים שנפתחים וננעלים, ושופר, שזה שיא הצפיפות. יוצאים או נכנסים, אם אתם כבר בתנועה, אומרים שמעניין בבתי הכנסת.

דילים לבתי כנסת

הביקוש לשני אלה הוא כה רב, עד כדי כך שבתי המלון מציעים עסקאות הכוללות מקום תפילה בהם בנוסף ללינה ולהזנה. 

בחגים החזנים מתאמים את אורך התפילה לפי ארוחות בית המלון, לא מאריכים יתר על המידה. "המפגש המעניין הוא בין חוצלארצים וישראליים", אומר מיכלסון. רבבות יהודים מכל העולם מגיעים לירושלים בתקופת החגים. גם בגלל הסיבות המובנות מאליהן וגם כי "לא נעים להם להקים סוכה בתפוצותיהם". מיכלסון נמנע מלומר שהם מתביישים או מפחדים. "בוא נאמר, מעדיפים להצנטע". בירושלים לא צריך להצטנע. "רואים אותם הולכים בקיטל", אומר מכילסון ומבאר שזה מעיין חלוק לבן, סגור בחגורה עם שרוולים מסולסלים.

בית הכנסת הגדול, הצמוד להיכל שלמה, הוא בניין מפואר עם חלונות וויטראז'ים. האדריכל דוד קרויאנקר אומר שיש בו מקהלה נפלאה, אך המבנה, למרות הפאר, אינו יפה או מעניין במיוחד. זהו בית הכנסת של האליטה הירושלמית ויש בו אלפי מקומות. מקהלה? אכן מקהלה. ויש גם מנצח בעל שם, אלי יפה. ככה זה בירושלים: המנצח של הפילהרמונית של פראג בבית הכנסת עם המקהלה.

לעומתו מבנה בית הכנסת ישורון יחודי דווקא, ואין שם מקהלה. הוא בן 5 קומות, מעוגל, משדר רווחה. יש בו, לדברי קוריאנקר, בבניין המנדטורי

שנבנה בשנות ה-30, סממנים של הסגנון הבינלאומי (באוהאוס): "קמור, פשוט, חלונות אנכיים צרים". המיתוס בישורון המיתולוגי אינו הארכיטקטורה, אלא דווקא הפרופסורה: המקום התפרסם כבית הכנסת של האינטלגנציה הדתית, 'היקים של רחביה'. על אחד הכיסאות שמו של פרופ' לייבוביץ', וגם יוסף בורג התפלל פה. "מרגישים את ההיסטוריה שלו", אומר מיכלסון על בית הכנסת שבו יש 'רק' כמה מאות מקומות. מיכלסון נזכר שגם ב'מניין יקר', ב'ביצה' שליד רחוב הפלמ"ח, מעניין.

אי אפשר לומר את זה בלי הכללות: הכוונה ב'ביצה' היא לרווקים ורווקות דתיים, חבר'ה בגילים מתקדמים יותר (30+), אקדמאים, אנגלוסקסיים ("מניין יקר, מקורו בלנדון"), שמתרכזים באיזור הזה. בית הכנסת יותר צעיר ברוחו, "יותר 'כזה כאילו'", אומר מיכלסון, ומתפללים פה גם למצוא זיווג טוב, "העיניים אמנם נשואות לשמיים, אבל יש גם מבטים יותר מאוזנים".

השירה ככוח 

אם מצאתם את כיה"כ הספרדי הקטן 'אמת ואמונה', הרווחתם. "חמוד, חמוד, חמוד", אומר עליו איש התקשורת הירושלמי ג'קי לוי. 

"מתחבא כגמד בין שני הענקים" (בין 'ישורון' ו'הגדול'). "הטעם האישי שלי נוטה לכיוון בתי כנסת קטנים ושכונתיים", הוא מסביר, "אני מאוד ממליץ, נניח, במרכז העיר, על בית כנסת 'חסד ורחמים' שבמזכרת משה, מול הכניסה לשוק מחנה יהודה. התפילה שם היא בנוסח ספרדי-ירושלמי. בית הכנסת, נאה, אבל כוחו הוא בשירה שלהם". מרחק שתי פסיעות משם, הוא מוסיף, ברחוב הגלבוע שבשכונת אוהל משה, בית אברהם-אוהל שרה. זהו בית הכנסת של יוצאי קהילת ינינא, מן העיר ינינא שביוון, קהילה ששמרה על נוסח תפילה קדום, 'מחזור רומניא', זה אלף חמש מאות שנה וצפונה. "הנוסח מאוד ייחודי. זה בית כנסת ציורי. יותר משהוא יפה, הוא חמוד", מוסיף לוי.

"בית כנסת יפה? תן לי לחשוב רגע", לוי לא כל כך מבין מה אני רוצה מחייו. המקום הראשון שעולה לו בראש

כבית כנסת 'יפה' הוא בית הכנסת האיטלקי (רחוב הלל 27, ליד קצין העיר). "זה בית כנסת בנוסח יהודי רומא, מקום יפה ובאמת יוצא דופן". הם לא ספרדים ולא אשכנזים, הוא מסביר, סידור שונה ואביזרי בית כנסת המיוחדים להם. "זה איטלקים, אתה יודע, עם ריחות טובים ובשמים משובחים".

וישנו גם בית הכנסת עדס בנחלאות, מזכיר לוי, לא רחוק גיאוגרפית מביה"כ האיטלקי (בפינת הרחובות שילה ובאר שבע), אבל מאוד רחוק מבחינות אחרות. זה בית הכנסת שהפך לתחנת חובה בכל סיור סליחות שעבר בעיר בחודש האחרון ובשנים עברו. למרות זאת, אומר לוי, אנשי בית הכנסת לא איבדו את הסבלנות, והם מסבירי פנים. "בית הכנסת הוא בסגנון דמשקאי, ועיצב אותו יעקב שטארק, מאמני בצלאל".

הקירות של בית-הכנסת, כך אני לומד, מכוסים בפרסקאות מעשי ידי שטארק, ובהם סימני שנים-עשר המזלות. פרסקאות אלו נעשו בשנת 1912 שנה אחת לפני מותו של שטארק, וחתימתו מופיעה בפינה המזרחית-צפונית. לפי 'מדריך ישראל', קיר המזרח מצופה עץ משובץ בצדף מלאכת מחשבת. בית הכנסת עצמו נוסד בשנת 1900 על ידי קהילת חלב שבסוריה. "שווה למי שלא הגיע לשם עדיין לעשות זאת", אומר לוי, ומוסיף על יהודי חלב השומרים על נוסח התפילה החלבי, כי הם מוזיקליים להפליא.

ועכשיו כולם ביחד

לו מצאתי את עצמי בירושלים ביום הכיפורים, היו רגלי צועדות לקהילת כל הנשמה. גם זה לא נוסח אשכנז ולא נוסח ספרד אלא מין שירה חדשה. זה, איך לומר, החסידים של הרפורמים. כי הניגון, הניגון אה יה יה יי, הוא זה שנותן את הטון. על אף שהטקסט, הוא, בגדול, אותו טקסט, אנחנו לא מדברים על סאונדטרק אחד אלא על בליל ישראלי מודרני מעורב בניגון עתיק. וזה לא הדבר היחידי שמעורב פה. ככה אצלם בזרם, אבא ואימא מתפללים (עם כל הקול באישה וגו') יחד, וביחד עם הצאצאים. 

בית הכנסת 'כל הנשמה', על פי המדריך, "בית כנסת ומרכז קהילתי של זרם היהדות המתקדמת", נמצא בבקעה (זו שכונה על דרך בית לחם). המבנה, בן 13 שנים, מקיף חצר פנימית וכולל אולם תפילה, ספרייה וכיתות גן.

השנינה בשכונה היא 'גמר חתימה אלקטרונית טובה', אז הרי הלינקים, אם חיפשתם בית כנסת ואתם קצת אבודים בעיר או בכפר ביום הכיפורים הזה, לתנועה ליהדות מתקדמת, לביחד של המתנסי"ם (מומלץ בחום), לרשימת בתי הכנסת של ירושלים של בית"ר, ולרשימה המלאה (בחלוקה עדתית) של מדינת ישראל תותבב"א. צום קל וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.