דלקות פרקים: תרופה חדשנית יכולה למנוע ניתוח
5%-10% מהאוכלוסייה סובלים מחלות ראומטיות. המחלות האלה, שהגורם להן לא ידוע, פוגעות במערכות השלד, במפרקים, בשרירים ובסחוסים, וגורמות לחולים כאבים קשים, הגבלה בתנועה וקושי לבצע פעולות פשוטות. לא תמיד התרופות עוזרות, ולעיתים אין מנוס מהחלפת המפרק. החידוש: תרופה ביולוגית, שניתנת בזריקה או בעירוי ויכולה למנוע ניתוח
בגיל 27, אחרי לידה שנייה, כשהיא בשיאה של קריירה מצליחה כרקדנית, חשה אסנת עטר כאבים בברכה. "חשבתי שזה משהו חולף, כי לכל הרקדנים יש מדי פעם כאבים כתוצאה ממאמץ יתר", היא משחזרת. "אלא שבחודשים הבאים התפשט הכאב למפרקים נוספים ועבר לברך השנייה ולשתי הידיים.
"הפחד שלי היה כפול. מצד אחד, כבר לא יכולתי להרגיע את עצמי ולומר שזה כאב שנובע מהריקוד. הבנתי שזה משהו רציני יותר. מצד שני, פחדתי שיגידו לי שחליתי במחלה קשה. לכן אולי הסתפקתי בייעוץ של רופא המשפחה, שרשם לי תרופות נוגדות כאב. ככה התנהלתי עד שהכאבים הפכו לבלתי נסבלים".
רק כשנתיים אחרי שהופיע הכאב הראשון בברך הופנתה אסנת לראומטולוג בבית חולים. הוא הסביר לה שמהמחלה הזו לא מתים, "אבל גם לא לימד אותי איך חיים עם הקשיים שנובעים ממנה". האבחנה 'דלקת מפרקים' לא עלתה מיד, לדבריה, אלא נרשמה בתיקה האישי בשלב מאוחר יותר.
"שמונה שנים חלפו מאז שהכאבים התחילו, ומצבי רק הולך ומידרדר", אומרת אסנת. "בכל פעם נפגע מפרק אחר. כפות הידיים שלי, שהיו יפות ומטופחות, התעוותו והתעקמו, עד שהיה צורך בניתוח להחלפת מפרקי האצבעות. היום אני מתקשה לרכוס כפתור, להסתרק, לקשור שרוך בנעל.
"פעולות יומיומיות פשוטות נראות לי כמו קריעת ים סוף. אני הולכת לישון עם כאבים וקמה עם כאבים. לצד הטיפול התרופתי עברתי ניתוחים להחלפת מפרק הברך ולהתריית הדלקת (ניקוי רקמת הדלקת והסרתה).
השתדלתי לא לתת למחלה לנהל לי את החיים, אבל קשה לתפקד באופן רגיל כשאתה סובל בקביעות מכאבים והמפרקים שלך מעוותים.
"כדי להקל על חיי כולנו מצאתי פתרונות שמסייעים לי ביומיום. למשל, אני קונה אוכל מוכן ומחזיקה עזרה באחזקת הבית. הכל כדי שהילדים לא ייפגעו בגלל מצבי". כיום מטופלת אסנת בתרופות נוגדות דלקת, שמשככות, לדבריה, רק במעט את הכאבים שמהם היא סובלת.
ארבע משפחות של דלקת
בין 5% ל-10% מהאוכלוסייה סובלים ממחלות מפרקים. "הרפואה יודעת לאבחן יותר מ-100 סוגים שונים של מחלות מפרקים", אומר ד"ר מיכאל אהרנפלד, ראומטולוג בכיר במרכז הרפואי שיבא. "חלקן מתגלות כבר בילדות, אחרות בסוף גילאי העשרה ובזיקנה. כיום עומד לרשותנו ארסנל טיפולי יעיל, שנועד לעצור את ההידרדרות במצבם של החולים".
המחלות הראומטיות (השגרוניות) פוגעות במערכות השלד, במפרקים, בשרירים ובסחוסים. אלה מהן שיש להן בסיס אוטואימוני עלולות אף לפגוע באיברים אחרים, כמו ריאות, כליות, קרום הלב ועמוד השדרה. "הגורם למחלות האלה לא ידוע", אומר ד"ר אהרנפלד. "יש להן ללא ספק גורם גנטי, וייתכן שגורמים סביבתיים, כמו חשיפה לשמש, נטילת תרופות מסוימות, זיהום אוויר וכו', מסייעים להתפרצותן.
"זהו כיוון החשיבה כיום, למרות שלביסוס ההשערה הזו נדרשות עוד הוכחות מדעיות. כיוון שחלק מהמחלות האוטואימוניות פוקדות בעיקר נשים – למשל זאבת (לופוס), מחלה שבה מול כל 10 נשים חולות יש רק גבר אחד חולה – החוקרים סבורים שהורמונים מסוימים מעורבים אף הם בהיווצרות דלקות מפרקים". בשל ריבוי סוגי מחלות המפרקים נוטים לחלק אותן לארבע קבוצות:
- מחלות מפרקים ניווניות – מופיעות בגיל מבוגר (מעל 50) על רקע של שחיקת סחוס. מחלות אלה קשורות בגורמים גנטיים ובעודף משקל ושכיחות יותר בקרב נשים.
- מחלות מפרקים מטבוליות – נוצרות בשל עודף חומצת שתן, שמצטברת ושוקעת במפרק ויוצרת דלקת. שקיעת החומצה הזו גורמת למחלה פודגרה (גאוט), ששכיחה יותר בקרב גברים, והלוקים בה סובלים מכאבים קשים במפרקים. המחלה פורצת באופן פתאומי, ובין ההתקפים מנהל החולה אורח חיים רגיל, ללא הגבלה בתנועה או כאבים.
- דלקות מפרקים על רקע של מחלות זיהומיות – מקורן בחיידק או בפטרייה ש'מתיישבים' על המפרק ומזהמים אותו. אבחון מוקדם וטיפול אנטיביוטי מסלקים את גורמי המחלה. אבחון מאוחר עלול לגרום להרס המפרק.
- דלקות מפרקים שנלוות למחלות אוטואימוניות – דוגמת דלקת מפרקים ראומטואידית שעלולה לתקוף חולים במחלות אוטואימוניות כמו זאבת, קרוהן, פסוריאזיס, קוליטיס ועוד. הסיבה לדלקת המפרקים במקרה זה: סיבוך שנובע מהמחלה האוטואימונית.
כיום, אומר ד"ר אהרנפלד, אין בעיה לאבחן דלקת מפרקים ולספק לחולים תרופות יעילות. "הארסנל הטיפולי כולל תרופות נוגדות דלקת שלא מכילות סטרואידים, תרופות למלריה שפועלות על מפרקים ותרופות כימותרפיות שניתנות במינון מזערי אחת לשבוע בזריקה או בטבליות.
"החידוש הוא תרופה ביולוגית, שניתנת בזריקה או בעירוי ומיוצרת לא בשיטה הפרמקולוגית. התרופה הביולוגית מופקת מחיית מעבדה שחוסנה במרכיב הדלקתי, וכך בעצם היא מהווה נוגדן, הפועל נגד מתווכים שיוצרים את התהליך הדלקתי. תרופה זו מתאימה לדלקת מפרקים ראומטואידית, שהיא האבטיפוס של מחלות המפרקים הדלקתיות, וכן למחלות מפרקים שפוגעות בעמוד השדרה".
לאחר מיצוי הטיפול התרופתי בחולים, ילדים ומבוגרים כאחד, מוצע להם טיפול סטריאו - דיאלי בהזרקה. מרחיב ד"ר שי שבת, אורתופד בכיר בבית החולים מאיר: "הטיפול בהזרקה מוצע לחולים כצעד לפני החלפת המפרק. מנסים להזריק למפרק הדלקתי הפגוע או לאזור הקרוב אליו סטרואידים, זהב או חומרים אחרים, שמפיגים את הדלקת לתקופה קצרה או ממושכת. במקרים מסוימים ההזרקות יעילות לעשרות שנים. במקרים אחרים ההקלה קצרה בהרבה, ואז יש לשקול את אופציית הניתוח".
הניתוחים, לדברי ד"ר שבת, מבוצעים ברקמה הרכה וכוללים העברת גידים לשם ייצוב המפרק וקיבועו, דבר שמונע את תנועתו ולכן מפיג את הכאב. "אבל כשמתגלים שינויים שרירניים ניכרים במפרק וכן ניוון ועיוות, והדלקת לא מגיבה לטיפול תרופתי, מתעורר צורך בהחלפת המפרק. מחלות ראומטיות יכולות לפגוע במפרקים רבים. לא אחת מוחלפים במשך השנים בחולה אחד מפרקים שונים".
"חושבים שאני עושה הצגה"
לפני 12 שנים, כשהיתה בת 46, הבחינה יהודית בלאס בהתנפחות בברכיה, שלוותה בכאב עמום. "זה בא והלך, שוב התנפח ושוב עבר", היא מספרת. היא טופלה בתרופות, אבל פיתחה נגדן אלרגיה. "בלי טיפול מתאים מפרק אחרי מפרק נפגעו. הגעתי למצב שבקושי עמדתי על הרגליים והפכתי למוגבלת בתנועה. נסיעות לים המלח ותרופות נסיוניות לא הועילו.
"במשך שנים טורטרתי מרופא לרופא – איש מהם לא איבחן שאני סובלת מדלקת מפרקים. לפני 10 שנים הגעתי לראומטולוג בבית חולים שהזדעזע ממצבי וקבע שהוא הידרדר בשל חוסר ידע של הרופאים שטיפלו בי. הטיפול בי התחיל 10 שנים מאוחר מדי, כשכבר התקשיתי בביצוע תנועות ומעברים בין תנוחות פשוטות ביותר.
קשה לי לקום מכיסא, לעלות במדרגות. את כל הריהוט בבית שיניתי. הגבהתי שולחנות וכיסאות כדי שלא אצטרך להתכופף".
א' (13) חלתה ואובחנה כבר בגיל שש. גם אמה וסבתה חולות בדלקת מפרקים. "יום אחד הילדה התלוננה שכואבת לה הרגל והיא לא יכולה ללכת", משחזרת האם. "לא לקחתי צ'אנס ורצתי איתה מיד לרופא". בבדיקת דם פשוטה אובחנה דלקת כרונית במפרקיה של א'.
"במשך השנים", היא מתארת בכאב, "א' עברה 19 הרדמות כלליות לשם הזרקות למפרקים, שלא הועילו. היא מקבלת כימותרפיה בזריקה שבועית כבר יותר משנתיים, אבל הנזק קבוע והיא גוררת רגל. ילדים לועגים לה וצוחקים על הצליעה שלה, וצריך לחזק אותה, לעודד ולנסות להסיח את דעתה מהלעג".
שלושה חודשים אחרי שילדה את א', בתה השלישית, חשה האם שהיא לא יכולה ללכת. "תקפו אותי כאבים עזים בברכיים, שעברו לכתפיים ולשורש כף היד. הייתי חסרת אונים. אמא שלי טיפלה בבנות". פנייה לאבחון העלתה שלקתה, כמו אמה, בדלקת מפרקים.
"התחלתי טיפול שעזר לזמן מוגבל, וכשמיצה את עצמו עברנו לטיפול אחר", היא מתארת. "אבל הנזק מתקבע. אני מתקשה בביצוע פעולות פשוטות כמו לפתוח פקק של בקבוק, ללכת, להסתבן. לקום מכיסא לעמידה או משכיבה לישיבה אלה פעולות שאני לא מבצעת באופן ספונטני, אלא תוך תכנון מדויק של זוויות ומילימטרים של תנועות".
אחרי מאבקים לא פשוטים הכיר הביטוח הלאומי במחלתה של א' כנכות בשיעור של 30%. "הבעיה היא שאין אצלנו מודעות למחלות המפרקים", אומרת האם. "לא פעם חושבים שאני עושה הצגה, וזה נורא מעליב ומכאיב. אבל מה ששובר אותי זה הקושי שלי לעזור לא'. היא מתעוררת משנת הלילה מעוותת, עם מפרקים קפואים ונוקשים, ולא תמיד, בגלל מצבי, אני מצליחה לעזור לה. מכאיב לי לראות את שתינו כל כך חסרות אונים".
לפנייה לכתב/ת 
