בית בקיבוץ - קרוב יותר מתמיד
השינויים שעברו הקיבוצים בשנים האחרונות, הפכו את הפנטזיה של בית עם דשא בקיבוץ לישימה יותר מבעבר. בקיבוצים כבר מודעים לחשיבות הקליטה ואף הקימו מטה מיוחד לצמיחה דמוגרפית
בוקר אחד התעוררו חברי הקיבוצים למציאות אחרת. הבנים עזבו אל העיר, האוכלוסייה הזדקנה והצמצמה, חלק מהפונקציות השיתופיות בקיבוץ הופרטו, ומה שנשאר הוא שבר גדול ובעיה דמוגראפית. הדבר הוליד לפני שנה את הקמתו של "המטה לצמיחה דמוגרפית". התוצאה: יצירת תנאים נוחים ומפתים יותר למעבר לקיבוץ.
לדברי עינת נאמן, ראש מטה הצמיחה, השינויים שעברו על הקיבוצים בשנים האחרונות ייצרו נוסחה מנצחת שמצד אחד שומרת על שותפות קהילתית, ומאידך, שומרת על העצמאות הכלכלית של הפרט. "התלות הכלכלית שהייתה בעבר הפריעה להרבה צעירים והביאה לעזיבתם", אומרת נאמן. לדבריה, הקיבוצים מתחילים להבין היום שכדי לשרוד ולהתפתח הם חייבים לקלוט ולגדול. "בני המשק תמיד פזלו לעבר הקיבוץ, גם אחרי שעזבו. בשנה האחרונה יש עלייה משמעותית במספר המתעניינים בקליטה בקיבוץ", מעידה נאמן.
המשימה המרכזית של המטה היא לסייע לקיבוצים לקדם תהליך צמיחה שיביא לאיזון דמוגרפי שיאפשר את המשך קיומם של הקיבוצים. חברי המטה עוסקים בפיתוח כלים ותהליכים ליצירת התנאים לצמיחה בקיבוצים, הקמת מרכז מידע והפצת מידע בנושא, כמו כן שיווק והעלאת המודעות, ייעוץ לבעלי התפקידים בקיבוצים ואיתור ומיון מועמדים לקליטה.
בית בקיבוץ איל
קיבוץ איל שנמצא על קו התפר בשרון, היה שרוי במצב כלכלי וחברתי קשה. הקיבוץ, ובו 140 חברים, החל ביוזמתו תהליכי שינוי והפרטה, בהם שותפו חברים רבים. ההפרטה הפכה את הקיבוץ ליעיל יותר מבחינה כלכלית ויצר פתח לקליטת חברים חדשים.
לאחרונה קלט הקיבוץ 9 משפחות ועד סוף השנה ייקלטו 5 משפחות נוספות. הקיבוץ עצמו מופרט, כלומר, קיימת הכנסה דיפרנציאלית, כל אחד חי על פי רמת הכנסתו. המערכות המשותפות הן בריאות, חינוך ותרבות. חלק מהשירותים ניתנים בתשלום מלא וחלקם מסובסדים.
לדברי ניצן אלקנה, ראש ועדת הקליטה בקיבוץ איל, תהליך הקליטה בקיבוץ מחולק ל-2 שלבים: בשלב הראשון, המשפחה גרה בבית בקיבוץ (יד-שנייה) במשך שנה כמועמדת לחברות. לאחר שנה נדרשת המשפחה לעבור את ועדת הקבלה של הקיבוץ. משפחה שמתקבלת לחברות בקיבוץ תוכל לבנות בית על שטח של 160-100 מ"ר.
הבנייה מבוצעת באמצעות ההון האישי של המשפחה ובאמצעות הקיבוץ. הדבר מעוגן בתוכנית הבנייה של הקיבוץ, בתוך שטח הקיבוץ (להבדיל מהרחבה קהילתית). במהלך הבנייה (שנה עד שנה וחצי) ממשיכה המשפחה לגור בביתה הנוכחי ללא תשלום, זאת על מנת להקל בנטל הוצאות הבנייה.
סוג האוכלוסייה הנקלטת בקיבוצים מוגדר על פי חתך שקובע הקיבוץ טרם תהליך הקליטה ובהתאם לצרכיו. במקרה של קיבוץ איל, מדובר בגילאי 40-30, בעלי השכלה על-תיכונית עם 2 ילדים לפחות. כמו כן דורשים הקיבוצים תעודת יושר, שירות צבאי או לאומי, בדיקה של היכולת הכלכלית לתשלום על הבית, בריאות תקינה ורצון לתרום לקהילה.
"שלב המועמדות הוא מצב הדדי ולא מחייב"
בקיבוץ צרעה שבאזור בית שמש, נקלטו לאחרונה מספר משפחות ביניהן בני משפחת קאסוס:
עמירם, שירה ו-3 ילדיהם. הוא איש מחשבים, היא שיננית. בני המשפחה נמצאים כרגע בשלב המועמדות לחברות בסופו אמורים לעבור את ועדת הקבלה ולהתקבל כחברים.
"שלב המועמדות הוא מצב הדדי ולא מחייב", אומר עמירם קאסוס. "אנחנו בוחנים את הקיבוץ והוא בוחן אותנו. בינתיים אנחנו מאד מרוצים, זו בעינינו הסביבה הנכונה לגדל ילדים, יש כאן חיי קהילה משותפים ואתה מרגיש שאתה תורם ועושה".
מתברר כי שלב המיונים הוא אינטנסיבי מאד, בדרך כלל יום אחד, הכולל מבחנים עיוניים, ועדת קבלה וראיון אישי.
למי שייכת הדירה?
השינויים הכלכליים והפרטת מנגנוני הקיבוץ עוררו את שאלת שיוך הדירות לחברים. מינהל מקרקעי ישראל ונציבות מס הכנסה הגיעו לאחרונה להסדר הליך שיוך הדירות לחברי הקיבוצים. אולם מדובר בתהליך ארוך שמעטים הקיבוצים החלו בו. בינתיים, חברי הקיבוץ החדשים, שבונים דירות על חשבון האישי, חותמים על הסכם עם הקיבוץ לפיו הבית שבנו ישויך להם בעתיד במסגרת תהליך שיוך הבתים לחברים.
השכרת דירות
אפשרות אחרת למגורים בקיבוץ היא השכרת דירות. על אף שקיימת מצוקת דיור ברוב הקיבוצים, יש כיום יותר מ-13 אלף תושבים הגרים בקיבוץ על בסיס שכירות. השוכרים הם בעלי מעמד של "תושבי חוץ", חלקם בני משק שאינם מוגדרים כחברי קיבוץ.
לרוב, מבחר הדירות אינו גדול והוא משתנה בהתאם לצורכי הקיבוץ. בחלק מהקיבוצים קיימות רשימות המתנה של שנה ויותר, חלקם יעדיפו להשכיר לבני המשק שאינם במעמד של חבר.
ייסודן של מכללות ומוסדות לימוד מחוץ לערים בשנים האחרונות, הביא עמו למגורים בהשכרה גם את אוכלוסיית הסטודנטים. מוסדות, דוגמת מכללת תל-חי, מכללת רופין (בעמק חפר) ומכללת ספיר (בדרום), מוציאים את הסטודנטים מהעיר ויוצרים ביקוש להשכרת דירות בקיבוצים. בחלק מהקיבוצים קיימות יחידות דיור המוגדרות כ"דירת סטודנט". מדובר בדירות חדר הכוללות גם ריהוט בסיסי כגון מקרר, מיטה, ארון ולעיתים גם מזגן.
קיבוץ משמר השרון נמצא בקרבת מכללת רופין. לדברי צביקה שטיינברג,
האחראי על השכרת הדירות, בקיבוץ יש כיום כ-60 דירות המאוכלסות בשוכרים, בעיקר צעירים. בעקבות מצוקת הדיור, אין מבחר גדול. בכל מקרה רוב הדירות לשכרה הן לא יותר מ-3 חדרים.
במשמר השרון דמי השכירות לדירת חדר - בין 150 ל-200 דולר, דירת 2 חדרים - כ-400 דולר ודירת 3 חדרים - כ-500 דולר. המחירים כוללים מים ומסים.
מתברר שכאשר מדובר בסטודנטים טווח המחירים משתנה התאם לקרבת הקיבוץ למכללה. דורית אילן למדה במכללת ספיר. במהלך לימודיה שכרה אילן קרוואן בקיבוץ גבים הסמוך למכללה ולאחר מכן דירת סטודנט בקיבוץ ניר-עם, המרוחק יותר. "בגבים", מספרת דורית, "שילמתי כ-200 דולר לקרוואן, לעומת זאת בקיבוץ ניר-עם שילמתי כ-110 דולר עבור דירת סטודנט טובה בהרבה. לעיתים הקיבוצים מנצלים את הקרבה למכללה".
מיקום הקיבוץ וצרכיו, מהווים פקטורים חושבים שמדובר במחירי דירות. בישראל למעלה מ-260 קיבוצים, לכל אחד מהם היצע דירות שונה (אם קיים בכלל), חלק מהקיבוצים נחשבים אטרקטיביים בשל מיקומם או בשל יתרונות יחסיים אחרים, חלקם צריכים "דם חדש" וחלקם פחות.
עם זאת, מבהירים במטה הצמיחה, מדובר רק בתחילתו של תהליך, לקיבוצים רבים נדרש זמן להפנים את המצב ו"לעשות סדר בבית" לפני שמזמינים "אורחים". ככל שיעבור זמן תתחדד ההבנה כי קיומם של הקיבוצים יחייב קליטה וחידוש וכשזה יקרה, הקיבוץ יהיה נגיש יותר מתמיד.
לפנייה לכתב/ת 
