כך נולד קפטן אינטרנט
ביקשנו מדב אלפון, ההוגה של קפטן אינטרנט, לספר על שורשיו של הזקן הנרגן. מחווה לדמות בדיונית שבכלל נולדה (גילוי מרעיש) ב-8-200
כמו המצאות מופרכות רבות אחרות בענף הזה, קפטן אינטרנט תוכנן בבסיס צבאי גדול באיזור גלילות, המכונה היום בפי כל 8-200. השנה הייתה 1981, ואז עדיין קראו למקום "הבסיס הסודי", "המקום ליד פו"מ" או "המפקדה". בניגוד לקפטן הנרגן שמאחוריו עתיד הייתי להסתתר, נשאתי עדיין דרגות סג"מ, אבל כמוהו התאהבתי אהבת נעורים נואשת בעולם המדהים שהתגלה לי אז לראשונה.
לא קראו לזה עדיין "גלישה", המסופים מתוצרת IBM הציגו רק אותיות ירוקות זוהרות והיה לנו עט-אור במקום עכבר. אבל באמצעות לחיצה של העט על המסך אפשר היה להתחבר למאגרים רחוקים-רחוקים, לשלוח מסמכים לאנשים בקצה השני של הגלובוס, לבדוק מונחים במילונים שונים ולשוחח במערכת מדהימה של מסרים מיידיים. לרשת המסווגת הזאת היה שם-צופן עברי למהדרין, אך המארחים שלנו מאמריקה קראו לה "מילנט", פיתוח צבאי של הגירסה האזרחית ARPANET.
החגיגה נמשכת
החגיגה נמשכה גם בתקופות המילואים שבאו אחרי השחרור, אך עד מהרה גורשתי מגן העדן העתידני הזה: בסוף שנות השמונים הגיע ראש מדור חדש, מבריק וחביב להפליא, אשר הסביר לי ברכות שעיתונאים לא יכולים לשרת בחיל המודיעין ושעלי לבחור בין מקצועי האזרחי לבין זה הצבאי. שמו היה ניר למפרט, והוא לא ידע עדיין שיום אחד הוא ינהל את ערוץ 10.
חזרתי לסייברספייס רק ב-1993: מוטי גלילי, משורר ואשף מחשבים, אירגן אז מנוי קבוצתי של בכירי עיתון "הארץ" לרשת Compuserve, וכעורך המוסף קיבלתי גישה חופשית ואת כתובת המייל הראשונה שלי – dov@trendline.co.il (אתה אף פעם לא שוכח את הראשונה שלך).
חברת קו-מנחה סיפקה ללקוחות של הרשת שירות קטן, בלתי נחשב כמעט: מתן אפשרות לצאת מהמערכת הסגורה של קומפיוסרב לעבר העולם החדש והפרוע שעדיין לא זכה לכינוי המקוצר "ווב". כאשר לחצת על הכפתור המתאים, הזהירה אותך המערכת שחברת קומפיוסרב לא אחראית למה שיקרה לך שם בחוץ.
ואכן, קרו שם דברים
אבל האם קוראי "הארץ" היו כבר מוכנים למדור שבועי שיעביר להם את הבשורה המרעישה? העיתונים התייחסו אז לאינטרנט כאל שורש כל רע, והזכירו את "רשת האינטר-נט" רק בסמיכות לסמים, פורנוגרפיה ובעיקר מחלות פתאומיות, מאפילפסיה עד התמכרות דרך עיוורון. משאל קצר בין העורכים העלה שאיש אינו סבור שיש צורך במדור אינטרנט. ואכן, לא מן הנמנע שהשקתו של קפטן אינטרנט ב-1994 הייתה מביאה למותו המוקדם מחוסר עניין לקוראים.
הגופר והיוזנט נעלמים
המצב הזה השתנה בחדות בסוף 1995. הגופר והיוזנט נעלמו אט-אט לטובת השליטה המוחלטת של נטסקייפ במרחב, והידידותיות של הגלישה משכה יותר ויותר ישראלים. הופעתו של נטקינג, אולי הפורטל המדליק ביותר שנוצר כאן, סימלה את המהפכה. בינואר 1996 כתבתי שני פיילוטים למדור שבועי בענייני אינטרנט, שניהם מבוססים על דמות פיקטיבית המתווכת בין הקוראים לבין העולם שרובם טרם הכירו: אחד היה "העכבר הגולש", מעין עכבר מעופף בעל כוחות על-טבעיים שהציל גולשים ברחבי הסייברספייס. השני היה סבא נרגן, פנסיונר של הצבא הבריטי, אשר בצעירותו היה שותף להקמת רשת המחשבים של הפנטגון.
הקשיש הנרגן ניצח את העכבר הגולש
המאייר נעם נדב התבקש לדמיין את דיוקנאותיהם של השניים בדדליין מטורף, והמדורים נשלחו לקבוצה של קוראים נבחרים, חלקם משתמשי אינטרנט וחלקם לא. הקשיש הנרגן ניצח פה אחד. לא היה אפילו קורא אחד שהעדיף את העכבר הגולש. וכך, ב-23 בפברואר 1996, בעמוד 65 של מוסף הארץ, ראה אור לראשונה קפטן אינטרנט.
אלה היו מילותיו הראשונות: "מרבים להשוות את האינטרנט לרשת של קורי עכביש, אבל האמת היא שהאינטרנט מזכיר יותר את הבקו"ם: כל מי שרק הגיע לפני שעתיים כבר צועק 'בשר טרי' לחדשים. קחו למשל את נכדי היקר, תומר".
ההצלחה הייתה מיידית, דבר נדיר בהשקת מדור חדש. בשבוע הראשון קיבל הקפטן 50 הודעות דואר אלקטרוני. בשבוע הרביעי עמד המספר על 500. המדור עלה במקביל גם בנטקינג וגם ב-IOL, וברוח הדמוקרטית ששלטה אז ברשת הוא הועתק קומפלט על-ידי אתרים פרטיים רבים מספור. אנשים פנו לקפטן כדי שימליץ על האתר שלהם, או יתקן להם את המחשב, או יעניק להם עצות בדייטים. אתרים אשר הוזכרו במדור, מתל אביב עד טוקיו, התמוטטו לא פעם בגלל עומס פתאומי. גם הקפטן עצמו היה על סף התמוטטות. כתיבת הטור הייתה אמורה להיות עבודה צדדית חביבה של עורך המוסף. בפועל, התעסקתי עם הטור כל השבוע, וכתחביב ערכתי גם את מוסף הארץ.
חרושת שמועות
במקביל התפתחה חרושת שמועות סביב זהותו של הכותב שמאחורי הפסבדונים. תיכוניסטים התחרו ביניהם בהתקפות finger, כתבי מקומונים העלו השערות פרועות, עידו אמין הבטיח באתר שלו פרס כספי למי שיזים סוף-סוף את הטענות שהוא הקפטן. שועל אינטרנט אחר, גדי שמשון, הוא שהצליח כעבור חודשים אחדים להביא את הסקופ ב"מוניטור".
הבאז סביב הקפטן היה גדול בהרבה ממידותיו. בראשית 1997 הוזמנתי ללשכת עורך העיתון ונשאלתי על-ידי חנוך מרמרי ויואל אסתרון אם אהיה מוכן לוותר על המצאתי ולתת לקפטן לחיות את חייו העצמאיים. אבות רבים כבר התכוננו ללידתו מחדש, ובראשם קברניטי IOL, אשר הכינו לו אתר בית משלו.
אם תשאלו אותי...
למרבה המזל הוענק הפיקוד לדרור פויר, אשר כישוריו היצירתיים ורוחו המרדנית הם שהפכו את הקפטן לדמות מיתולוגית באמת. קיבלתי אמנם תואר של עורך אחראי, וברוב נימוס דרור התייעץ איתי על גיליונותיו הראשונים, אך הדבר היחיד שהייתי צריך לעשות הוא לא להפריע לו. אליו הצטרפו עידו אמין, אלונה קמחי וכמובן סגנית העורך נטע גורביץ', אולי האדם המעשי היחיד על הסיפון הזה. ב-12 במארס, 1997, שנה לאחר הופעת הבכורה שלו מעל דפי "הארץ", המוסף השבועי המפורסם של קפטן אינטרנט יצא לדרכו.
בסופו של דבר, הולדתו דווקא בעיתון הבוקר של ישראל היא שהעניקה לקפטן אינטרנט את ההילה המלווה אותו עד היום. הוא העניק לגיטימציה לתחום אפל ושולי, אשר זכה לפתע למוסף כמו ספרים או נדל"ן. הוא דיבר אל מנויי הארץ בשפתם, ואלה בתורם התחילו סוף-סוף לדבר עם נכדיהם. זו לא תרומה גדולה, אבל גם זה משהו, אם תשאלו את -
הקפטן שלכם.
דב אלפון הוא היום העורך הראשי של הוצאת "כנרת זמורה-ביתן דביר".
לפנייה לכתב/ת 
