הרשת של 97': מקבץ קטעים מ"מוניטור"
המגזין המקוון "מוניטור" עסק בתרבות דיגיטלית מזווית אוהדת וביקר את היחס של התקשורת המסורתית כלפי המדיום הצעיר. למרות השנים שחלפו, הגישה הזו עדיין רעננה בהתחשב בכך שחלקים בעולם התקשורתי והפוליטי עדיין רואים ברשת כסוג של איום שיש להגבילו
מוניטור היה מגזין האינטרנט הישראלי הראשון, והוקדש למה שמכונה היום "תרבות דיגיטלית". על פי מיטב המסורת של אותם ימים, האתר הפסיד כסף ולבסוף נסגר, לאחר תריסר גיליונות בלבד, שפורסמו בין החודשים ינואר לספטמבר, 1997. הסיבה לסגירה הייתה היעדר מודל עסקי בר-קיימא ולא תכנים בלתי איכותיים. על אף השנים שחלפו, הגישה הפרו-אינטרנטית של מוניטור עדיין חדשנית, במובנים מסוימים, בעולם תקשורתי ופוליטי שעדיין מתייחס לרשת כסוג של איום וזומם להגבילו באמצעים שונים. מלבד זאת, יש דברים שלעולם אינם משתנים, כפי שמעיד מקבץ הקטעים הבא, שפורסם במקור בגיליונות 1 עד 4 של מוניטור, בין החודשים ינואר לאפריל, 1997.
פרסי הניחומים של מוניטור לשנת תשנ"ז (עירא אברמוב, יעקב לינק, אביב רון, גיל רימון, גדי שמשון)
- האקט הפוליטי הכושל באינטרנט
ההאפלה של אתרים ישראלים במלאת שנה למהפך שהעלה את ביבי נתניהו לשלטון. אין מה להאפיל, המציאות מספיק אפלה גם ככה.
- האקט הפוליטי היעיל באינטרנט
פרסום הספר "סרק" על ידי אורי ברקן. הדגמה מוצלחת לבעייתיות שבצנזורה ובשיפוט ממסדי על תכנים באינטרנט, מצב שמנוצל בעולם ובישראל על ידי מי שנמצא מחוץ לקונצנזוס. הכל אפשרי באינטרנט, גם לקבוע שפרס רוצח והשופט העליון שמגר שותף לקשר השתיקה.
- הלחץ הציבורי של השנה
ערן להב, יוצר אתר "בימה אחרת", ניסה לעבור לסטנדרט העברית "החדש" של מיקרוסופט, וחטף התקפות ונאצות מכל כיוון אפשרי. בסוף הוא ויתר, אבל זה לא הציל את האתר שלו. חבל. כנראה שאין בארץ מקום לאתר בלי קטעים-צחוקים-צ'אט-סבבה-בבסיס.
- השנה טובה של השנה (תמונה מצד שמאל)
הדבר הזה, לא להאמין, הוא גלוית שנה טובה המוצעת באינטרנט הישראלי. אפשר לחשוב על משהו פחות סתמי מאשר הפאואר רינג'רס בחזית כשהלוגו של נטוויז'ן (שנטסקייפ ניסו להעתיק אותו) מאחור, שלא לדבר על שגיאת הכתיב. אבל לא מוכרחים.
- עושי הרוח של השנה
אקו"ם, האגודה האחראית על שמירת זכויות היוצרים. עשו רעש והפחידו כמה אנשים שהם הולכים לפקח על האינטרנט, אבל בינתיים לא שמענו מהם את הבשורות הגדולות שיובילו את ישראל אל העידן הדיגיטלי כשנכסיהם הרוחניים של יוצריה שמורים לבטח. אולי השנה.
- רוחב פס
"צריך לחכות עד שיהיה יותר רוחב פס" - בטח כבר שמעתם את זה. המדובר בהגדלה של נפח התעבורה באינטרנט. לכאורה, זה מה שמפריד בין הרשת ובין נצחונה הסופי. באמת? מה יותר חשוב: רוחב הצינור או מה שזורם בו? ההימור שלנו: היחס בין רוחב הפס לכמות הזבל שנקבל מהרשת יישאר קבוע.
בנפתולי IOL (יקוב לינק)
אתר IOL באינטרנט, שהתפתח והבשיל השנה באופן מעורר הערכה, הולך לשנות פניו. דוני ענבר, העורך הראשי, נסע לסאן פרנסיסקו וזהרה רון, אחראית הקהילה, עברה
ל"מסע אחר". מתחת לאייל יניב, המנכ"ל, עובדים דורעם גונט וריקי גוברין (לשעבר ריקי כהן, רכילאית "העיר"). גוברין קיבלה את האחריות על הקהילה בתקופה רבת תהפוכות. לא רק שהמעבר מהרשת הסגורה לאתר שיושב על האינטרנט לא הושלם, בימים האחרונים נשמע מקרב אנשים בקהילה מרמור גובר והולך.
בהחלטה מהסוג שסר האמפרי היה מכנה "אמיצה ביותר", הוחלט ב- IOL שחלקים מסויימים באתר יהיו נגישים רק תמורת תשלום. אמנם מדובר בחמישה דולרים, וחברי הרשת הסגורה ייכנסו בחינם - אבל בכל זאת: הגולשים התרגלו לקבל הכל בחינם, ומה פתאום שיצטרכו לשלם. על פניה, ההחלטה להתמקד על הכיוון הקהילתי נראית נכונה, למרות הסכנות: קהילה וירטואלית זה לא דבר שאפשר לנהל כמו מפעל טקסטיל, המרקם שנוצר בין חברי הקהילה הוא דבר עדין שאמור להיווצר מעצמו בתנאים הנכונים. הגבול בין קהילה תוססת לבין אורוות ילדים ששואלים זה את זה "אתה בת?" הוא דק מאוד.
אנשים גדולים מודים בטעויות
ואולי באמת הגיע הזמן שאתם שם, במיקרוסופט ישראל, תודו בעובדה שתקן העברית שלכם לאינטרנט נכשל. זה כבר מתחיל להיות פאתטי. אנחנו יודעים שטכנולוגית הוא יותר טוב. אנחנו מכירים בכך שעם התקן הזה זה יותר פשוט ונוח לייצר תכנים לאינטרנט. הכל נכון, אבל אף אחד לא עובד עם זה, ובצדק. העברית שלכם עובדת עם כל מערכת הפעלה, בתנאי שהיא חלונות בעברית, ורק בעברית. ומאחר וכולם רוצים שכולם יוכלו לקרוא אותם, אף אחד לא עובד עם התקן שלכם.
אין שום דבר הרואי בלעמוד על עקרונותיך מול שאר העולם, אם העקרונות שלך לא ממש צודקים. והעולם הזה לא קטן - אתרי הכנסת, תפוז, הארץ, גלובס, משרדי הממשלה, האתר הרשמי של ביבי נתניהו, האתר הרשמי של סנדי בר - אלו ואחרים עובדים עם התקן דה-פאקטו לעברית באינטרנט.
הדברים שכדאי שייקרו השנה
- שבנטקינג יופיע עמוד אחד בלי שגיאות כתיב.
- שיקחו את ועד עובדי בזק, ההנהלה ובכירי משרד התקשורת ויסגרו אותם בחדר אחד (עד שיגיעו להסכמה? לא, פשוט לסגור אותם).
- שדומינו'ס וביג מאמא יפתחו אתרים שיאפשרו להזמין פיצה בלי לצאת מהרשת.
- שלא נראה יותר חברות עם לוגו שכולל או שם עם הסיומת "נט".
- שיהיו אתרים גם לזמרים מזרחיים.
אדמירל אינטרנט (גדי שמשון)
למערכת מוניטור הגיע מידע שהוצלב מכמה מקורות אנושיים בתוך עיתון "הארץ", המאשר שאלפון הוא הכותב העיקרי של הטור "קפטן אינטרנט". הוא גם זה שיזם אותו והיחידי שעורך, מגיה ומתקין אותו לדפוס. איננו יכולים לחשוף את המקורות שלנו, מסיבות מובנות, אבל אנו מאמינים להם וללא מעט עדויות נסיבתיות שתומכות בסיפור. דב אלפון הוא קפטן אינטרנט.
אלפון: "אני מודה על ההזדמנות שנתתם לי לומר, בפעם הראשונה בקריירה העיתונאית שלי ואחרי הרבה פעמים ששמעתי את הביטוי, את המלים 'אין תגובה'".
רשמו את יאהו!
חברה ישראלית,
| משעמם | לא משעמם |
| מלחמת מיקרוסופט בנטסקייפ | מלחמת מיקרוסופט בסאן |
| צ'אט ב-IRC עם אנשים שאתה לא מכיר | צ'אט ב-ICQ עם אנשים שאתה מכיר |
| לקבל הודעת דואר היסטרית על וירוס חדש שמשתולל באינטרנט | להפיץ הודעת דואר
היסטרית על וירוס חדש שמשתולל באינטרנט |
| ראש הממשלה גולש באינטרנט | האינטרנט |
| אתרים שיש להם לוגו תלת מימדי | אתרים שיש להם לוגו של צפרדע |
| אתרים של סלבריטיז שלא יודעים מה זה עכבר | אתרים של מי שלעולם לא יהיו סלבריטיז |
| אנשים שמסבירים לך שכתובת האתר שלהם מתחילה ב-"http://www" | אנשים ששם משפחתם
הוא כתובת האינטרנט שלהם |
Internet Marketing Business, רשמה את הלינק yahoo.co.il ומריצה עליו בינתיים דף הסבר למה הם גדולים. טוב, אם לצטט את ההסבר, יש להם חוש הומור. מזל ש-ibm.co.il כבר תפוס. וזה למי שחושב לתפוס את netscape.co.il - אבוד לו. השם כבר נרשם.
בגין איש המחשבים
טורי הרכילות הרלוונטיים סיפרו עוד אחת מאנקדוטות "בני בגין איש המחשבים". לבני בגין, שר המדע לשעבר, יש מחשב Palm-Top, כזה שמכיל 2 מ"ב זיכרון ומאפשר להפעיל יישומים פשוטים. השר בגין הכין לעצמו מעין "שומר מסך" במחשבון, שכלל נגינת קטע מוסיקלי קצר, "4 העונות" של ויואלדי. חמוד, לא?
יום אחד הוא השאיר את המחשב על שולחן הממשלה, ממשיכה האנקדוטה, ויצא לענייניו. בינתיים, התחיל שומר המסך לעבוד. אוי ויי זמיר, יהודים, העיירה בוערת, המחשב צפצף. התקשורת ידעה לספר שלאחר פרק זמן לא קצר שבמהלכו הביטו שרי ממשלת ישראל זה בזה בתימהון, התעשת יועץ התקשורת של רוה"מ, שי בזק, ולקח את המחשבון בחרדת קודש לחדר השני. שם, מאחורי הדלת הסגורה, יצפצף לו המנוול את 4 העונות כאוות נפשו. אכן, תגובה ציונית הולמת.
אופן פריסת הסיפור ברכילות הפוליטית הראה שהיתה כאן, כנראה, כוונה לנגח את השר (אז) בגין. מעין הדגשה על היורמיות שלו, על המוזרות, על כך שאפילו המחשב שלו מוזר. כששאלנו את בני בגין על העניין, משום שגם לנו נראה תמוה ששרי ממשלה ויועצים בכירים לא יודעים שמחשב זה דבר שלא נושך ושאפשר לכבות אותו - הוא השיב ביבושת אופיינית: "נכון ששי בזק לא היה צריך לקחת את המחשב ולנעול אותו שם. הוא יכול היה ללחוץ על ה-OFF".
לפנייה לכתב/ת 
