בשורה לאופנוענים: פסי סימון שאינם גורמים להחלקה

פסי הצבע הלבנים שבהם מסומנים כבישי ארצנו מהווים כבר זמן רב גורם בעל משקל בתאונות אופנועים. האופנוענים זועקים חמס על כך שהצבעים שבהם משתמשות הרשויות השונות לצביעת מעברי חציה, קוי עצירה והפרדה וסתם חצים המורים את כיוון התנועה, הם צבעים שאינם עומדים בתקן האירופי או האמריקני ומסכנים את האופנוענים.

מתברר כי במקרים רבים משתמשות הרשויות בצבעי שמן זולים יחסית. הצבעים האלה הופכים את האספלט שעליו הם נצבעו לחלק מאוד, במיוחד לאחר גשם, והאחיזה של הצמיג בהם אפסית. כך הופכים הסימונים האלה למלכודת לאופנוענים. עצירה חדה על פס כזה גורמת מיד להחלקה, וכך גם בעת האצה. כל עוד מדובר במשטח קטן יחסית והאופנוען הוא רוכב מיומן, יש לו סיכוי להיחלץ מההחלקה. אבל אם הקטע הצבוע ארוך יותר, הסיכוי להיחלץ בשלום בעת האצה או בלימת חירום הולך ופוחת.

במערב אירופה ובארה"ב משתמשים כבר מזמן בסוג צבע מחוספס, שגם אם נרטב, אינו הופך לחלק ומותיר חיכוך בין צמיגי האופנוע לכביש, כך שאין חשש להחלקה. בארץ, כנראה מטעמי חיסכון, העדיפו הרשויות להתעלם מהתקנים הבטיחותיים הללו לצביעת כבישים, שכן הרבה יותר קל להטיל את האשם במקרה של תאונת החלקה ב"גורם האנושי" - הרוכב.

אז לכל האופנוענים שכבר חוו על בשרם את הצבעים החלקים האלה, ולאלה שעוד יחוו (ויהיו הרבה כאלה) יש לנו בשורה: בשבועות הקרובים עומדת לפרסם ועדה מיוחדת, שבדקה את נושא סימון הכבישים במשך חודשים ארוכים, המלצות בדבר אימוץ התקינה האירופית לצביעה וסימון כבישים. המשמעות היא שייקבע תקן מחייב לסוג הצבעים שבהם מותר לצבוע כבישים, ואלה יהיו צבעים מחוספסים שאינם מסכנים את הרכב הדו-גלגלי.

מה שנותר לנו עכשיו הוא להמתין עם סטופר, ואולי בעצם עם לוח שנה, ליישום התקן החדש. עד אז כדאי מאוד שתרכבו בזהירות רבה על פסי הסימון האלה בכבישים, בעיקר בימי גשם.