נכי הנפש יוצאים מהארון: צעדו ברחובות ת"א
ב"מצעד גאווה" ראשון מסוגו בישראל, צעדו אלפי חולי נפש, בני משפחותיהם ומטפלים מכיכר רבין לרחבת מוזיאון תל אביב, תחת הכותרת "צועדים בראש מורם". "אם תכירו אותי – תשתגעו עלי", נאמר באחד השלטים. "בציבור חושבים שחולה נפש הוא מסכן – וזה פשוט לא נכון", הם אומרים. בפעם הראשונה, הם אפילו לא מתביישים להצטלם
אלפי פגועי הנפש, שגם במבט מעמיק לא נראו שונים מהאנשים האחרים שהלכו לצידם ברחובות באותה שעה, צעדו מחוייכים וגאים, כשהם נושאים שלטים שעליהם היה כתוב "אם תכירו אותי – תשתגעו עלי", "שפעת מדבקת – מחלת נפש לא", "הסטיגמה לא תעצור אותי מלצעוד" וכמובן: "צועדים בראש מורם".
"חשבתי שאני סוכן מוסד"
"יש סטיגמות נוראיות על חולי ופגועי נפש", מספר דני דוד (בצילום), בן 33 מבת ים, שסובל מסכיזופרניה פראנואידית, ואושפז לפני 10 שנים ב"אברבנאל". "חושבים שאנחנו רעים ואלימים – אבל זה פשוט לא נכון.
אנחנו בדיוק כמוכם, רק שאנחנו סובלים ממחלה מאוד קשה, הכי קשות שיש. כאשר יש לי התקף של המחלה, אני מאבד קשר עם המציאות. פעם אחת אפילו חשבתי שאני סוכן של המוסד".
"אבל בדיוק כמו הומואים ולסביות", הוא ממשיך, "שסובלים מכל מיני סטיגמות, ולא הם בחרו להיות הומואים או לסביות אלא פשוט נולדו עם הנטייה הזאת – ככה גם אנחנו. זה גורל, וזהו. היום אנחנו רוצים לנפץ את הסטיגמה החברתית שיש לנו, ולכן לא רק שאני לא מתבייש להצטלם – אני אפילו גאה לעשות את זה".
100 אלף חולים בישראל
"חולי נפש מתקשרים בציבור לבושה ואשמה", מוסיף דני פורמן, בן 55 מתל אביב, שסובל מחרדות ודכאונות. "והמטרה שלנו היא לצאת החוצה ולהראות שאין במה להתבייש. מחלות נפש, כמו מחלות פיזיות, הן מחלות שיש לחלק לא מבוטל מהאוכלוסייה. צריך לקבל את הדברים. אין ברירה אחרת".
ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר אלכס גרינשפון: "בישראל חיים כיום כ-100 אלף חולי נפש. זה מספר לא קטן, ומאוד חשוב שאנשים היום באים ואומרים: מחלת נפש היא לא איזשהי קבוצה נידחת של מסכנים – אלא זאת מחלה כמו כל מחלה, שיכולה לגעת באמנים, באנשי עסקים ובאנשים מהחברה הגבוהה. קיימת דעה רווחת שחולה נפש הוא מסכן – וזה לא נכון. יש אנשים בכירים ואנשים אינטלגנטיים שלוקים בה, וזה כרוך בהרבה בושה – גם לחולים וגם למשפחות".
"אנחנו רוצים להגיד במצעד הזה היום", הוא מוסיף, "שהאנשים האלו הם אנשים רגילים שעוברים משבר, אבל יש היום מספיק טיפולים לעזור לאנשים האלו להיות בקהילה. זה בדיוק כמו סוכרת וכמו לחץ דם – אם האנשים האלו מקבלים טיפול נכון ויחס נכון מהחברה הם יכולים לגור בקהילה רגילה. יש לנו היום 12 אלף איש שנמצאים במסגרות שיקום, 1,200 איש שעובדים בעבודות רגילות, סטודנטים שלומדים באוניברסיטה לתואר אקדמי ונכי נפש שעושים שירות לאומי בצבא".
הממונה על השיקום הקהילה בשירותי בריאות הנפש של משרד הבריאות, ד"ר יחיאל שרשבסקי: "המצעד הזה בא לומר לאנשים – הנה, אנחנו שונים מאוד מהפנטזיה שלכם על איך נראה נכה נפש. אנחנו דווקא מאוד דומים לכם, ואנחנו רוצים להיות חלק מכם".
מתערבבים באוכלוסייה
"מהנסיון המקצועי שלנו", הוא מוסיף, "ככל שאנשים נחשפו יותר לפגועי נפש במפגש ישיר – כך השתנה היחס שלהם לגביהם. יש לנו בישראל 110 הוסטלים בקהילה, שבכל אחד מהם מתגוררים כ-20-30 איש, בכל הארץ, בשכונות הכי טובות – במושבה הגרמנית בירושלים, על הכרמל בחיפה, בלב תל אביב, ברעננה ובשכונת מצדה בבאר שבע, למשל. כל 110 ההוסטלים נתקלו בהתנגדות של השכנים כאשר הקמנו אותם – וכיום נוצרו יחסי קירבה חמים מאוד, שבהם השכנים מאפשרים לילדים שלהם להתארח בהוסטלים, והאנשים עצמם מביאים בחגים עוגות לדיירי ההוסטל".
יו"ר עמותת אנוש, יורם כהן, ממארגני האירוע, הסביר כי "אנחנו רוצים להגיע לידי מצב שהסטיגמה שדבקה בפגועי הנפש תתפוגג לאט לאט. אנחנו עושים שורה של פעולות, בהן המצעד הזה היום, שהוא שיתוף פעולה עם הרבה מאוד ארגונים. אדם רגיל מן היישוב חושב ש'נכה נפש' הוא לא ככל הנכים, ואנחנו רוצים לפוגג את זה. המצעד הזה בא ואומר שאנחנו מוכנים להיחשף לציבור, שמחים לפעול ביחד עם הציבור, ואנחנו רוצים להראות את הטוב והיפה שבנכי הנפש".
השחקנית רותם אבוהב, ממשתתפות העצרת: "אני מוצאת את זה מאוד חשוב, וכאשר פנו אלי מייד הסכמתי. החשיבות של הצעדה והעצרת היא יציאה מהארון של נפגעי הנפש. יש להם סטיגמה נוראית ונורא קל לאנשים לבוא ולהגיד שזה מסוכן, אנחנו לא רוצים שהם יתקרבו אלינו ולהקיא אותם מהחברה. אבל זה פשוט לא נכון. אם הוחלט שהם לא יהיו בבתי חולים סגורים אלא בטיפול קהילתי – הקהילה חייבת לקבל אותם. לא מדובר באנשים עם בעיות שכליות, אלא באנשים שיש להם מחלה, ובמקום בגוף – היא בנפש".
בסיום הצעדה הגיעו האלפים לעצרת ברחבת מוזיאון תל אביב, בהשתתפות אהוד בנאי, אריאל זילבר וסי היימן (בתמונה), שאף ירדה אל הקהל וסחפה אותו לשיר יחד איתה את "עוף גוזל". "אנחנו צריכים להפסיק להתבייש", מסכם אחד המארגנים. "המחלה היא מחלה כמו כל מחלה אחרת, ואפשר לעזור".
לפנייה לכתב/ת 
