אופנה חדשה: טיולים בעקבות 'צופן דה וינצ'י'

כשהסופר דן בראון כתב את 'צופן דה-וינצ'י' אין ספק שהוא קיווה שיהפוך לרב-מכר. הוא אולי אפילו חלם על מכירת הזכויות למפיק זריז שיהפוך אותו לסרט בהשתתפות כוכבים מהשורה הראשונה של הוליווד. עם זאת, קשה להניח שבראון העלה על דעתו שספר המתח שלו יהפוך לציוד חובה למטייל באירופה. אבל זה בדיוק מה שקורה בחודשים האחרונים, כשאלפי בני אדם מגיעים לפריז, רומא, לונדון וסקוטלנד כשהם נושאים בחיקם עותק בכריכה רכה או קשה, ומבקשים לראות במו עיניהם איפה בדיוק התרחשו האירועים המתוארים בסיפור.

עשרות אלפי מבקרים בלובר

עלילת הספר, שמאז יצא לאור תורגם לעשרות שפות ונמכר בכ-20 מיליון עותקים, פותחת ברצח של אוצר מוזיאון הלובר בפריז, ז'אק סונייר, בידי נזיר קתולי, כחלק מניסיון למנוע את הגילוי שישו היה בעצם נשוי באושר ואב לילדים. נכדתו של האוצר, המומחית לפענוח צפנים סופי נווה, ופרופסור רוברט לנגדון, מומחה לתורת הסמלים הדתית מאוניברסיטת הרווארד, מנסים לפתור את תעלומת הרצח, כשהמשטרה בעקבותיהם. מכאן נסחפים הקוראים למסע עוצר נשימה, רווי רמזים דתיים והיסטוריים, שעובר בפריז, מתעכב על יצירות של אמן הרנסנס ליאונרדו דה-וינצ'י התלויות במוזיאון הלובר, וממשיך לאתרים נוספים באירופה.

פרנסי הלובר לא משתגעים על השגעון החדש. מנהל המוזיאון, אנרי לוארט, הצהיר שלא טרח לקרוא את הספר ושאיש מהמדריכים הרשמיים שלו לא מדבר עליו במהלך הסיורים המודרכים. אבל גם הוא לא יכול להתעלם מעשרות אלפי המבקרים שעברו באולמות הלובר בחודשי הקיץ, כשרובם מבקשים לראות איפה בדיוק זה קרה.

בהעדר תמיכה רשמית של המוזיאון, יש רבים אחרים שמוכנים לתת

את השירות לכל אותם תיירים שמחפשים לפענח את הצופן. מספר חברות תיירות בפריז כבר עורכות סיורים מודרכים בעיר בכלל ובלובר בפרט 'בעקבות דן בראון'. אלן מקברין, מנהלת חברת התיירות 'פארי מיוז' בראיון לתקשורת: "כשהתייר המי-יודע-כמה שאל אותי אם זה החדר שבו נרצח האוצר, או האם זה נכון מה שכתוב על 'המדונה בין הסלעים' של ליאונרדו, הבנתי שמסתמנת כאן דרך חדשה שבה אנשים רואים את מוזיאון הלובר, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות".

מקברין, בעלת תואר בהיסטוריה של האמנות מאוניברסיטת הרווארד, עורכת בחודשים האחרונים סיורים קבוצתיים מודרכים תחת הכותרת 'לפצח את צופן דה-וינצ'י בלובר'. כיום, הסיור המסוים הזה מהווה כמחצית מכלל העסקים שעושה חברת התיירות שלה, המוציאה כ-100 סיורים מדי חודש, בעיקר של תיירים מצפון אמריקה.

זה לא זול לטייל בעקבות 'צופן דה-וינצ'י'. בעבור סיור של שעתיים במוזיאון תתבקשו לשלם 110 יורו (או 95 יורו לאדם בקבוצה). המהדרין (שאין להם בעיה כספית) יכולים להוציא מאות רבות נוספות ולישון במלון 'ריץ' המפואר, ממש כמו גיבור הסיפור לנגדון. לא נראה שהמחיר מרתיע מישהו. 

מקברין מביאה את הקוראים הסקרנים ל'גראנד גאלרי', מצביעה על המקום שבו, ככל הנראה, התבצע הרצח, מקריאה קטעים מתוך הספר המתארים בפרוטרוט את רצפת הפרקט המרהיבה, ולא פוסחת כמובן על 'המונה ליזה' המפורסמת של דה-וינצ'י ועל 'המדונה בין הסלעים'. 

מקברין מודה שהיא לא מתכוונת לפוצץ למעריצים את הבועה, למרות שהיא מנסה בכל זאת להמחיש במהלך הסיור את ההבדל בין מציאות ודמיון. ויש הרבה דמיון בספר, שלא תואם את המציאות. היא, כמו מדריכי תיירים אחרים, מציינת בפני הלקוחות שלה, העסוקים בצילום רצפת הפרקט המפוארת ב'גראנד גאלרי', שלא ייתכן שז'אק סונייר בן ה-75 כיהן בתפקיד אוצר המוזיאון, כי בצרפת גיל הפרישה המתחייב בחוק הוא 65. ולא ייתכן, שהאוצר הקשיש הוריד מהקיר ציור של קרבאג'יו, כי הוא שוקל למעלה מ-100 ק"ג ומוחזק בשלשלאות פלדה.

מול 'המדונה בין הסלעים' היא מסבירה שלא ייתכן שגיבורת הספר

היתה יכולה לבצע את האיום שלה לקרוע את הציור, כי הוא מצויר על עץ. גם חדר השירותים שבו מתכננים סופי נווה ורוברט לנגדון את הבריחה מהמוזיאון - לא קיים. עוד סתירות: בספר מתוארות מוטות ברזל שיורדים מהתקרה ותופסים את קורבן הרצח, אבל ללובר אין סידורי אבטחה כאלה. וחוץ מזה, ה'מונה ליזה' לא נמצאת ב'סאל דז אטה' כבר כמה שנים וכנראה לא תשוב לשם עד 2005.

מסע של גילויים אינטראקטיביים

גם בתיאור הגיאוגרפיה של פריז עצמה אפשר למצוא שגיאות רבות, כמו, למשל, מסעו של לנגדון ממלון 'ריץ' דרומה לעבר הלובר, שעובר משום מה ליד בית האופרה, הנמצא מצפון למלון המפואר. "אבל בסך הכל אנחנו רגישים שלא לפגוע בהנאה מהספר", מודה מקברין בראיון לסוכנות רויטרס. "אנחנו יודעים שהרצאה שתתמקד רק בתיקון הטעויות של בראון תהיה משעממת ומתנשאת ומשתדלים להפוך את הסיור למסע של גילויים אינטראקטיביים".

בכנסיית סן-סולפיס בפריז לא מתרגשים במיוחד מדן בראון.

 "בניגוד לטענות דמיוניות המובעות ברב-מכר שפורסם לאחרונה, הכנסיה לא בנויה על שרידי מקדש פגאני", נאמר בשלט המקבל את פני המבקרים במקום. אבל גם שם מודעים לעלייה במספר התיירים, ומקווים אפילו שאולי אולי יסכים הסופר המצליח לתרום חלק מהכנסותיו הנכבדות לעבודות השיפוצים הנערכות בימים אלה באחד ממגדלי הכנסייה.  

אוליביה דקר, סוכנת נדל"ן זריזה מקליפורניה מיהרה ורכשה את ה'שאטו דה וילט' מחוץ לפריז (שלפי הספר התגורר בו היסטוריון האמנות הבריטי שהתמחה בנושא הגביע הקדוש, סר לי טיבינג, ומשרתו הרשע) ומריצה את 'שבוע צופן דה-וינצ'י' שלה, שכולל סיור באתרים המוזכרים בספר ולינה באחד מ-15 חדרי השינה של האחוזה. וכל זה במחיר 8,000 דולר, כולל ארוחת בוקר. "הספר מביא את התיירים האמריקנים בחזרה לצרפת", אמרה דקר בראיון לסאנדיי טיימס של לונדון. "אחרי המשבר עם צרפת בנושא עיראק, הם שוב מגיעים בהמוניהם".

מסלול מפורט באינטרנט

אבל לא רק בצרפת, ולא רק תיירים אמריקנים נראים מסתובבים חמושים בדרכונים ומצלמות, כשהם מחפשים את האתרים ששימשו השראה לספר המתח. מילאנו, שבכל הנוגע ליצירות אמנות עמדה תמיד בצילן של רומא, ונציה ופירנצה, הפכה גם היא למוקד עלייה לרגל, כשתיירים מכל העולם מתגודדים סביב 'הסעודה האחרונה' של דה-וינצ'י התלויה באולם ששימש פעם חדר האוכל של הנזירים. מדריכי התיירים במוזיאון כבר יודעים שלא משנה כמה ינסו לעניין את המבקרים בצד האמנותי, האסתטי וההיסטורי של היצירה, מהר מאוד יבואו שאלות לגבי העדרו של הגביע הקדוש משולחן הסעודה האחרונה, או לגבי מינו של השליח העומד לימינו של ישו (לבודדים שלא קראו את הספר נגלה שאליבא דדן בראון, זה לא השליח ג'ון, אלא מריה מגדלנה, שנישאה בחשאי לישו ואף ילדה את בנו). 

המהדרין מגיעים גם ללונדון, וכנסיית הטמפלרים דיווחה על עלייה של 50 אחוזים במספר המבקרים. בית התפילה רוזלין בסקוטלנד רשם בקיץ האחרון מספר שיא של מבקרים - למעלה מ-9,000, כמעט פי שניים מכמות המבקרים הרגילה בשנה - שבאו לקאפלה מהמאה ה-15 השוכנת בפאתי עמק אסק, כעשרה ק"מ דרומית לאדינבורו. גם בעלי העסקים באזור, מלונאים, בעלי מסעדות ובעלי חנויות בסביבה נהנים מהפופולריות העצומה של הספר וממהרים לשכור עובדים.  

אפילו חברת 'פודורס', שכבר הוציאה מדריכי תיירים לכל מדינות העולם, מצאה עצמה מגיבה לדרישה של המוני הקוראים, ופתחה באתר האינטרנט שלה קובץ מיוחד למעריצי 'צופן דה-וינצ'י'. תוך התנצלות בפני אלה שעדיין לא קראו את הספר, ועלולים לדעת הרבה מדי מוקדם מדי, מציגים בעלי האתר את רשימת האתרים שבהם חייב כל מעריץ בראון לבקר בפריז, לונדון, סקוטלנד, רומא וניו-יורק. הם נותנים הצעה לבניית מסלול הביקור, דרכי גישה לכל מקום, איפה לישון ומה עוד אפשר לראות בסביבה. וכל זה תוך שהם מקפידים לשלב בין הפרטים התיירותיים וההיסטוריים גם את ההקשר הספרותי למקור ההשראה.

"בפעם הראשונה ששאלו אותי אם קראתי את הספר עניתי בחיוב, כי חשבתי שהם מתכוונים לתנ"ך", סיפר ל'דיילי טלגרף' שמש כנסיית הטמפלרים בלונדון, הבנויה על פי המודל של כנסיית הקבר בירושלים. "רק עכשיו אני יודע שהטקסט הקדוש שאליו התייחסו השאלות הוא למעשה 'צופן דה-וינצ'י' של בראון".

עכשיו נשאר רק לחכות לסרט שמפיקים אולפני קולומביה, בבימויו של רון הווארד. הסרט, שאמור לצאת לאקרנים ב-2005, צפוי לתת זריקת עידוד נוספת לתיירות באירופה. מיליונים רבים צפויים עוד להגיע לכל אותם אתרים שמצאו עצמם, לגמרי במקרה, במרכזה של תעלומת הרצח שנולדה במוחו הקודח של סופר רב דמיון.