החזון של נביא הנובל הישראלי

"עשיתי הרבה דברים למען מדינת ישראל, ואת ההון שלי הרווחתי ביושר. אם מישהו ימצא פגם כלשהו במעשיי, אתן פרס של 100 אלף דולר למטרה הכי טובה של צדקה לפי בחירתו", כך אומר ברוך רפפורט, המיליונר הישראלי שבכספו הוקמה הפקולטה לרפואה בטכניון, אשר היתה למעשה החממה האקדמית ממנה עבדו הפרופסורים אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו שזכו בפרס נובל בכימיה. 

רפפורט סירב עד כה להתראיין לעיתונות בכלל ולעיתונות הישראלית בפרט. אחת הסיבות לכך היתה עסקיו עם מדינות ערב, המספקות נפט לשני בתי הזיקוק הגדולים שבבעלותו, בבלגיה ובאיים הקריביים. 

בכל אופן, לאחר קבלת פרס נובל, הוא הסכים לדבר עקב רצונו לעודד תורמים תורמים אחרים ברחבי העולם לעשות כמוהו. "את המילה 'ונתנו' ניתן לקרוא הן מימין לשמאל והן משמאל לימין. מי שנותן - אלוהים מחזיר לו", הוא אומר.

מזרח תיכון חדש

חזונו של רפפורט הוא להפוך את הפקולטה בטכניון למרכז של לימודי רפואה ותמיכה אזורית לכל מדינות המזרח-התיכון,  והוא אפילו מוכן לנדב לשם כך את קשריו עם מדינות ערביות שעדיין לא מכירות בישראל: "המכון יכשיר רופאים מארצות ערב, יביא חולים לריפוי בחיפה מכל המזרח-התיכון ויקים צוות להדרכת רופאים מארצות ערב להקמת מרכזי מחקר דומים למכון המחקר על שם רפפורט בארצותיהם", הוא אומר ומצטט מדברי ידידו שמעון פרס, היו"ר הזמני של מפלגת העבודה, שאמר לו שמחלות אינן יודעות גבולות ולכן רפואה יכולה להוות גשר לשלום.

היית תורם סכומים דומים גם למדינות ערביות בשביל השלום?

"אילו היו מבקשים ממני - הייתי תורם ברצון. אני חושב ששמעון פרס צדק. צריך אמצעי לקידום השלום, לעזור למדינות ערב השכנות, לרפא אותן, לשלוח אליהן רופאים, להביא קנדידטים טובים ללמוד רפואה אצלנו. זה דורש הרבה כסף. בכל זה אפשר להשתמש כדי להביא אותם להתקרב יותר אלינו, ולהבין שהם זקוקים לנו יותר מאשר אנחנו להם, ואז יהיה לך שלום אמיתי כמעט בכל המזרח-התיכון".

לרפפורט גם יש תוכנית מפורטת: "ראשית, צריך לקבוע ועדה של אנשים נטולי השפעה פוליטית. הם יהיו היועצים בהחלטות על התקציב ועל אופן השימוש בו, תוך הקצאת משאבים מסויימים גם לארצות ערב הידידותיות, שיבינו שאם יבואו לעזור להם ברפואה, הם יגיבו בחיוב".  

רק כדי לסבר האוזן: רות וברוך רפפורט תרמו עד היום עשרות מיליוני דולרים לבניית הפקולטה ולהמשך עריכת המחקרים בה. "בתכריכים אין כיסים. אף אחד לא לוקח איתו כלום לעולם הבא ועדיף לתת את הכסף בידיים חמות. לכן החלטנו לתרום לפחות שליש מרכושנו לקידום הרפואה ולמטרות רווחה", כך הם מסכמים את סוגיית התרומות בקומת הפנטהאוז של הבנק שבבעלות המשפחה על גדת אגם ז'נבה, סמוך לגשר המון בלאן המפורסם.

על קיר חדר הכניסה למשרדו תלויה כרזה ובה הזמנה לאירוע שבו הוצג בפני הקהילה המדעית המחקר על ה"אוביקוויטין", שזיכה את צ'חנובר והרשקו בנובל. האירוע התקיים בטכניון בשנת 1984, ובין מארגניו היו פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר. הכרזה לא הוצאה מהנפטלין לרגל הזכייה בפרס נובל. היא היתה שם תמיד, כדי להזכיר לבני הזוג מהי המשמעות של תרומתם לפקולטה לרפואה בטכניון.

רות רפפורט גם ידעה לספר, כי בעת הנחת אבן-הפינה למבנה שבו שוכנת הפקולטה לרפואה על שמם ומכון רפפורט למחקר, אמר ברוך: "אתם תראו, יום אחד נקבל פרס נובל". לפיכך, אין חולקים על כך שכאשר יצעדו הרשקו וצ'חנובר על מדרגות האולם המפואר בשטוקהולם ב-10 בדצמבר, יהיה זוג אחד שירגיש חלק בלתי נפרד מהמעמד, כמעט כמו החוקרים עצמם.

"אני שמחה במיוחד על כך שהשגנו את רחובות", אומרת רות ומתייחסת לתחרות בין מכון וייצמן והטכניון - מי יהיה מכון המחקר שיביא ראשון פרס נובל במדעים לישראל. ברוך מוסיף: "אני זוכר שבפתיחה אמרתי שאני מקווה שהמכון יעזור לשים את העיר חיפה כ-'העיר' בהא הידיעה על מפת הארץ בפרט, ובעולם כולו בכלל, ועוד ידינו נטויה".

רופא הנמל

עבור רפפורט, שתי הפעילויות הגדולות בחייו קשורות בשם משפחתו. הוא הצליח להימנע מדרישת צה"ל בימי המדינה הראשונים לעברת את השם, משום שטען שמדובר בשם עברי שמשמעותו 'רופא הנמל'.  

באופן אירוני, הטכניון התנגד בהתחלה להקמת פקולטה לרפואה. "מה יש לנו לעשות עם זה", משחזר רפפורט את המשפט ששמע כל כך הרבה מפי בכירי הטכניון בסוף שנות השבעים. בית הספר לרפואה עצמו הוקם כמוסד עצמאי בשנת 1969, אבל ראשיו הבינו שכדי להתקדם הם צריכים חסות של מוסד אקדמי.

אוניברסיטת תל-אביב והאוניברסיטה העברית התנגדו להקמתו של מוסד נוסף, וטענו שהם מסוגלים לספק את כל הצורך ברופאים. באוגוסט 1969 התכנסה ועדת ברנזון, שדחתה בתחילה את הבקשה, אך לאחר מכן הסכימה לאשר לבית הספר לקבל תלמידים לשנה הרביעית בתיאום עם שתי האוניברסיטאות הקיימות, וכן הורה שר הבריאות דאז לבדוק את הביקוש לרופאים. באותה שנה החלה הפקולטה את פעולתה במנזר שבחצר בית-החולים רמב"ם בחיפה.

רות רפפורט מספרת: "לפני שמונה שנים בערך אהרונצ'יק (פרופ' אהרון צ'חנובר) הזמין אותנו למעבדתו, הראה לנו מבחנות ואמר לנו - זה המחקר שאני עורך למציאת תרופה לסרטן. הוא אמר שדרושים לו 350 אלף דולר. נתנו לו. אחרי שנה, ברוך שאל אותו על התקדמות המחקר. אהרונצ'יק צחק ואמר לו: 'זה לא מחקר שאפשר לראות את ההתקדמות שלו במשך שנה. צריך לפחות עשר שנים'".

הקים את המשטרה הצבאית

ברוך רפפורט נולד בחיפה בשנת 1922 למשפחה שעלתה מאוקראינה רק שנים ספורות קודם לכן. אביו, יששכר, היה ממקימי מפעל המלט 'נשר' ולימים עבד שם גם אחיו יעקב. אחיו יצחק הקים את הדואר בחיפה ואחותו רבקה הקימה את מד"א חיפה. בדרך היתה גם האחות רחל וברוך עצמו היה בן הזקונים. בצבא הוא הקים את המשטרה הצבאית וכמשפטן הקים גם את הפרקליטות הצבאית ואף שימש כשופט צבאי.

אל תקראו לו ברוס

למרות שבארץ הוא ידוע יותר כ"ברוס", הוא מתעקש על שמו העברי ואומר כי קראו לו ברוס בצבא הבריטי. רפפורט הוסמך כעו"ד בשנת 1953, לאחר שירות צבאי בצבא הבריטי ובצה"ל. בשנת 1957 הגיע לשוויץ ובנה עסקים חובקי עולם בתחום הבנקאות, הספנות והנפט. במהלך השנים מימן ובנה רפפורט 74 ספינות גדולות ובהן מכלי דלק וספינות מכולות ענקיות. בבעלותו שני בתי-זיקוק גדולים - באנטוורפן שבבלגיה ובמדינת האיים אנטיגואה וברבודה שבאיים הקריביים.

בארץ הוא החזיק בעבר את חברת קידוחי הנפט הלאומית 'לפידות', אך מכר אותה לפני שנים אחדות. פעילותו ההתנדבותית כוללת את קרן 'אינטר-מאריטיים' המתמקדת בתמיכה מתמשכת בתחומי החינוך, הבריאות ויוזמות מדעיות ברחבי העולם. מכון המחקר הרפואי על שם משפחת רפפורט, הפקולטה לרפואה על שם רות וברוך רפפורט בטכניון בחיפה, ו'במאיו קליניק' ברוצ'סטר.

איך בעצם התחלת את האימפריה העסקית שלך?

"הגעתי לז'נבה בשנת 1957 במטרה להתחיל בקריירת בנקאות, כאשר 'צים' פנתה אלי וביקשה ממני להשיג לה מימון לרכישת ספינות חדשות", הוא נזכר. "פגשתי במקרה בנציג 'בנק ברן' יוניון בשוויץ. הוא הסכים לממן עבור צים מיליון ליש"ט לרכישת ספינות ואפילו קישר אותי עם החברה הממשלתית לביטוחי סחר חוץ של ממשלת בריטניה (Export Credit Guarentee Department). קיבלתי עמלה של 150 אלף דולר, בשטר לתשלום כעבור ששה חודשים. 

"מכיוון שנזקקתי לכסף קודם לכן, כדי להתבסס ולהביא את אשתי והילדים, ניסיתי לפדות אותו. בתחילה פניתי לבנקאי יהודי, שהיה בעלים של בנק בשם 'סוויס-ישראל' (למרות שממשלת ישראל כלל לא היתה שותפה בו). הוא טען שצים אינה חברה חזקה והציע לי את הכסף כעבור שלושה חודשים בריבית של תשעה אחוזים". 

"בעל הבית במשרד ששכרתי הציל אותי, כשהכיר אותי לחברו לכיתה שניהל אז את יוניון בנק סוויס. החבר התרשם שצים היא חברה טובה ונתן לו את הכסף מיד ובניכוי של 4.25 אחוזים בלבד. נתתי את הכסף לצים ואחר כך החלטתי להקים פה חברה בינלאומית לאספקה לאוניות".

"וכך התחילו העסקים. כאן, בז'נבה, הכרתי יהודי מרומניה בשם 'זלמנוביץ', שניהל חברה לשירותי בדיקת איכות המוצרים שהגיעו בספינות. הוא עשה זאת לאחר שיצואנים ברומניה טענו שהקניינים באיזור ה'רוהר' שבגרמניה, טוענים שהסחורה הגיעה פגומה וכך נמנעים מלשלם עליה. אז עוד לא היה מקובל לשלם במכתב אשראי".

"לחברה של זלמניבוץ קראו SGS. מטה החברה היה לא רחוק מכאן, בז'נבה. הצעתי לו שותפות בחברה שתספק שירותי אספקה ושירותי העמסה, שתסייע לבעלי הספינות להילחם בתופעת השוחד שקפטנים היו דורשים מבעלי מטענים ומספקים כדי להעדיף אותם על פני אחרים.

קראנו לחברה IMS - ראשי תיבות של Ineternational Maritime Supplies ומאוחר יותר Ineternational Maritime Services, אבל האמת, שהכוונה בראשי התיבות היא לביטוי - I Must Succeed (אני חייב להצליח)", ובהחלט רפפורט יכול להביט בגאווה על מה שהוא השיג עד כה בחייו, ולהרגיש שהוא אכן הצליח, ובגדול. 

אבי בליזובסקי הוא העורך הראשי של אתר הידען