את מי מעניינת סין, ולמה

אם חושבים על זה, ברור למה מתעניינים יבואנים מסוימים בשיווק עתידי של מכוניות סיניות בארץ, ולמה אחרים רק בוחרים להיות מעודכנים. זאת כי גם אצלנו, כמו בסין עצמה, יבוא או אי-יבוא של המכוניות קשור קשר הדוק עם מאבקי הישרדות נואשים של יבואנים בצרות.

מה שמסביר מיד מדוע ברשימת מביעי העניין הרציניים ביותר, ניתן למצוא בעיקר נציגי יבואנים קטנים יחסית, השואפים בכל מחיר להגדיל את המבחר הקיים אצלם. לחילופין מדובר גם ביבואנים גדולים בדימוס. כאלה שפעם שלטו על השוק ביד רמה, ואילו היום מוצאים עצמם עם תשתית מסועפת ומקיפה, אך עם מעט מאד מכוניות חדשות שעשויות לאפשר לה עבודה. יבואנים שאבדו בשנים האחרונות נתח שוק גדול, וחייבים "להאכיל את המפלצת" המובטלת בחלקה. ויש אפילו אחרים...

יבואנים

קחו את טלקאר למשל. אולי המפסידה הגדולה של השנה האחרונה, זו שאבדה את הזיכיון לייבוא דייהו לאנשי UMI, נציגי ג'נרל מוטורס הבעלים החדשים. לטלקאר יש תשתית גדולה בהרבה מהתעסוקה שעשויים לספק בעתיד הקרוב המותגים סאנגיונג ודייהטסו. זאת הסיבה העיקרית למגעים הקדחתניים בין אנשי היבואן לתעשיית הרכב הסינית.

סוכנויות

חברת בני נעים כדורי תיזכר ללא ספק כזו ששיגרה את אות ההסתערות על שוק הרכב הסיני, עם הצהרת כוונות ברורה לפני חודשים ספורים, כזו שהודיעה כי בידה זיכיון לייבוא מכוניות מסין. מדובר בחברת צ'רי, יצרנית גדולה יחסית המבססת את הדגם הבסיסי שלה על סיאט טולדו הראשונה. אלא שאנשי כדורי חסרי ניסיון בתחום, ומקורות בענף טוענים כי הם מעוניינים לחבור לסמל"ת לצורך שיווק מקומי. שמועה שהוכחשה אגב נחרצות על-ידי מנכ"ל סמל"ת עצמו.

ואם כבר יבואנים קטנים יחסית, כך גם אנשי סוכנות הרכב אוטו-חן, שעסקה בייבוא מכוניות מרצדס. מעמדה בקרב היצרן והיבואן היה מאז ומתמיד של גוף חצי-עצמאי, אך זו כבר היסטוריה. לאוטו-חן אין כיום מה לחפש במרצדס, והיא עוסקת רובה ככולה ביבוא אפשרי של מכוניות מסין.

ומה הם אומרים?

מרבית היבואנים סרבו להתייחס לשאלה הסינית. חלקם דיברו שלא לציטוט, אחרים העדיפו לענות ב"אין לנו מושג. אחד שהסכים להתייחס בהרחבה הוא יקי אנוך, מנכ"ל סמל"ת, מבכירי שוק הרכב הישראלי, וכאמור בעל עניין בנושא סין. והוא אינו מתלהב מהסערה המתחוללת, וטוען כי עוד יקח זמן מה עד שיבוא רכב מסין יהיה ראלי. "היצרנים הסינים עומדים כיום בקושי בתקן יורו 2, ועד שיגיעו ליורו 4 המקובל באירופה (ואצלנו) יעברו לפחות שנתיים. בכל מקרה מדובר במכוניות מיושנות, שדומות למה שהכרנו לפני שני עשורים". זה אומר פחות או יותר שאין לו בהן עניין כלל, נכון?

אז זהו, שלא בדיוק. שימו לב מה הוא אומר אחר כך: "אנחנו נשקול להביא את המכוניות הסיניות רק אם תהיינה מאוד זולות. אולי אפילו נמכור אותן רק לציי רכב...". ובאיזה מחיר? "לטעמי, כאשר מחיר משפחתית יפנית נע סביב ה-120,000 שקלים, צריכה סינית לעלות לכל היותר 80,000". עכשיו אתם ואנחנו יודעים גם את שוק היעד, וגם את המחיר...

יבואן אחר שהעדיף שלא להיחשף טען כי עיקר הבעיה כיום היא שהסינים פשוט לא יודעים עדיין כיצד להתייחס לנושא הייצוא. "הם בפירוש לא מסוגלים עדיין לערוך תחשיב-מחיר נכון. הם לא בודקים את מצב והיקף שוק היעד, ובטח לא מתייחסים כמו שצריך למתחרים. אחריות? הצחקת אותם. מבחינתם המילה "אחריות" מתייחסת למספר חלקי חילוף ששמים לך במעין מזוודה בתא המטען כשאתה קונה אצלם מכונית".