משביל הקיסר לדרך המלך

מסלול הקיסר הוא דוגמה מצויינת לאחד השינויים המעניינים שעוברים שבילי הארץ. כעיקרון זהו מסלול להולכי רגל, שביל מסומן באדום (במפות סימון השבילים וכן בשטח) בן שלושה וחצי קילומטרים היורד מחורבת חנות. שביל שלא עשיתי ברגל, אך נראה מסלול מעניין וקצר, בין אורני קק"ל המסתירים דרכים עתיקות.

בכניסה לחרבת חנות, גבעה קטנה, שיש המכנים 'תל גלית'. היא מזכירה משהו דווקא מהתשליך היהודי. יש אמנם היורדים

אל מקווי המים בראש השנה על מנת לקיים את המנהג, אך אחרים מסתפקים במבט אל מקור מים, כשהם משליכים את חטאיהם. כאן (להבדיל, להבדיל) חסכו לעצמם עולי הרגל הנוצרים את הירידה לעמק האלה, וקבעו פה  את המקום בו יעשו כמעשה דוד, יזרקו אבן גדולה ויסובו על עקבותיהם ירושלימה. התרבותיים יכולים להביא אתם תנ"ך ולהקריא מספר שמואל א' את סיפור הקרב בעמק האלה. אלוהים יודע למה החלטתי לעשות את זה באופניים (עד עכשיו כואב לי), אבל כאשר אני מגיע (באיחור רב) אל התל מן העמק ומתפרקד בניסיון להשיב את נשימתי, אני מבין שעולי הרגל חסכו לעצמם בעיקר את העלייה. 

היה מאוחר מדי, ועל טיול הדמדומים שתכננתי נאלצתי לוותר. מספרים שיש מי שבאים לעשות את שביל הקיסר שוב ושוב: רכב ההקפצה (ובעברית: אבא) מחכה למטה, בבית הבד, וכאשר גומרים את השביל זוכים להקפצה למעלה לראשית השביל וחוזר חלילה.

השביל יוצא מחורבת חנות ומגיע עד בית הבד העתיק ששוחזר ע"י קק"ל, במקביל לכביש 375, אחד מקטעי הכבישים היפים למי שאוהבים לטייל מבלי לרדת מן האספלט. השביל אינו מתאים למשפחות על אופניים, זו רכיבה למתקדמים במורד המדרגות. אחרי חלק מאוד קטן ממנו על 'יגואר אורוגון' ששכרתי בחנות האופניים שבתחנת הדרכים בלטרון (60 שקלים ליום), אין לי אלא להמליץ על להתחיל במסלולים פשוטים יותר, ובעיקר באור יום. 

השביל יישאר, הנוף ישתנה 

כל זה לא יהיה פה. כלומר זה יהיה, אבל אתם יכולים לשער בנפשכם מה יישאר מזה אחרי שיסללו אוטוסטרדה שתעבור עשרות מטרים מן השביל, גם אם יסללו מאוד מאוד בזהירות. דווקא הפעם אין כמעט עוררין על הצורך בהרס, הירוקים מבינים את הצורך בעוד כביש מהיר המגיע לירושלים ממערב. והם לא התנגדו לעצם סלילתו. לי דווקא נשמע שלעיר כמו ירושלים, מספיק כביש מהיר אחד לכל אחת מארבע רוחות השמים (מה גם שסוללים טבעת), אבל אם הירוקים מבינים את הצורך, אז הם מבינים.

מכיוון שתכנון הכביש נעשה בשיתוף הגופים הירוקים ובעיקר בשיתוף הקרן הקיימת לישראל, אם תשאלו אז

יגידו לכם שדואגים שהפגיעה בסביבה תהיה לא יותר ממה שחייבים. אולי זה גם נכון.

כך או אחרת, כל זה לא משנה את העובדה שכל הנוף הולך להשתנות. שביל הקיסר, במקום לעבור בין עצים ופריחות, יעבור מתחת לגשרי הכביש המהיר, ולצד סוללת השפוכת שעליה תעבור האוטוסטרדה. שלא לדבר על תקופת הסלילה שבה בכלל לא יהיה מה לחפש שם. בהמשך, בעמק האלה, יהיה מחלף אחד ליד קיבוץ נתיב הל"ה, ובקצהו המערבי, הצר, של העמק, עוד מחלף לרוחב העמק כולו תחת צומת האלה. הצומת הוא מן הצמתים האלה שמשמשים נקודת מפגש כשיוצאים לבלות בחיק הטבע. אפשר להתחיל להתרגל ולומר 'מחלף האלה', אלא אם זה ייקרא בסוף על שם איזה פוליטיקאי.

חרבת חנות (חירבת אל חאן), בנוסף להיותה חניון קק"ל הייתה תחנת דרכים, אחת

מנקודות השליטה על הדרך הרומית מעזה לירושלים, דרך שנסללה בעת מרד בר כוכבא או לכבוד ביקורו של אדריאנוס קיסר כשנתיים לפני פרוץ המרד. אותה דרך השאירה בעיקר מדרגות חצובות בסלע להנאת הרוכבים, אבל גם את שרידיה של חורבה ביזנטית, ושאריות של מבנה חאן שפעל בתקופה העות'מנית. במקום יש בריכה חצובה לאגירת מים ושורות ושרידי מבנים מהתקופה הרומית ביזנטית. במרכז החורבה, ליד דרך העפר היורדת לעין מטע, נמצא מבנה קדום שקירותיו השתמרו וברצפתו פסיפס עם ציורים ועיטורים צבעוניים. הפסיפס מכוסה בחול, ונהוג לכסות אחריכם וגם להשאיר את המטאטא שם. 

מספר הכביש המהיר הוא 39, וחילוקי הדעות האמיתיים בעניינו צפויים בחלק אחר שלו, מערבית למחלף האלה. גם בראשיתו, במערב ירושלים, נוגע הכביש למאבק ירוק: הוא אמור לעבור בנחל רפאים שבתחתיתו של רכס לבן, חלק מתוכנית מערב ירושלים הידועה לטוב, ולפגוע גם בפארק בגין. בינתיים, כל מה שעשו התוכניות הוא לעודד לאורך התוואי עסקאות נדל"ן המעלות תמיהות. הוא לא הולך להיסלל בקרוב מדי, 39, זה אפילו לא בתוכנית החומש הנוכחית, אבל אם תתחילו לטייל שם כשהבולדוזרים יהיו כבר בדרך, זה יהיה מאוחר מדי.

איך מגיעים

לבאים מכביש מס' 1: יורדים לכיוון בית שמש וממשיכים על כביש 38 עד צומת האלה, שם פונים שמאלה (מזרחה) לכביש 375. נקודת ההתחלה והסיום של השביל היא על כביש 375 שעולה מצומת האלה לצור הדסה. בתחילת העלייה להר, אחרי שחוצים את העמק, תמצאו מימין לכביש את רחבת החנייה הסמוכה לבית הבד. אם ממשיכים עם הכביש עוד במעלה ההר, מגיעים בקצה העלייה לחניון קק"ל בחורבת חנות, שנמצא משמאל לכביש. 

לבאים מדרום: מצומת פלוגות ממשיכים לכיוון בית גוברין (כביש 35). בצומת נחושה פונים שמאלה לכיון בית שמש (כביש 38), ונוסעים עד צומת האלה, בה פונים מזרחה (ימינה).  

השביל מופיע באדום על מפת סימון שבילים מס' 9 ('הרי ירושלים והפרוזדור'), ובאותו צבע במפות הנייר הקטנות שמחלקת הקרן הקיימת בכניסה לפארק ארצות הברית.  נ.צ 1545.1244.