זום: מה ההבדל בין אופטי לדיגיטלי?

רוב המצלמות הדיגיטליות המשווקות כיום כוללות זום, שמאפשר להתקרב אל האובייקט המצולם מבלי להתקרב אליו פיזית. זוהי אופציה מצוינת במקרה ורוצים לצלם משהו שאי אפשר (או לא רוצים) להתקרב אליו, לדוגמה: לצלם כהן דת בהודו מבלי לתקוע לו מצלמה מול הפרצוף.

כשמדברים על זום במצלמות דיגיטליות, בדרך כלל האפיון יכיל שני מספרים - מכפיל זום אופטי ומכפיל זום דיגיטלי, לדוגמה: "4x זום אופטי, 5x זום דיגיטלי". כמו כן, יותר ויותר יצרנים (ומוכרים חלקלקים בחנויות) יתחצפו ויציגו את המפרט הזה כזום 20x. זוהי התפתחות מצערת, שתכליתה אחת: לבלבל את הצרכנים. בהמשך נלמד על ההבדלים בין סוגי הזום, כדי לבחור את מצלמת הזום המתאימה.

זום דיגיטלי

זום דיגיטלי הוא בדרך כלל קשקוש של אנשי שיווק. המצלמה פשוט לוקחת חלק של התמונה (כמו את פרצופה של סבתא) ומגדילה אותה לרזולוציה המקורית של התמונה (פעולה הקרויה בלעז "אינטרפולציה").

כמובן שאין מתנות חינם: שימוש בזום הדיגיטלי מפחית באופן משמעותי את איכות התמונה המתקבלת וכמעט תמיד התמונה תראה מגורענת ומפוקסלת. יתרה מכך, על ידי שימוש בתוכנות עיבוד תמונה (כגון פוטושופ) ניתן להגיע לאפקט זהה ובדרך כלל באיכות טובה יותר.

זום דיגיטלי הוא טריק המוכר ממצלמות וידאו. בוודאי ראיתם בחנויות מצלמות וידאו זעירות המתפארות בזום 300x. כדאי לדעת שזום אמיתי (אופטי) של פי 300 הוא טלסקופ, וזה לא יד המקרה שטלסקופים הם מכשירים גדולים, כבדים ויקרים מאוד.

מצלמות הווידאו מכילות בדרך כלל זום אופטי קטן יחסית (עד 10x) וכל השאר (30x בדוגמה שלנו) מושג באמצעות עיבוד תמונה בתוך המצלמה, כדי ליצור רושם של זום גדול, מבלי להשקיע כסף באופטיקה יקרה וכבדה.

זום אופטי

זום אופטי משמעו שההתקרבות נעשית על ידי העדשה. ככל שנתקרב, ינועו חלקים בתוך העדשה ואנחנו נראה את האובייקט המצולם קרוב יותר תוך שמירה על איכות התמונה המצולמת. זהו סוג הזום שאנחנו מעוניינים בו וככל שהמכפיל של הזום האופטי גדול יותר, כך נוכל להתקרב יותר.

כך, זום אופטי 2x מאפשר לצלם אובייקט, שנמצא במרחק 100 מטר, כאילו הוא נמצא רק 50 מטר מאיתנו. זום אופטי x10 יאפשר לצלם את הקמטים של סבתא מרחוק. אבל לא כל אחד צריך זום אימתני: זום גדול הוא עניין יקר, שמוסיף למצלמה משקל ונפח. מצלמה עם זום אופטי גדול מ-4x תתקשה להיכנס לתיק קטן.

אם כן, בבואנו לקנות מצלמה דיגיטלית נתעניין בחוזק הזום האופטי. לא נתרשם אוטומטית מזום כפול 12. במקרים רבים הזום האמיתי (האופטי) הוא x3 המחוזק "שיווקית" על ידי זום דיגיטלי x4.

חשוב לציין שזום דיגיטלי הוא לא בהכרח רע. למשתמשים מתחילים שמעוניינים בזום חזק יותר ממה שהאופטיקה של המצלמה מציעה ולא רוצים להתעסק עם תוכנות עיבוד תמונה, התוצאות יכולות להיות עדיין משביעות רצון. מאידך, אין דין זום אופטי (עליו שווה לשלם) לזום דיגיטלי (שאמור להינתן בחינם).

חשוב לבדוק שהמצלמה תומכת בנוסף בביטול (disable) הזום הדיגיטלי, כיוון שמצלמות רבות יעברו להגדלה דיגיטלית אוטומטית, כאשר נגיע לאורך המוקד האופטי המקסימלי. כלומר, במצלמה עם זום אופטי 3x, כאשר נלחץ על כפתור הזום ונגיע להגדלה של 3x, המצלמה תמשיך להתקרב תוך כדי הפעלת הזום הדיגיטלי, גם אם לא רוצים.

אורכים וזוויות

מכפיל זום אופטי הוא לא המאפיין היחיד שצריך לקחת בחשבון בעת רכישת מצלמה. ישנם מאפיינים נוספים שצריך לבדוק. להלן שניים חשובים:

זוית רחבה

מכפיל זום x10 יכול לכסות, לדוגמה, טווח של 28-280 מ"מ או 38-380 מ"מ. לאורכי מוקד אלו יש משמעות רבה. 28 מ"מ מסמל זוית רחבה - כלומר ניתן לצלם תמונות שיכסו שטח גדול יחסית. דבר זה שימושי בעיקר בצילומי נוף רחבים. מצלמה שאורך המוקד שלה מתחיל ב-38 מ"מ תאפשר צילום בזווית צרה יותר.

כך גם עם אורך המוקד המקסימלי: ככל שאורך המוקד המקסימלי גדול יותר, כך "מתקרבים" יותר עם המצלמה. לצלם החובב מומלץ להשתדל למצוא מצלמה שאורך המוקד המינימלי שלה קטן ככל האפשר - סיטואציה של נוף נרחב או של קבוצת אנשים היא הרבה יותר שימושית מצילום של קצה קרחון בהימלאיה.

מייצב תמונה

לאחרונה, יותר ויותר מצלמות חדישות מופיעות ובאמתחתן זום אופטי גדול של 8x, 10x או אפילו x12. אם ברצונכם לצלם את הירח, יש סיכוי שתרכשו מצלמה עם זום חזק, אבל לרוע המזל, מרביתן יצאו מטושטשות. הסיבה היא שככל שאנחנו מתקרבים עם הזום, כך יש השפעה רבה יותר לרעידות היד בזמן הצילום.

כלל אצבע אומר שכדי להמנע מתמונה מטושטשת עקב תנודות היד, יש צורך שמהירות הצמצם תהיה קטנה מ-n/1 (כאשר n הוא אורך המוקד במילימטרים). כלומר - אם משתמשים באורך מוקד של 300 מ"מ, יש לצלם בחשיפה של 1/300 שניה או יותר (אפשרי בחוץ ובתנאי אור טובים), או להשתמש בחצובה או משטח יציב כלשהו.

מצלמות חדישות אחדות מגיעות עם ייצוב תמונה (Image Stabilizer). זהו מנגנון אלקטרוני שמזיז את העדשה ביחס הפוך לרעידות היד ובאופן זה "מפצה" על הרעידות והסיכוי לתמונה מטושטשת יורד. חסרונות המנגנון הוא שהוא יקר, עדין וזולל סוללות, מכיוון שהוא כל הזמן מזיז את העדשה עם תנועות היד, ולכן צורך הרבה אנרגיה.