"רצח מורה על ידי תלמיד אינו בלתי אפשרי"
פנצ'רים, חבלות ברכב, הטרדות טלפוניות, קללות כגון 'שרמוטה' ו'זונה', איומים ואלימות פיזית הפכו למנת חלקם של מורים רבים ברחבי הארץ. לדברי אנשי חינוך בעבר ובהווה, במצב הבלתי נסבל אשמים משרד החינוך ("לא מגבה מורים ונותן לתלמידים יותר מדי כוח"), הורי התלמידים ("יש להם פחות זמן וכוחות לילדים"), החברה הישראלית ("מתירנית מדי") ומנהלי בתי ספר ("חוששים מההורים"). ובינתיים, עד שיימצא פתרון, ממשיכים המורים להתהלך בפחד בתוך בתי הספר, וחוששים שהאלימות רק תגבר
"האפשרות שאלימות נגד מורים תסתיים ברצח אינה בלתי אפשרית". כך אמרה אתמול (יום א') ל-ynet רונית אטלינגר, מורה לשעבר, ועורכת האתר חינוך עולמי. בימים האחרונים אירעו ברחבי הארץ מקרי אלימות קשים של תלמידים נגד מורים, וכמחאה ישביתו היום ארגון המורים העל יסודיים והסתדרות המורים את הלימודים בבתי הספר העל יסודיים למשך שעה.
"מי שנמצא בתוך מערכת החינוך יודע שעניין האלימות אינו חדש", אומרת אטלינגר. "עכשיו פורסמו כמה מקרים, שקרו בסמיכות, והנושא עלה לראש הכותרות, אבל התופעה קייימת כבר שנים. מדי יום מתרחשים מקרי אלימות של תלמידים נגד מורים. ישנה גם אלימות בין תלמידים, בין מורים לתלמידים ובין הורים למורים.
"האלימות קיימת בעיקר בבתי ספר תיכוניים אבל גם בבתי ספר יסודיים. פנצ'רים, שריטות, חבלות לרכב, חבלות ברכוש אישי, הטרדות טלפוניות, פגיעה פיזית במורים, איומים, אלימות סמויה ובעיקר אלימות מילולית - כל אלה הפכו להיות עניין שבשגרה. ישנם מאות מקרים שהגיעו לתקשורת, אבל עוד יותר מקרים שהגיעו למשטרה ועוד הרבה יותר שלא דווחו בכלל.
"כשמורה נתקל באלימות והוא פונה למנהל ולא זוכה לגיבוי מלא, זה מחליש אותו. מעורבות ההורים בבתי הספר היא מאוד חזקה, לטוב ולרע. ישנם מנהלים שחוששים מההורים ולתפקידם. לא תמיד הם פונים למשטרה באופן רשמי, ומי שנפגע זה המורה.
"התלמידים מבינים שהמורה לא מסוגל להתמודד עם אלימות והם מנצלים את זה. משרד החינוך מוסיף חטא על פשע ובמקום לחזק את זכויות המורה, מדגיש רק את זכויות התלמיד, ונותן לתלמידים יותר מדי כוח. אין למורים גיבוי ממשרד החינוך. גם ארגוני המורים לא נותנים גיבוי אמיתי. השבתת מערכת החינוך לשעה היא תרגיל יח"צני חסר תועלת".
"ההורים צריכים לשלם על האלימות של ילדיהם"
"בעולם, כדי להתמודד עם תופעת האלימות, נוקטים במגוון פתרונות - מצלמות שמותקנות בבתי הספר, מערכת מעקב במעגל סגור בכיתות, במסדרונות, בשירותים ובחצרות, שוטרים סמויים, גלאי מתכות, וכלבי גישוש".
אטלינגר מציעה מספר דרכים להתמודדות עם תופעת האלימות. לדעתה, האחריות צריכה לעבור אל הורי התלמידים. "כשהורה משלם על הנזק שילדיו עשו ומואשם באלימות שלהם - הוא יתייחס לנושא בצורה הרבה יותר רצינית. בארץ, לא רק שההורים לא נותנים גיבוי למורים, הם גם נכנסים לכיתות ומתעמתים איתם ועם ההנהלה. האלימות מתחילה מהבית, מהתגובה של ההורים לגבי מורים. כשהם לא מגיבים בצורה נחרצת לעניין הם משתפים פעולה.
"טיפול נקודתי בבית ספר זה או אחר הוא לא אפקטיבי. רק תוכנית כוללת ומאורגנת תחולל שינוי. צריך לבצע עקירה מהשורש ואז לבנות בסיס חדש וטוב של יחסי מורים-הורים-תלמידים. לחזק את המשמעת. כשהייתי בהריון ולימדתי בתיכון ממש חששתי ללמד בכיתות וללכת במסדרונות. מורים ממש מפחדים; הם הולכים מהר, לא יוצרים קשר עין ומנסים להיות לא מורגשים. זה משדר פחד וחוסר אונים".
"לא להרביץ לתלמידים עם סרגל, אבל לקבוע גבולות"
ישראל זינגר, לשעבר מנהל תיכון בליך ברמת גן, חושב שתופעת האלימות הינה תוצר של השינוי שקרה בחברה הישראלית. "הגנים של הילדים לא השתנו במהלך השנים, אבל החברה היום מתירנית יותר. אפשר להיות פתוח וליברלי עם התלמידים, אבל צריך לדאוג שהמסגרת תהיה מספיק חזקה ויציבה. למשל בנושא התלבושת האחידה - אני ביטלתי אותה ולאחר מכן החזרתי אותה, כסמל ליציבות וסדר.
"הכל מתחיל מהבית, גם היחס למורים ולבית ספר. רוב ההורים עובדים, יש להם פחות זמן וכוחות לילדים ואחת הדרכים להראות לילדים שאכפת מהם, היא לתמוך בהם בצורה מוחלטת נגד המורים והנהלת בית ספר.
"אני אוהב ילדים ומאמין בהם, אבל באותה נשימה אני מחנך וכועס ומעניש כשצריך. ילדים צריכים גבולות, והם לא יכולים להציב גבולות לעצמם. לשם כך הם צריכים את המורים וההורים. האחריות היא עלינו, אבל האווירה מסביב מאפשרת תופעות כאלה. צריך לתת למורה את האפשרות והתמיכה הדרושים כדי לעבוד.
לדעת זינגר, ניתן למנוע מקרי אלימות אם כל הגורמים יתאחדו. "צריך לחזק את סמכות המורים. חייבים להיות עקביים ונחושים בנושא זה. לא צריך להרביץ עם סרגל על הידיים כמו פעם, אבל חייבים לקבוע מסגרות ולעמוד בהם. להיות הוגן ומתחשב וגם נחרץ".
"מרביצים, קוראים למורה 'שרמוטה' - אני מפחדת"
"לתלמידים יש תחושה שהכל מותר", מספרת אתי (שם בדוי), מורה בבית ספר תיכון במרכז הארץ. "אם נכשלו במבחן, אז יגשו למועד ב' או למועד ג'. אם הם לא יגיעו לשיעור - הם יעתיקו את החומר. המורה הוציא אותם מהכיתה? אז מה, ההורים יתערבו. בשבוע שעבר ביקשתי מילד לצאת מהכיתה והוא לא הסכים. הוא פשוט נשאר שם והעמיד אותי במבוכה. ואז, כשהוא הפריע, ואמרתי לו שלפחות יהיה בשקט, הוא אמר לי 'את לא תגידי לי שקט'.
"בנסיבות האלה אני מפחדת, כי אם הרביצו, הטרידו, שרפו ואיימו על אחרים, אז מי מבטיח לי שזה לא יקרה גם לי?! אלימות מילולית קיימת כל הזמן, ויש גם קללות; קוראים למורה 'שרמוטה' ו'זונה', והיה אבא שאמר לצוות המורים 'אני עוד אראה לכם', ותלמידים ששרפו כיסא בכיתה וישנן עוד המון דוגמאות. המצב הולך ומחמיר בצורה ברורה. מינון מקרי האלימות מתגבר לאורך השנים.
"פעילות הנגד צריכה להיות כלל ארצית, ולא רק בבית ספר מסוים. אצלנו בבית הספר מערבים את המשטרה ומנסים לא להתעלם מהמקרים. אבל עדיין, המצב רע מאוד. היום, לחטוף מכות בבית ספר זה לא תסריט בדיוני בכלל. כמו שאין מנהיגות במדינה, כך גם אין מנהיגות במשרד החינוך ומאוד קשה לעמוד מול תלמידים ולהתעמת איתם כשאין תמיכה ממסדית".
לפנייה לכתב/ת 
