איך האינטרנט החליש את הצנזורה הצבאית

הנה החידוש המהותי ביותר שכפה האינטרנט על הצנזורה: היום יכול כל כתב להביא ציטוט מדויק מתוך אתר אינטרנט זר כל שהוא, העוסק בהבט זה או אחר של בטחון המדינה,מבלי להידרש לעבור בדרך הייסורים להשגת אישור מהצנזורה הצבאית. זאת, בתנאי שלא יוסיף, לא יפרש וכו'.

בעשר שנות תפקידי ככתב האינטרנט של "קול ישראל" עסקתי לא מעט בסוגיית יחסי הגומלין החדשניים שבין הנאמר והנכתב באינטרנט לבין הצנזורה הצבאית, ואני יכול להעיד שההתחלה הייתה קשה.

ההתחלה נראתה אחרת

ב-1997, השנה שלישית לקיום האינטרנט בישראל, נראו הדברים לגמרי אחרת. הפרופ' אבנר כהן, מומחה לחקר תולדות הגרעין בישראל (כותב הספר 'ישראל והפצצה', שנפסל בתחילה על ידי הצנזורה בארץ והופץ בחו"ל בלבד) השיק אתר אינטרנט, ובו פירסם מסמכים ותמונות מראשית פעילותו של הכור בדימונה. נוסף על כך, הוצאת הספרים שהפיצה את ספרו פירסמה פרק מן הספר ברשת.

פניתי לצנזורה בהליך הפורמלי המקובל, וביקשתי לפרסם ידיעה על כך. לאחר שהגיעה התשובה השלילית המשכתי להתדיין עם נציגי הצנזור הצבאי דאז, תא"ל יצחק שני, תוך שאני משתף את עורכיי בעניין. נימוקי היה קצר ופשוט - לא ייתכן, טענתי, שמה שחשוף לעיניו של גולש אוסטרלי, אמריקני, הודי או לחילופין אירני, יהיה בגדר סוד עבור הישראלים. לא ייתכן שבכל מדינה בעולם יוכלו לצטט מן האתר ובישראל - לא. עמדתי על כך שיורשה לי לצטט מן האתר, להציג תצלומי מסך ולמסור את כתובתו.

אולי זה המקום להזכיר את ארסנל הצווים, החוקים, התקנות ואמצעי האכיפה אשר עמדו משך עשרות שנים לרשותה של כל ממשלה בישראל, על מנת לאכוף את הצנזורה בסוגיות בטחוניות. ועדת העורכים הייתה הגוף שאמור היה להתעמת עם הממסד ולהשתדל אצלו למען הקלות ופתיחת דלתות לפרסום ידיעות בעלות אופי בטחוני ברגישות כזו או אחרת, אך למעשה גזרה על עצמה למעשה צנזורה מרצון.

ופתאום בא האינטרנט

והנה מתפתחת לה טכנולוגיה חדשנית, שגורמת לצונמי אדיר מימדים. מהפכת מידע שאת שיעורה והשפעותיה לא ניתן עדין להעריך, אבל ניתן לקבוע בוודאות כי השטפון הזה ממוטט מוסדות כמו הצנזורה, ומה שנחשב עד לפני כעשור קודש קודשים, משתנה שינוי מופלג. המושג סוד מתמוסס.

חזרה לאתרו של אבנר כהן - לאחר דיונים רבים, הושג סיכום תקדימי- אני רשאי לצטט מהאתר במדויק - ללא תוספות וללא פרשנות. את כתובתו לא אישרו לי לפרסם.

מה שזכור לי במובהק מתוך המגעים האינטנסיביים עם אנשי הצנזורה הייתה בורותם בנושא האינטרנט. היה לי ברור מתוך השאלות שנשאלתי שיש להם קושי לצפות באתר המדובר. יתרה מזו, באותה עת הם לא היו כלל מחוברים לרשת ונסתייעו בגורמים אחרים.

מאז זרמו מים רבים בירדן, אבל נקבע התקדים שציינתי בראשית דבריי. ייאמר לשבחה של הצנזורה, כי למדה מהר מאוד שהמציאות השתנתה וכוחה נחלש.

המציאות השתנתה

מאוחר יותר דיווחתי עשרות פעמים ביומן החוץ של רשת ב' על עניינים שעסקו במגעיה הצבאיים של ישראל עם מדינות זרות, ודיווחים אלה אושרו ללא בשלמותם על ידי הצנזורה. אין סיכוי כי אישורים אלה היו מתקבלים אלמלא האינטרנט היא קיים. הבאתי ציטוטים מן העיתונות הזרה - ללא פרשנות - כמוסכם. החל מפרטי עיסקאות בטחוניות עם הודו, עיסקאות שהיו או לא היו עם סין ועד אימון שוטרים בפיליפינים על ידי שוטרים ישראלים.

בארבע שנות האינתיפדה לא יכלה הצנזורה למנוע את גלי המידע ברשת, במהלכם של מבצעים ישראלים. כל גולש היה חשוף לשמועות אלה, והן אושרו או הופרכו באמצעות גלישה לאתרי העיתונות הזרה. מידע זה, ראוי לציין, עוכב לפרסום בעיתונות המודפסת והאלקטרונית במשך שעות על ידי הצנזורה. אבסורד שסביר שהופקו מממנו לקחים לא מעטים.

אכיפה מוצלחת חד פעמית של הצנזורה נרשמה ערב המלחמה עם עיראק. הצנזור הזהיר את מנהלי אתרי הקהילות הגדולות, אתרי החדשות ואמצעי התקשורת הלא מקוונים, כי אין לפרסם סודות צבאיים ערב מלחמה. הציות היה מרשים.

צווי איסור פרסום ככלי עוקף צנזורה

למרבה הצער, מערכת הביטחון ורשויות נוספות משתמשות בתחליף צנזורה - צווי איסור פרסום, אשר השימוש בהם הפך שכיח עד זילות ממש, שכן גם הם אינם יכולים להתמודד עם מהפכת המידע. במספר רב של מקרים הוצאו צווים גורפים, אף המידע האסור לפרסום הופיע מהר באתרים זרים.

הנה כמה דוגמאות: חרושת השמועות סביב נסיבות חטיפת אלחנן טננבוים ומאבקו של אל"מ מייק אלדר בצנזורה, לאחר שזו אסרה על פרסום פרטים אחדים מספרו על ה"דקר". אלדר ניסה לפרסם את גילוייו באמצעות אתר אינטרנט, אשר הוסר בהוראת השלטונות בשנת 98', אך לבסוף ניצח את המערכת בשנת 03', לאחר חמש שנים של מאבק.

לא מדובר רק בצווי איסור פרסום על רקע ביטחוני. למשל, פרשת אינוסה של מיס עולם הישראלית, לינור אברג'יל. בית המשפט אסר לפרסם בזמנו פרטים על אודות הפרשה, אולם באתרים זרים, כולל אתר ה-CNN, דווחה הפרשה בפרטי פרטים והקישור הועבר במהירות בדואר האלקטרוני.

הרשת הצליחה במקום בו נכשלו בעבר טובי העורכים והמשפטנים - לכופף את הצנזורה הצבאית ואת צווי איסור הפרסום ולפוגג את המושג סוד.

אלי הכהן מכהן כיום כמנהל המקצועי של המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל-אביב