איפה "ארץ-ישראל"?
בעמק חפר או ברצועת עזה, בין מחסומי מחנה הפליטים קלנדיה או בחורשות בית-שמש – תלוי את מי שואלים
"ארץ-ישראל" איננה בעמק חפר, איננה בשדות הרחבים והדשנים של עמק יזרעאל, איננה בגבעות הגליל המערבי, איננה במורדות המיוערים של הכרמל. "ארץ-ישראל" האמיתית נמצאת, לפי הרבנים הקנאים של גוש אמונים, רק בין דרום ג'בליה לצפון חאן-יונס. באותו שטח, שמתנחלי גוש קטיף גזלו מכבשת הרש הדלה שנשארה למיליון וחצי פלסטינים של רצועת עזה. תושבים שגרים שם זה דורי דורות ומאות אלפי הפליטים שברחו מישראל ב-1948.
"ארץ-ישראל" איננה במכתשי הנגב המרהיבים, היא איננה ביפי עמק הירדן והכינרת. "ארץ-ישראל" נמצאת בדיוק בין הבתים של אבו-דיס ואל-עזרייה ובסמטאות הצפופות של חברון. שם נמצאת "ארץ-ישראל" האמיתית, שנאמני הליכוד נשבעו לה אמונים ולפני 1967 גם חלמו עליה בלילות, עד שנאצר סגר את מיצרי טיראן ונתן לנו לכאורה הזדמנות "ליזום" את מלחמת ששת הימים.
"ארץ-ישראל" איננה בשפלת יהודה, לא בחורשות בית-שמש ולא במרחבים הזהובים של חבל לכיש, לא על חופי הים התיכון, ולא במרכזי הערים של גוש דן. ארץ ישראל של חכמי ש"ס ואגודת ישראל מתפתלת רק בכביש הצר בין מחסומי מחנה הפליטים קלנדיה למחסומי הרחובות ברמאללה. שם "ארץ-ישראל" האמיתית. השאר זניח ולא משמעותי.
"ארץ-ישראל" איננה בין איילת-השחר לקריית-שמונה, איננה בהר מירון, בצפת או בכרמיאל. מקומה בתוך הקסבה של שכם. שם נמצא "הלב" האמיתי של "ארץ-ישראל" וה"טחול" פועל בקסבה של ג'נין. ובגלל אלו על כולנו להמשיך במלחמה, בטרור, בכיבוש ובדיכוי. כי הרי היהודים מקדמת דנא אינם אוהבים פתרונות חלקיים. הם אוהבים רק פתרונות שמתאימים לנצח. מאות שנים בלמו הדתיים, על רבניהם וחכמיהם, באיסורים רבים, חזרה של יהודים לארץ ישראל מפחד "דחיקת הקץ". עד שבא היהודי החילוני הרצל ועל אפם וחמתם הקים את התנועה הציונית שברגע האחרון עוד הספיקה להציל מהשואה חלק קטן מן העם.
אנחנו, האוהבים את מולדתנו ומסתפקים בארץ ישראל של הקו הירוק, נחשבים בעיני מתנגדי ההתנתקות למנוכרים ובוגדים ב"ארץ-ישראל" של החזון הציוני.
שטחה של ארץ ישראל המערבית כ-27,000 קמ"ר. שטחה של מדינת ישראל בקו הירוק, המוכר על-ידי כל העולם כגבול הבינלאומי הלגיטימי, הוא כ-21,000 קמ"ר. כלומר, קרוב ל-78% מכל שטחה של ארץ ישראל המערבית. ל-3.5 מיליון הפלסטינים נותרו רק 22% מן השטח למימוש זכות ההגדרה העצמית הניתנת לכל עם. זו בדיוק "ארץ-ישראל" של המריבה הגדולה שמחכה לפתחנו. מתוך 22 האחוזים הללו יותר מ-60% מכוסים ביישובים פלסטיניים – ערים, כפרים, שדות, מחנות פליטים. את אדמת "ארץ-ישראל" זו אי אפשר אפילו לראות או לחוש, כי היא נמצאת תחת נעליהם של מיליוני פלסטינים.
אם כן, על מה אנחנו מתקוטטים בפועל? על כ-8% מארץ ישראל המערבית, שחלקם הגדול מדבר יהודה (כאילו חסר לישראל מדבר). ובגלל השטח המצומצם הזה מבקשים מתנגדי ההתנתקות להמשיך במעגל הדמים ולזהם את הציונות, לגרור את עצמם על הסלעים, לשתק את המדינה ולאיים במלחמת אחים.
זכרו את מאי 2000. מתנגדי ההתנתקות היום הם אבירי ההתנגדות לנסיגה החד-צדדית מלבנון של אז. גם אז הם צעקו "בגידה", "תבוסה", "התקפלות", "בריחה" ואיימו שקטיושות יעופו על חיפה. לו היינו שומעים בקולם היו לנו היום עוד הרבה קברים של חיילים, ועוד מאות פצועים בבתי-חולים. אלה אנשים שאלוהים המושל בלבם ומדריך את מעשיהם הוא אלוהי "כמות האדמה". גלגול טרגי ואבסורדי של הרוחניות היהודית הישנה.
לפנייה לכתב/ת 
רצועת עזה. לא מסתפקים בקו הירוק
צילום: איי אף פי
מומלצים
