הכל על גמגום: שאלות ותשובות

גמגום הוא תסמונת הכוללת תפקוד מוחי שונה מהרגיל בעת הדיבור, ריכוז יתר במילים, פעולות מוטוריות שגויות, שליטת יתר במערכות האמורות לפעול בתת מודע, חוסר ביטחון ביכולת לדבר ועוד. מכיוון שניתן לשנות את התפקוד של המרכיבים הללו, אדם שמגמגם יכול לעשות את השינויים המובילים להפקת דיבור שוטף.ישנם אנשים שמתחילים לדבר שוטף כתוצאה משינוים שהם מבצעים בתת מודע וישנם אנשים שעושים את השינויים כתוצאה מטיפול או באמצעות עזרה עצמית.

מעבר לשוני בשטף הדיבור, יש מספר הבדלים בין אדם מגמגם לאדם שאינו מגמגם. אחד מהם הוא שתפקוד המוח בעת הדיבור שונה. דבר זה התברר כתוצאה ממספר רב של מחקרים באמצעות אמצעי הדמייה מתקדמים כמו MRI ו-PET Scan. כמו כן ישנם הבדלים בהתנהגויות מוטוריות, המתבטאות באיחור בהפקת הקול ופעולות של איברי ההגוי ותיבת הקול. מצאו שאפילו הדיבור השוטף של אנשים מגמגמים מראה תנועות איטיות יותר של השפתיים והלסת. בנוסף, מצאו שאצל ילדים שמגמגמים קיים סיכוי יותר גדול של היסטוריה של התפתחות הדיבור או השפה באיחור. לא קיים הבדלים באופי, באינטליגנציה, או בבריאות הנפשית בין אדם מגמגם לאדם שאינו מגמגם. למעשה לא קיימים הבדלים בתחומים שאינם קשורים להפקת הדיבור.

מה סיכויי החלמה מהגמגום? האם יש השפעה לגיל?

אנשים מחלימים ממחלות – וגמגום אינו מחלה. אצל ילדים צעירים הדרך בה הם מפיקים דיבור אינה מושרשת, לכן האפשרות להפסיק לגמגם יותר גדולה מאשר אצל אנשים שמגמגמים במשך שנים רבות. נמצא שבערך 85% מהילדים המתחילים לגמגם לפני גיל 4 מפסיקים לגמגם. מכיוון שקשה לדעת אם ילד יפסיק לגמגם באופן ספונטני, יש לעזור לילדים ללמוד לדבר נכון, ויפה שעה אחת קודם.

בגיל הרך (שנתיים – גיל חמש) ניתן להתרשם ולאבחן את הילד, המשפחה והבעיה סמוך לזמן התחלת הגמגום. לעיתים מספיקות מספר שיחות הרגעה עם ההורים, ואילו במקרים אחרים יש צורך בהדרכת ההורים. כאשר הופעת הגמגום היא על רקע טראומטי חשוב להתחיל את הטיפול סמוך לזמן האירוע שגרם לפריצת הגמגום. בגילאי בית הספר היסודי, חשובה המוטיבציה הפנימית של הילד כדי להתחיל טיפול. ילדים המובאים לטיפול בגמגום על ידי הוריהם ללא מוטיבציה אישית – יפיקו תועלת מעטה מן הטיפול. על כן בגיל זה המוטיבציה חשובה יותר מן הגיל.

טיפול טוב מכיל יעדים ברורים שהשגתם תגביר את היכולת של המטופל לדבר שוטף ונוח, כך שהדיבור לא יסיח את דעתו. אנשים שמגמגמים משקיעים הרבה מאמץ בדרך שהם מפיקים דיבור. הם חושבים הרבה על איך לדבר ומפעילים מאמץ פיזי המתבטא באזורים שונים בגוף. טיפול טוב יעזור לאדם שמגמגם להוריד את המאמץ ולדבר ביתר קלות. הטיפול הטוב ביותר ידריך את המטופל להפיק דיבור באותה דרך שאנשים שלא מגמגמים מפיקים דיבור. טיפול יעיל הוא שותפות בין המטפל והמטופל, שבו המטפל מסביר, מדריך ומסייע – והמטופל מבצע שינויים באווירה תומכת.

האם קיים טיפול תרופתי לגמגום? 

במהלך עשרות השנים האחרונות נערכו ניסיונות מרובים למצוא טיפול תרופתי לגמגום. לשם כך נבדקו תרופות שונות שהוצעו כאפשרויות לטיפול באנשים מגמגמים. נסיונות רבים שנערכו לא העלו תוצאות חד-משמעיות: נמצאו תרופות שלא הראו כל אפקט על אנשים מגמגמים, ולעומתן מספר קטן של תרופות שנראה כי הביאו לשיפור מסוים אצל חלק מהמשתמשים.

במקרים רבים דווח כי כבר במהלך טיפול ההיפנוזה הראשון, ואפילו לפני שהוחל בתהליך טיפולי מסודר, חשו המטופלים הפחתה משמעותית בחומרת הגמגום. מטפלים מסוימים חושבים שאפקט זה יכול לסייע למגמגם להאמין כי הוא יכול להגיע לשטף דיבור, ובכך לסייע בהגברת הביטחון העצמי בתחום הדיבור. הבעיה מתעוררת, במרבית המקרים, לאחר זמן קצר. השיפור בחומרת הגמגום, דרמטי ככל שיהיה, חולף לרוב לאחר זמן קצר יחסית.

חשוב לדעת כי הדיווחים המקצועיים והאמינים הקיימים על טיפול בהיפנוזה לאנשים מגמגמים מועטים ביותר. על סמך דיווחים שכאלה, לא ניתן לקבוע, בשלב זה, אם היפנוזה היא כלי יעיל לטיפול בגמגום. הניסיון הקליני בנושא מחזק את התחושה כי היפנוזה יכולה לסייע בהפחתת מתחים וחרדה, אך נראה כי השפעת ההרפייה המושגת בחדר הטיפול לא אורכת זמן רב לאחר סיום הטיפול.