דין רודף ודיין רודף
הרב עובדיה יוסף חייב היה לדעת כי באמירותיו הנרגזות טמונה התרת דמם של עשרות חברי כנסת ופוליטיקאים
ההתכתשות סביב תוכנית ההינתקות כבר יצאה לחלוטין מכל שליטה ופרופורציה. כשלעצמה, אין התוכנית הזאת אלא קשקוש דל סיכוי, כבד סיכון וחסר כל חשיבות מעשית אמיתית. צעד קטן לאדם, צעד קטן לאנושות. וגם זאת, בהנחה האופטימית עד כדי תמימות שבכלל יגיח משהו מתוך כל תמרות האבק הללו.
אך עוצמת הארטילריה ששלפו מתנגדי התוכנית, וחריפות האיומים ואובדן כל המעצורים וחציית כל הקווים האדומים, הפכו את הוויכוח המזערי הזה, שגם יסוד לא קטן של נכלוליות ואחיזת עיניים יש בו, למלחמת תרבות אמיתית. בין שמיים לבין ארץ. בין דמוקרטיה לתיאוקרטיה. בין מדינת בשר ודם לבין מלכות של יישות טרנסנדנטלית המדברת מגרונם של שלוחים בחסד-עצמם.
וכאילו מן השמיים ציוו עליו, טרח הרב עובדיה יוסף טרחה של ממש כדי להמחיש עד כמה כבר נטרפה הדעת לחלוטין. בדרשה בה הודיע מה ציווה על ח"כיו לעשות, גילה הרב "מאותגרות" גיאוגרפית כה קשה עד כי עולה החשש שמא גם את הדרך אל תוך נעליו הוא מוצא רק בעזרת צוות מדריכים מיומן. אך בכך אין כל אסון. הרב הרי אינו מבקש לעצמו פיקוד על סיירת מובחרת. לעומת זאת, הוא שילב בדרשתו לפחות ארבע פעמים את הקביעה כי הממאן להתנגד לתוכנית ההתנתקות, או אפילו רק נמנע מלהצביע נגדה, "עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'". קוד הלכתי ליודעי ח"ן, המסתיר בחובו מטען נפיץ במיוחד. כי במלים פשוטות, הרב עובדיה הוציא ארבעה "דיני רודף" נגד אריאל שרון ונגד כל מי שלא התנגד, או נמנע.
כאמור, נראה כי כבוד הרב לא מתמצא יותר מדי בהלכות מפות וידיעת הארץ. אך בהלכות היהדות הוא אמור להתמצא התמצאות עמוקה וכבירה ממש. לכן חייב היה לדעת כי באמירות הנרגזות הללו טמונה התרת דמם של עשרות חברי כנסת ופוליטיקאים. ובכל זאת הוא אמר את אשר אמר ועשה את אשר עשה. נוטל את חלקו הראוי בקרב על השלטון, ועל הגדרת מקור סמכותו.
וכך, שלא בטובתם, מצאו עצמם גם הספקנים והציניקנים מחויבים ליטול חלק במלחמה הזאת. לא כדי לראות את שרון מנצח, אלא אך ורק כדי לראות את הסיקריקים מנוצחים.
כמו שהמשטרה הבטיחה
סיפרו בטלוויזיה כי משטרת ישראל מצאה עוד אמצעי להילחם בעזרתו בעבריינות התנועה: דחלילי שוטרים וניידות, אשר יוצבו בכבישים ויהלכו אימים על סביבותיהם.
ואכן, יום אחד בעודי משוטט בכבישי הארץ, שזפו עיניי ניידת בצבעי קרב חונה לצד הדרך. ובולט מתוכה – שוטר עברי בתנוחת צליפה, אקדח לייזר שלוף בידו.
מלוא חושיי העיתונאים נדרכו מיד. הנה, במו עיניי אוכל לחזות האם אמת דיברה המשטרה, או שמא חלילה שיקרה. חיפשתי לי מקום חנייה נאה וחוקי, והלכתי אל הניידת והשוטר. מה אומר ומה אדבר – מלאכת מחשבת! גם ממטחווי זרוע פשוטה לא יכולתי להניח אצבעי על סימן מסגיר כלשהו. עד כדי כך היה הדמיון עז, עד כי מצאתי עצמי פוצח בשיחה עם השוטר.
רבע שעה שוחחנו שיחה ערה וידידותית, ורק אז השתכנעתי סופית; השוטר באמת היה גולם. בדיוק כמו שהבטיחה המשטרה.
כל הכבוד.
אבטחת הביטחון
עוד כמה מאות אלפי שקלים הקציבה הכנסת לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, למימון אבטחתו בעודו משוטט בעולם וגורף הון בשתי זרועות פשוטות.
ומיד קמה מהומה רבתי על הבזבוז. אפשר להבין את המוחים. לא די שהאיש עושה מיליונים מבלי לשלם אגורה אחת של תמלוגים לשפני הניסיון שהביאוהו עד הלום, הנה נדרשים השפנים עצמם לממן את הוצאותיו העסקיות. אכן מעצבן.
ובכל זאת, הלוואי והייתי מופקד על הקצאת התקציבים לאבטחת ראש הממשלה לשעבר. לו בידי היה הדבר, הייתי מקציב למר ברק – לא עוד כמה מאות אלפי שקלים – אלא עוד כמה מיליוני שקלים. למען יוכל להמשיך ולהסתובב בעולם עסקיו הרחוק ככל שתחפץ נפשו, בבטחה, בשובה ובנחת. ובלבד שימשיך "לעשות לביתו" שם, מעבר לים ולא כאן.
כי ככל שהוא יהיה יותר מאובטח שם, כך אנחנו נהיה יותר בטוחים כאן.
פסק ההלכה המיוחל
בשבוע שעבר פירסמו כמה תריסרי רבנים "פסק הלכה" אשר קרא לחיילים לסרב לפקודות מפקדיהם. והעולם רגש. לא חלפו כמה ימים וכמה תריסרי רבנים אחרים פירסמו "קול קורא" שהורה לחיילים להישמע להוראות מפקדיהם. והעולם נרגע. הנה, נאנחו רבים אנחת רווחה, יש גם רבנים אחרים.
אך לחלוטין לא ברור מה מרגיע כל-כך בתקווה שהחיילים יצייתו להוראות הרבנים האלה, ולא לרבנים ההם, או להיפך. הם עדיין יימצאו סרים לפקודות של רבניהם יותר משהם סרים לפקודות מפקדיהם.
רק פסק אחד ירגיע באמת; יהיה זה פסק הלכה רבני אשר יקבע כי אסור לחיילים לציית לפסקי הלכה רבניים.
לפנייה לכתב/ת 
הרב יוסף עובדיה. דורש
צילום: סבסטיאן שיינר
מומלצים
