פולקסווגן גולף - משחק אבוד?

מסע בזמן לסוף שנות ה-90, מחזיר אותנו לתקופה אחרת אצל יבואן פולקסווגן, צ'מפיון-מוטורס. מדובר היה בתקופת שגשוג אדירה, כאשר את המתקפה הגדולה בהיסטוריה של היצרן בארץ מוביל הדור הרביעי של הגולף. הקומפקטית הפכה להיט מכירות אדיר, ובצדק. מול שיממון יפני ושמרנות אירופית של אותה תקופה, הגולף הגרמנית נראתה "Cool", סטייליסטית, מושכת במיוחד, איכותית כמו שהבטיחה ונטולת מעמד מנקר עין. בקיצור, רכב משפחתי כמעט אידיאלי, במחיר הגיוני מאד.

היום המצב שונה בתכלית. שנת הדגם 2005 מוצאת את הגולף נאבקת ברמת מחיר צמודת-אירו, שהפכה אותה אזוטרית כמעט, תוך שהיא מסמנת גם את הבעיות של שאר דגמי היצרן בארץ. מה שלא מנע מאתנו לנהוג בה שוב כמובן, הפעם בגרסת 1.6 "עממית" ובסיסית, אחרי שכבר סיפרנו לכם על ה-2.0 היוקרתית והמצוידת יותר. רגע, עממית? מחיר הבסיס לגולף בישראל עומד כיום על 143,500 שקל (מכונית המבחן היתה בנוסף יקרה ב-3,500 שקל). זה הרבה כסף.

מצא את ההבדלים

אין מה לעשות. סימני מצוקה תקציבית בולטים כבר ברגע הראשון. תוך ניסיון "לדחוף" את מחיר הגולף כמה שיותר נמוך, אפשר לזהות כאן כיסויי פלסטיק (טאסות) לחישוקים. אז נכון שהמכונית הזו דומה לחלוטין לאחות החזקה והיקרה יותר, אבל ציפוי פלסטיק על גלגלי מכונית קומפקטית ב-147,000 שקל?

כי מכונית המבחן התייצבה ברמת גימור "טרנד-ליין" (מבחינה כספית, רמת ביניים) הכוללת מספר תוספות לא שגרתיות. כמו מערכת שמע מקורית נאה וקלה לתפעול (ללא שליטה מההגה), בקרת אקלים מפוצלת ובקרת אחיזה, הגה מצופה עור ועוד. לעומת זאת, לפתע נעלמה תאורה בסוכך השמש, ובעיקר נפקד מחשב דרך. בגרסה זו יש לסביבת הנהג רק גוון שחור, היוצר יחד עם ריפוד אפור אווירה קודרת מדי לטעמנו, ואילו זווית כרית מושב הנהיגה אינה קלה לכיוון.

אלא שלמרות הכל, לדעתנו מדובר עדיין באמת המידה בקטגוריה הקומפקטית, בכל הקשור לאווירה איכותית-יוקרתית. מבלי לדעת כיצד יעמוד את מבחן הזמן, איכות החומר נעימה מאד, ידיות האחיזה משוככות להפליא ותא הכפפות נפתח באיטיות שתעורר קנאה גם אצל מתכנני מכוניות יוקרה. גם סביבת הנוסעים מאחור מהווה דוגמה לרבים. יש לא רק פתחי אוורור ותאורה נפרדת, אלא בעיקר הרגשה כי אתה יושב במכונית הרבה יותר יקרה, מקטגוריה גבוהה יותר.

בתנועה

אבל השאלה המסקרנת הייתה כיצד מסתדרת הגולף שגדלה והשמינה (כ-1,250 ק"ג) עם מנוע 1.6 ליטר, המייצר 102 כ"ס בלבד. אכן, מדובר עדיין במנוע שמונה השסתומים הוותיק, שמשחרר עקב גילו המתקדם הספק נמוך מהמקובל כיום. ואין מה לעשות, זה בעיקר מאכזב כאשר מחיר הרכישה הנדרש גבוה במיוחד. יש כמובן גם את מנוע ה-FSI החדש, שמייצר מאותו נפח הספק מרבי מקובל יותר כיום - 115 כ"ס. אלא שהוא עולה 158,000 שקל...

האם המנוע הזה הולך אם כך "לאיבוד"? למזלה של פולקסווגן, יש לה תיבת הילוכים אוטומטית לא שגרתית ומצוינת, עם שישה יחסי העברה שמחולקים בדרך כלל היטב, למעט שלושת הראשונים הארוכים מעט. הפעולה חלקה ונעימה גם אם לא תמיד נמרצת במיוחד, ומצב "ספורט" אקטיבי במיוחד. נתוני הביצועים נאים, ודומים למשל לאלה של מאזדה 3 שמרגישה נמרצת בהרבה - 181 קמ"ש מרביים, ו-12.5 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש. חבל רק שהיא נוטלת פיקוד עצמאי גם במצב "ידני".

מה עוד? אהבנו את השיפור הניכר בבידוד רעשי המנוע (הלא-שקט במיוחד) לעומת הדגם הקודם, ולכן הוא מתחיל להטריד רק ממש בקצה מד הסל"ד. למרות נפח המנוע הקטן יותר, צריכת הדלק שנרשמה במהלך המבחן המפרך הייתה דומה לזו שהושגה במבחן ה-2.0 ליטר - 7.2 ק"מ לכל ליטר בנזין.

התנהגות

אתם ודאי כבר יודעים כי לפולקסווגן גולף הנוכחית יש מתלה אחורי רב-חיבורי בסגנון פורד פוקוס, המאפשר לה התנהגות כביש עדיפה משמעותית על הדגם היוצא. ובכל זאת, מפתיע היה לגלות כי מכונית המבחן הגיעה עם כיול מתלים רך יחסית ל-2.0 ליטר. כפועל יוצא הופכת נסיעה עירונית למעט רכה מדי, גם אם שיכוך המהמורות יוצא מכך נשכר.

מחוץ לעיר הרכות הזו אינה מפתיעה, ונראה כי ריסון התנודות משתפר עם המהירות. כך שלמרות שהיינו מעדיפים את מתלי ה-2.0 ליטר לנהיגה מהירה ובעיקר כזו עם מספר נוסעים, המצב לבטח אינו רע. באופן די מקובל אצל צ'מפיון, התייצבה מכונית המבחן לנסיעה התובענית עם צמיגים שראו לא רק ימים, אלא גם חודשים טובים יותר. אלה השפיעו על רמת אחיזה שלא הרשימה, וכפועל יוצא מערכת בקרת אחיזה שנכנסה לפעולה בכל חצי הזדמנות. וזה חבל.

כי הגולף מציגה תכנון בסיסי טוב ומכללי שלדה טובים עוד יותר. כבר נהגנו במכוניות עם הגה טוב יותר, גם כאלה עם הגה חשמלי-מלא טוב יותר. ובכל זאת, הוא מדויק יחסית. מערכת הבלימה מעוררת ביטחון עם פעולה טובה, חזקה וצפויה, ובסך הכל מתקבלת חבילה ברמה דינמית גבוהה. מה שהופך את נושא הצמיגים הבלויים למצער עוד יותר.

יש מקום

קשה לומר כי המראה של הגולף דור 5 מפתה במיוחד. קשה לומר על גולף 1.6 עם 102 כ"ס שהיא מעניינת במיוחד. ובכל זאת, מדובר כיום בקומפקטית מצוינת, עם יכולת דינמית גבוהה בהרבה מקודמתה, מבלי לוותר על סממני מעמד בורגני-גבוה בתא הנוסעים. היא ללא ספק אחת המכוניות הטובות בקבוצתה, ויחד עם תדמית של בטיחות, אמינות וסטטוס, מגיעה לה הצלחה מסחרית גדולה.

אלא שיש בעיה. תג-מחיר של 147,000 שקל יכול להיות מוצדק כשלעצמו, ויתכן אפילו שפער המגיע ל-20,000 שקל מקומקפטיות טובות אחרות יהיה מוצדק אף הוא. אבל מה לעשות, ובסופו של יום זה פשוט יותר מדי כסף עבור קומפקטית 1.6 ליטר עם 102 כ"ס. זה למשל יותר כסף ממאזדה 3 עם מנוע 2.0 ליטר, ואבזור בסיסי מכובד באותה מידה.

כך שעד צניחתו - הלא צפויה - של האירו האכזר, או החלטה אסטרטגית - לא הגיונית - של הקונצרן על חזרה בגדול לשוק המקומי, או קיצוץ - שלא יעבור את ההנהלה - במתח הרווחים של היבואן, אין לגולף סיכוי למכור כאן מכוניות בקצב שהולם את איכויותיה. וזה חבל.