המשטרה: עלייה של 20% באלימות בני נוער
בדיון בוועדת החינוך של הכנסת, שהתכנסה לדון בהתגברות האלימות בבתי הספר, ובתקריות האלימות כלפי מורים. המשטרה סיפרה על עלייה של 20% במקרי האלימות לעומת השנה שעברה ומרבית הדוברים הטיחו אצבע מאשימה לעבר הממשלה ומשרד החינוך. דווקא מנכ"ל המועצה לשלום הילד הפתיע, כשהצביע על "הישבנים החשופים בטלוויזיה" כמקור לאלימות
בחודש האחרון אירעו 46 מקרי אלימות בבתי ספר, מתוכם 19 מקרים של פגיעה במכוניות של הצוות החינוכי. מאז תחילת השנה נרשמה עלייה של 20% לעומת אשתקד במקרי אלימות של בני נוער, שקשורה בבתי הספר.
נתונים קשים אלו נחשפו אתמול (ב') בדיון בוועדת החינוך של הכנסת, שדנה באלימות בבתי הספר ובשרשרת מקרי האלימות האחרונים של תלמידים כלפי מורים. אחת המסקנות היתה ש"במשרד החינוך לא קיימים האמצעים הראויים לצורך מדידה, פיקוח מתמיד והכשרת הסגל החינוכי לשם התמודדות עם תקריות אלימות".
ראש מדור הנוער במשטרה, סגן ניצב סוזי בן-ברוך, אמרה: "יש כיום הודאה בתופעת האלימות וזו כבר התקדמות. מנהל מחוייב להודיע למשטרה על כל מקרה אלימות. ולמורה יש זכות להחליט על הגשת תלונה". היא הוסיפה כי ועדה מיוחדת של המשטרה מתכנסת מדי חודש כדי לדון בטיפול השוטף בנושא.
נוכחים רבים בדיון שיתפו ב"חוויותיהם" האישיות ממקרי אלימות בהם נתקלו במערכת החינוך. ח"כ ענבל גבריאלי , למשל, שיתפה את הנוכחים במקרה משפחתי "אחותי בכיתה ה' התלוננה למורה על ילד מציק. המורה ענתה לה: 'את צריכה להתמודד איתו'. זה טיפול באלימות?! הטיפול באלימות צריך להיות מעמיק ורב תחומי, כי לא פעם אלימות היא ניסיון לזעקה ולבקשת עזרה. המשרד לא עושה דבר נגד אלימות".
אחד המורים שהשתתף בדיון, שלמה מויאל, סיפר על נכותו, שנגרמה כתוצאה מתקרית אלימה בבית הספר. "אני מורה 25 שנה. לפני 5 שנים, בהיותי בכיתה מול הלוח, נזרק לעברי חזיז. הוא לא פגע בי אך, איבדתי השמיעה, איבדתי הראיה, ויש לי בעיות בשיווי משקל. התלמידים הפכו אותי לנכה".
"למנוע מנוער אלים רשיון נהיגה"
סמנכ"לית ומנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, לאה רוזנברג, סיפרה על התוכניות האופרטיביות במשרד החינוך למניעת אלימות בבתי הספר. אחת מהן היא תוכנית אס"א (אלכוהול, סמים ואלימות): "כיום ישנם עשרה ישובים המטופלים במסגרת התוכנית בצורה מערכתית. בשנה הבאה יתווספו 20 ישובים נוספים. המערכת בודקת את עצמה כל 3 שנים והממצאים מראים על שיפור מסוים. המטרה שלנו היא ליצור בבית הספר אי של שפיות ואי-אלימות".
יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, רן ארז, הפנה טענות קשות כנגד משרד החינוך והציע פתרון יצירתי משל עצמו: "במקום לטפל במניעת אלימות, משרד החינוך מטפל באלימות רק כשהיא מתרחשת. אני מציע למנוע מתן רשיון נהיגה לפני צבא לצעיר אלים".
מנכ"ל המועצה לשלום הילד, הד"ר יצחק קדמן, היה אחד הבודדים שבחר לתלות את הסיבות לאלימות דווקא בגורם שאינו הממשלה. "יש אלימות הנלמדת על ידי התקשורת", אמר. "אם מנחה בתכנית נוער בטלוויזיה חושף את ישבנו והתגובה הציבורית היא שזה מותר כי זה חופש הביטוי, איזו דוגמא זו לתלמיד?", תהה.
חבר הכנסת מוחמד ברכה ביקש לרדת לשורשי האלימות "צריך להבין את הרקע עליו היא צומחת", אמר. "השיח החברתי-פוליטי בנוי על אלימות וכוח. מאצ'ואיזם ומיליטריזם. יש ליצור מסגרות של שיתוף פעולה בין הורים, מורים ותלמידים", הוסיף.
יו"ר הוועדה, חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך (שינוי), אמרה: "ממשלת ישראל בכלל ומשרד החינוך בפרט לא הציבו את הטיפול באלימות בראש סולם העדיפויות, כפי שצריך היה לעשות. כיום הדיווח בפועל על קיומה של הבעיה אינו חובה והטיפול מבוצע על ידי כל גורם בנפרד. יש לשלב את כוחותיהם של כל הגורמים יחדיו".
בתום הדיון קראה הוועדה לראש הממשלה להקים מחדש את ועדת השרים למניעת אלימות, כדי שתטפל בבעיה באופן משולב בין כל הגורמים.
במסקנות הדיון התייחסה הוועדה גם לטענות כנגד משרד החינוך וממשלה. הוועדה קבעה כי משרד החינוך, התרבות והספורט נדרשים לקבוע מערכת הערכה ומדידה קבועה של תופעות האלימות. כמו כן, הוועדה קראה למשרד לתת למורים כלים להתמודדות עם הבעיה.
לפנייה לכתב/ת 
