האם הארבה יגיע לישראל?

מתקפת החרקים: הארבה פשט על קפריסין ועל חלקים מלבנון, וגורמים רשמיים בישראל עדיין לא יודעים האם החרק המסוכן יגיע גם לישראל, שסבלה בפעם האחרונה ממכת ארבה בשנות ה-50'. היום (ג') תקבל ישראל מידע רשמי מארגון המזון העולמי, שייאשר אם אכן הארבה יגיע גם לכאן. בכל מקרה, הסיכוי נמוך, שכן הרוחות מזרחיות.

ה"יצורים הוורודים והעצומים", כפי שתיארו אותם חקלאים בקפריסין, זוהו בחלקו המערבי של האי, והתפשטו לחלקי האי כולו. "הם הגיעו באלפים. ראיתי מראות כאלה רק בטלוויזיה", סיפר אנדריאס קזאנטזיס, בכיר במשרד החקלאות לסוכנות רויטרס. מומחים באי סבורים כי החרק הגיע מצפון אפריקה, בשל מזג אוויר חם שאינו אופייני לעונה, שלווה בגשמים.

"ראינו יצורים ורודים עם כנפיים עם נקודות שחורות עליהן", תיאר קזאנטזיס את התוקפים. "מעולם לא ראינו דבר דומה לזה בקפריסין". החקלאים דיווחו כי נזק נגרם למטעי תפוחי אדמה באיזור פאפוס ולשדות פתוחים באיזור לימאסול. הרשויות פתחו במבצע ריסוס של הנגע וחילקו לחקלאים ציוד הדברה חינם. 

האחראי על הדברת מזיקים במשרד החקלאות, ד"ר צבי קליין, אמר ל-ynet כי אין עדיין כל אימות לכך שאכן מדובר בארבה. "שמענו על העניין, אבל אין לנו מידע מהימן על כך. איננו יודעים אם אכן מדובר בארבה ולא במזיק מסוג אחר, ואין לנו מידע על גודלו ועל מידת מסוכנותו. היום נקבל מידע מעודכן מארגון המזון הבינלאומי שיושב ברומא, ואז נהיה יותר חכמים".

לדברי קליין, בין אם מדובר בסכנה קרבה ובין אם לאו, למשרד החקלאות פתרונות מוכנים לכל תרחיש. "יש אצלנו נוהל שנקרא 'נוהל מלחמה בארבה'. אנחנו מחזיקים צוותים שמאומנים כל השנה. הם מתאמנים, יוצאים לשטח, עוקבים אחרי כיווני ההתפשטות ותנועות הארבה ויודעים היכן יש צורך לרסס. מאז מכת הארבה בשנות ה-50' למדנו כיצד להתכונן לו".

"אנחנו עובדים עם חברות תכשירים ואמצעי הדברה והם מספקים לנו חומרי הדברה כימיים שמצליחים להדביר את המזיקים בלא לגרום לנזק לצמחיה. אפילו אם הארבה פיתח חסינות כנגד חומרים מסוג מסוים, יש לנו חומרים מסוגים שונים. בכל מקרה, אני מקווה שלא נצטרך אותם בכלל", אמר ד"ר קליין.

מומחה: "לא ייתכן שמדובר בארבה" 

ד"ר אמנון פרידברג, מומחה לחרקים מאוניברסיטת תל-אביב, נדהם לשמוע אודות הדיווחים על מכת הארבה בקפריסין. לדעתו, לא מדובר בארבה אלא בחרק מסוג אחר. 

"אני מתקשה להאמין שהארבה יגיע לקפריסין ולא יעבור דרכנו קודם. מקורו של הארבה הנפוץ באזורנו הוא מיבשת אפריקה, מאזורי אתיופיה וסודן. בדרך כלל, כדי להגיע לאזור הים התיכון הוא צריך לעבור דרכנו, כי הוא לא יצליח לעבור את כל המרחק מעל הים במעוף אחד. לכן, לדעתי לא מדובר בארבה אלא במשהו אחר, אולי ציקדות".

ד"ר פרידברג מנסה להרגיע: "כבר חמישים שנה לא היתה מכת ארבה בישראל. המכה האחרונה שידענו היתה בשנת 51' או 52', אז הגיע הארבה מאפריקה דרך מצרים. אם מה שיש בלבנון זה אכן ארבה, הרי שההתפשטות שלו תלויה בכיוון הרוח, ובימים האחרונים הרוח היא בעיקר מזרחית".

לדבריו, רבים אינם יודעים להבחין בין ארבה לבין חרקים דומים לו, ונוטים להתייחס לכל מכת חרקים מעופפים הדומים לארבה כאל מכת ארבה. "כשהם נוחתים באזור מסוים הם פשוט 'מגלחים' את כל הצומח בו ואין כל אפשרות להילחם בהם, למרות שמנסים. אבל את הארבה מגלים במעקבים שגרתיים וניתן לעקוב אחריו.

"אלי לא הגיעה כל ידיעה שמתרחשת מתקפת ארבה באזור, לכן אני נוטה להניח שמדובר בחרק אחר. הציקדות למשל נראות דומות אבל הן לא מתפשטות באותו האופן. הן מתרבות במקום אחד, מחסלות את הצומח ולא מתפשטות הלאה".

מגעיל אבל כשר

לדברי פרידברג, התרבותו של הארבה מתרחשת אחת למספר שנים, בשילוב של נסיבות מתאימות, ובהן כמות המשקעים והצומח באזור. "מדי כמה שנים יש שילוב של עונה גשומה במיוחד והרבה צומח. אז, הארבה מתרבה בקצב 'רצחני', שום בעל חיים אחר לא מצליח להתמודד עמו ולעצור את ההתרבות, עד שהם מגיעים לכמות של מאות מיליונים.

"אחרי שהם מכסחים את כל הצומח סביבם הם מחפשים מקום אחר. מנהיגי הלהקה מתחילים לרחף וכל ההמון מתעופף אחריהם. הם מסוגלים לעוף למרחקים עצומים, אפילו של אלפי קילומטרים, אבל לא ברחף. הם נעים בעננים על-פני עשרות קילומטרים עם הרוח, עד שהם נוחתים במקום מסוים ומגלחים גם אותו וממשיכים הלאה. מכה כזו נמשכת מספר שבועות, במהלכם הם פשוט מחסלים כל ירק שנקרה בדרכם, ואז הם נעלמים. אורך חיי פרט מגיע עד לשנה", הוסיף.