בחן את עצמך: איזה טיפוס לחוץ אתה (ואיך תצא מזה)

לא עוצר באדום

אתם מגיבים ללחץ בהתמודדות ישירה ופעילה. מן הסתם מוכרת לכם התחושה של עוררות גופנית, מפץ אדרנלין ודופק מואץ כשאתם ניצבים בפני מצב כזה. מקור הלחץ לא מתפרש אצלכם כאיום אלא להפך - כאתגר חיובי. יש לכם משימה חשובה? אתם מציבים אותה בראש מעייניכם ומשקיעים בה את כל הכישורים, הזמן והמשאבים העומדים לרשותכם.

• הכתובת על הקיר: וורקהוליזם. במצבים קיצוניים אתם מועדים ללקות בהישגיות מוגזמת ובתחרותיות. כמו השפן ב"עליסה בארץ הפלאות" אתם חיים במרוץ מתמיד נגד הזמן, שלעולם לא מספיק לכם. ביצוע המשימה עומד בראש הרשימה ודוחק הצדה טיפוח קשרים בין-אישיים. אתם מתקשים לתמרן בין הזמן המוקדש למשפחה, לחברים ולעבודה, ועלולים לחוש ולשדר עוינות כלפי אנשים בסביבתכם שאינם ממלאים אחר מה שאתם מצפים מהם.
  

• ממה זה נובע: טיפוסים כמוכם שכיחים בעיקר בחברות תחרותיות שבהן מופעל לחץ להשקיע ולהצטיין, או בחברות המאופיינות באי-ודאות כלכלית ובגלי פיטורים נרחבים. דוגמה מובהקת הן חברות הסחר הגדולות ביפן, שתוחלת החיים של עובדיהן נמוכה באופן משמעותי מזו של כלל אוכלוסיית יפן (67 שנים בממוצע לעומת 77).
  

• לאן זה מוביל: אתם נמצאים בסיכון מוגבר ללחץ דם גבוה, התקפי לב, כיב קיבה והתמוטטות נפשית. יש מחיר גם לקשרים אישיים בעייתיים בעבודה, עם החברים והמשפחה. אם תחיו כך לפרק זמן רצוף וממושך, תהיו מועדים יותר לפתח התמכרויות לעישון, סמים וכדומה.
  

ארגז כלים

• הרפיית שרירים: להרגעת העוררות הגופנית. פעילות גופנית סדירה (מכל סוג והעדפה) משחררת אנדורפינים מרגיעים במוח, מווסתת את חילוף החומרים בגוף ותורמת להרפיה ולתחושת רווחה.
  

• תכנון מוקדם וניהול זמן: למניעת בזבוז אנרגיה, שמאפיין טיפוסים חובבי אקשן שפועלים יותר דרך הרגליים ופחות מהראש. מיינו את המשימות שעומדות על סדר יומכם (הן בבית והן בעבודה) לפי סדר הדחיפות והחשיבות שלהן, ופנו מקום בלו"ז גם לבלת"מים - משימות לא מתוכננות שמונחתות במהלך היום.
  

• הפסקות יזומות: למילוי מצברי האנרגיה ולחידוש כוחות. קחו הפסקות קבועות במהלך העבודה, אל תוותרו על יציאה לחופשה מדי כמה שבועות - אפילו חופשות קטנות בנות יום אחד - ונצלו אותן לעיסוק בפעילות שחביבה עליכם במיוחד. ככל שהפעילות מהנה יותר, כך היא מחדשת יותר את הכוחות.
  

• הרפיה מנטלית: להתרגעות ברמה המחשבתית. "טכניקות של דמיון מודרך מתאימות במיוחד לאלה שמעדיפים עשייה, מכיוון שמדובר בתרגול אקטיבי", אומרת הפסיכולוגית ד"ר אלי כץ, מומחית לטיפול בהתמכרויות ודחפים ומנהלת קלינית של "בלסינגס", מרכז להקניית כלים לניהול דחפים בלתי נשלטים. "מכיוון שבדרך כלל אתם מתמודדים בצורה טובה, אין צורך בתרגול יומיומי קבוע, אלא רק כשאתם מרגישים שהלחץ סוחף אתכם להתנהגות קיצונית".
  

תרגיל מנצח לטיפוס ההישגי: דמיון מודרך

עצמו עיניים, נשמו עמוק ובאיטיות, וחשבו למשך מספר דקות על אובייקט או חוויה שגורמים לכם תחושה נעימה ומהנה, למשל אפרסק עסיסי, שייט בים שליו בסירה או טיול בנוף ירוק ומרהיב. האובייקט או החוויה יכולים להיות מכל תחום שהוא, אבל התחום הטוב ביותר להתמקד בו הוא הטבע, שלא מעורר קונוטציות שליליות. אפשר לשחזר חוויה או אובייקט מוכרים, ולחלופין ליצור חדשים.

מקדו את תשומת הלב באובייקט או בחוויה שבחרתם, כך שתוכלו לחוות אותם בשלמותם: לראות את המפרשים הנעים ברוח ואת אדוות הגלים ולחוש בחמימות השמש, או לטעום את הטעם הנהדר של האפרסק ולהריח אותו.

האובייקט או החוויה יהוו עוגן מחשבתי שאליו תוכלו לחזור ולהתחבר בכל פעם שאתם חשים שאתם נסחפים להתמודדות קיצונית מדי, כדי להרחיק את המחשבות שלכם מהעולם החיצוני והלחץ ולשלוט בהן טוב יותר.

• הכתובת על הקיר: חרדת ביצוע. תלמידים וסטודנטים מכירים את התופעה כ"בלק אאוט" - מעין מסך שחור היורד על הזיכרון, מוחק את כל מה שנלמד למבחן ומשתק את יכולת התפקוד. בעבודה החרדה מתבטאת בחוסר אמונה ביכולתכם לעמוד בדד-ליין ולספק את איכות העבודה הנדרשת, לעתים עד כדי פגיעה אמיתית באיכות וביכולת העבודה.
  

• ממה זה נובע: הטיפוס החרדתי משגשג בסביבות הישגיות ותחרותיות. דוגמה טובה לכך היא בתי הספר בסינגפור, שבהם שיעור התלמידים המגיעים לאקדמיה מגיע ל-80%, לעומת 24%-23% בעולם המערבי.
  כלים לכולם

  מה עושים בעיתות לחץ

  חיוך על הפנים, חשיבה יצירתית וצמחי מרפא עוזרים תמיד בעיתות לחץ

  מה עושים בעיתות לחץ
  הלחץ להצליח הוא כה גבוה, עד כי בתקופות של בחינות ההורים לוקחים חופש מהעבודה והטלוויזיה משדרת פרסומות המעודדות לעזור לילדים בלימודים.
  

• לאן זה מוביל: חרדה מוגברת עלולה לגרום לכם לחשוש שלא תצליחו לבצע את המשימה ולפגוע בביטחון ובדימוי העצמי שלכם. כל זה ילווה בקשיי קשב וריכוז, בלבול ומחשבות טורדניות של דאגה. ברמה הגופנית יתבטא הלחץ בהזעה מוגברת, רעידות, דפיקות לב חזקות ומואצות, קשיי נשימה, ולעתים אף תחושת שיתוק. בדרך צפויים גם קשיי שינה, אכילת יתר או לחלופין אכילת חסר, חוסר מנוחה והקאות.
  

• הרפיה מנטלית: לחיזוק השליטה העצמית. בחרו בסוג הפעילות הנעים לכם ביותר.
  

• אמירות חיוביות: לחיזוק הדימוי העצמי והאגו. אם תאמרו לעצמכם שוב ושוב שאתם טובים במה שאתם עושים, שיש לכם הכישרון והיכולת הדרושים, ושהמשימה שלכם לבטח תצליח - רוב הסיכויים שהיא אכן תצליח. ד"ר טוביאנה ממליץ אפילו לנסח סטיקרים אישיים, כמו: "זה קל, אני יכול, אני מצליח", לכתוב אותם בגדול ולתלות במקום בולט, כך שתיתקלו בהם לעתים קרובות במהלך העבודה.
  

• הרפיית שרירים: להפחתת המתח הגופני ולחיזוק האופטימיות ותחושת היכולת לעמוד במשימות. לתרגילי יוגה או אמנויות לחימה כמו טאי-צ'י או אייקידו יש יתרון על פני פעילויות כמו שחייה או הליכה, שכן התרגול בהם לא מונוטוני, וחייבים להפנות את הקשב לתנועה ולנשימה נכונה, מה שמאלץ לקחת פסק זמן מהמחשבות המלחיצות.
  

"כל פעילות מהנה כמו ציור או שירה יכולה לסייע להתרגעות, אבל להפעלת הגוף יש יתרון מיוחד", מסביר ששון חיים, מורה לאמנויות לחימה. "הסינים נוהגים לומר שכאשר מים עומדים זמן רב, בסופו של דבר הם מרגישים 'תקועים' וסופגים את העכירות של המשקעים שמצטברים בהם, לעומת נחל זורם שהוא תמיד רענן".

תרגיל מנצח לטיפוס החרדתי: טאי-צ'י

עמדו בעמידת זן - הרגליים פשוקות ברוחב הכתפיים וכאילו "שתולות" בקרקע, והברכיים כפופות מעט. ישרו את המותנית (הקשת בגב התחתון) והניחו לבטן להיות רפויה. הכתפיים צריכות להיות עגולות ונינוחות, אך לא שמוטות. כשהעיניים פקוחות או עצומות הפנו את מבטכם רחוק לכיוון האופק, ותוך כדי שאיפת אוויר הרימו את הזרועות לאט כלפי מעלה. לאחר מכן, תוך כדי נשיפה של האוויר החוצה, הורידו אותן למטה.

חזרו על הפעולה: בתחילה הרימו את הזרועות רק מעט, ובהדרגה הרימו אותן מעט יותר גבוה. בצעו את התרגיל במשך 3-2 דקות עד שתחושו שהזרועות מרחפות. ההתרכזות בתהליך המשולב של נשימה אגב תנועה תנתק אתכם מטרדות היומיום.

• הכתובת על הקיר: דיכאון. ד"ר טוביאנה: "לדאגה תפקיד חשוב בהישרדות, שכן אם לא נהיה מודאגים מפני סכנות, לא נדע להיזהר. אבל חשש מתמיד מאסונות עלול לגרום לשיבוש מהלך החיים התקין. מרוב דאגות שמא לא פעלתם נכון ומה יקרה, אתם עלולים לגלות שלא נשאר די זמן להתמקד במשימה, והביצוע שלכם לא יהיה יעיל".
  

• ממה זה נובע: טיפוסים מסוגכם צומחים בסביבה חברתית ומשפחתית שבה מושאי הדאגה הם יומיומיים והחשש מלווה כל צעד. הדוגמה המובהקת היא כמובן "האמא הפולנייה" (ללא הבדלי גזע, מין ועדה). זוהי כנראה נטייה שעוברת בתורשה, כי מחקרים מוכיחים שילדים להורים דאגנים הופכים בעצמם לכאלה. גם כשיש לדאגנות בסיס אמיתי כמו מצב ביטחוני או כלכלי קשה - נטייתכם לאופטימיות או לפסימיות תקבע עד כמה תושפעו מהנסיבות.
  

• לאן זה מוביל: מחשבות טורדניות אינסופיות עלולות לגרום לאפיסת כוחות מנטלית, לנטרל אתכם מפעילות, ולקבע אתכם בהרגשה שאין מה לעשות וחבל אפילו לנסות. הסטטיסטיקה מלמדת שאנשים במקצועות מלחיצים, פקחי טיסה למשל, שאחראים לשלומם של מאות אנשים, לוקים יותר ביתר לחץ דם ובהתקפי לב.
  

• שיעורי בית: הכנה לקראת מצב מאיים תאפשר לכם לפעול מולו טוב יותר. לדוגמה, אם אתם עומדים בפני ניתוח, חפשו מידע על הרופא המנתח אתכם, על תופעות הלוואי וכו'.
  

• יומן דאגות: החליטו על שעות מוגדרות, שלוש פעמים ביום, שבהן תקדישו מספר דקות לרישום המחשבות המדאיגות ולעיסוק בהן. תיחום הזמן עוזר למסגר את המחשבות כך שלא תעסקו בהן כל היום, ומגביר את יכולת השליטה עליהן.
  

• הרפיה מנטלית: מכיוון שסגנון ההתמודדות שלכם לא אקטיבי, תועיל לכם הרפיה מנטלית פסיבית יחסית כמו מדיטציה. "המחשבות הטורדניות והלחץ מלווים אתכם באופן קבוע, ולכן מומלץ לבצע את המדיטציה באופן סדיר ולהקדיש לה עשרים דקות מדי יום לטווח ארוך. "זוהי פעילות שמשפיעה על מערכת העצבים, כך שהמחשבות והדאגות יהפכו פחות מטרידות במשך הזמן", אומרת ד"ר אלי כץ.
  

תרגיל מנצח לטיפוס הדאגן: מדיטציה

עצמו עיניים ותרגלו במשך דקה נשימות עמוקות ואיטיות. לאחר מכן התחילו לומר לעצמכם את המילה "אחד" (שמייצגת את אלוהים) ולחלופין "שלום" או "שמחה". ההתמקדות במילה החיובית למשך זמן ארוך תאלץ את המחשבה שלכם להתרחק מהדאגות.

עם זאת, מכיוון שהמחשבה מטבעה נוטה לנדוד לכיוונים לא נשלטים, בתוך זמן מה תחושו שאתם נסחפים למחשבות, דאגות, זיכרונות או תוכניות. ברגע שתהיו מודעים לכך, פשוט חזרו למילה שלכם והמשיכו להגות אותה. עשו זאת בכל פעם שאתם נסחפים, והמשיכו לתרגל במשך עשרים דקות.