"המזל"ט הוא דווקא סימן לחולשה"

המזרח-התיכון והעולם כולו טרוד בשאלת מצבו הבריאותי של ערפאת; צבא ארצות-הברית יורק דם בעיראק; סוריה מנסה לעכל את בחירתו מחדש של ג'ורג' בוש; ולבנון עסוקה בהרכב הממשלה החדשה, שאושר ברוב דחוק בפרלמנט. חסן נסראללה, שתשומת הלב הישראלית היא סם חיים בשבילו, חש כנראה שכבר זמן רב מדי הוא לא באור הזרקורים. לאחר שאיים ב"משוואה חדשה" נגד חדירת כלי טיס ישראליים לשטח לבנון, שיגר בעצמו מזל"ט לשמי נהריה. האם מדובר בקריאת תגר דרמטית נגד ישראל, או שאולי בקוריוז תקשורתי, המעיד דווקא על לחץ וחולשה?

כנראה שגם וגם. "אני הייתי מתייחס למזל"ט של חיזבאללה כקוריוז, אולם באותה נשימה הייתי מוסיף שמדובר בצעד שצריך להדליק נורה אדומה", אומר בשיחה עם ynet פרופ' אייל זיסר, ראש החוג ללימודי המזרח-התיכון באוניברסיטת תל-אביב. "חיזבאללה רוצה לשמור על מאזן אימה מול ישראל, בו הארגון לא נותר מאחור. נדמה שבמצב שנוצר הוא מצא פתרון מתוחכם שלא יסבך אותו יותר מדי. צריך לזכור שהנוכחות האמריקנית באזור והנחישות הישראלית צמצמו עד מאוד את יכולת הפעולה של הארגון".  

אז איך קורה שארגון כה קטן מפתח או משיג מזל"ט שמצליח להביך את ישראל? החיזבאללה, חיל החלוץ של איראן באזור, אינו עושה דבר ללא אישור האח הגדול מטהרן. "סביר שפיתוח או הפעלת המזל"ט נעשתה בסיוע איראני, ישיר או עקיף", אומר פרופ' זיסר. "האיראנים והסורים עושים שימוש בחיזבאללה כחלק ממערך כולל נגדנו, אך בכל זאת, מדובר לדעתי בצעד שהוא יותר תקשורתי ופחות תעמולתי-צבאי. אחרי הכל, צריך להבין שאם במקום לירות לעבר ישראל, בוחר נסראללה לשגר מזל"ט – זהו צעד שמעיד על חולשה יותר מהכל. אלא שבישראל לא תופשים זאת כך, ומייד משדרים פאניקה. במקום להתייחס לזה כאל קוריוז מתייחסים בהיסטריה הרגילה – ונסראללה הרי מייחל לתשומת לב תקשורתית".

מחפש הצדקה לקיומו

לנסראללה לא פשוט בימים אלה. לאחר השלמת השלב הראשון של עסקת השבויים, וכשנדמה שהשלב השני, בו ישוחרר סמיר קונטאר בתמורה למידע אודות הנווט השבוי, רון ארד – נתקע, איבד השייח' את הקלף הנוכחי להעסיק את הציבור בישראל ובלבנון. מה עושים במצב שכזה? לפי פרופ' זיסר, נסראללה מקפיד שלא להסתכן, אך הכל נזיל – גם חטיפה נוספת באה בחשבון. "חיזבאללה נמצא במצב עדין מאד בתוך המערכת הלבנונית. הארגון צריך לחשב את הצעדים שלו בתוך לבנון, מול ישראל, וושינגטון והקהילה הבינלאומית. זה כבר לא אותו ארגון צוהל שהיכרנו, אלא ארגון שנמצא בסכנה קיומית לגבי יכולתו להמשיך באותה הדרך".

כבר ארבע שנים וחצי נמצא צה"ל מחוץ לרצועת הביטחון בדרום לבנון. למרות איומיו הקבועים של נסראללה, זיסר קובע נחרצות שכוחו רק הולך ויורד: "מספיק רק לפתוח עיתונים בישראל בארבע השנים האחרונות, לראות עד כמה הוא זוכה לסיקור מצומצם יותר ויותר, ולקבל אינדיקציה עד כמה כוחו הולך ונחלש. אמנם, יש עליה מסויימת בכוחו הפוליטי בתוך לבנון, אך אין מדובר בפריצת דרך. חיזבאללה מאבד את בסיס כוחו כשחקן אזורי. אם יבצע מהלכים חריגים - הוא יסתכן, וזה לא אופיו של הארגון. אשר לזירה בתוך לבנון, הארגון שואף לשמר את כוחו כפי שהוא, לזכות בכותרות - אך לא יותר מכך. אמנם המצע שלו קובע שיש לייסד רפובליקה איסלאמית בלבנון – אך מצע לחוד ומציאות לחוד".

מעל הכל מרחפת דמותו של בשאר אסד, הנשיא הסורי הצעיר, האיש שהוקסם מאישיותו הכריזמטית של נסראללה - אך נראה שהזמן מחולל תהפוכות גם בתחום זה. "הניסיון שבשאר רוכש בשלטון מחייב אותו לשמור על דרך עצמאית", מסביר פרופ' זיסר. "נסראללה אמנם נותר בן ברית, אך אינו מכתיב את הקו של השלטון הסורי. אז נכון שיש בין אסד ונסראללה תיאום וקירבה. כל עוד אף אחד לא דורך על היבלות של השני, לא צפוי משהו דרסטי. לפיכך, לא נראה שנסראללה יחצה את הקווים האדומים שמתווה דמשק - אותה דמשק שממתינה עדיין לראות כיצד יתפקד הנשיא החדש-ישן בוושינגטון".