הכסף השחור של ערפאת

מספרים על יאסר ערפאת, שלעולם צמוד אליו, במשרד ובמסעותיו בעולם, העוזר האישי עם המזוודה. במהלך השנים לאלפי אנשים הייתה הזדמנות להכיר את תנועת היד, בה מזמן אליו הנשיא (רק הישראלים והממשל האמריקני קוראים לו יו"ר הרשות) את העוזר, לוחש באוזנו מילות קסם, המזוודה נפתחת והדולרים – במזומנים – יוצאים. מה שמעורר את השאלות המתבקשות: מאין באו ולאן הם הולכים.

ואולי המתבקשות: מאין באו ולאן הם הולכים.

ואולי מה שהכי חשוב, לפחות מנקודת מבטו של האזרח הפלשתיני: כמה יש היום במזוודה? יש מי שחושבים שהתשובה מצויה בידם.

סעיף 9 לדו"ח הבנק העולמי "הגדה המערבית ורצועת עזה: הערכת האמינות הפיננסית" מיוני השנה: "בתקציב הרשות הפלסטינית ל-2004 כמעט כל הסכומים הגדולים שהיו בתקציב לשכת הנשיא ערפאת ונרשמו ללא ייעוד (49.75 מיליון דולר בתקציב 2003 ורק 620 אלף דולר בתקציב 2004), הועברו למשרדים הייעודיים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה".

הדו"ח של גורם בינלאומי כל כך מוכר ואמין נותן רמז עבה מה עשה בזמנו ערפאת עם המיליונים, שחלקם היו במזוודה המפורסמת וחלקם נעו באמצעות חשבונות בנק, לעתים עלומים. אך תחילה לשאלה מעניינת לא פחות: מאיפה בא הכסף, וכמה.

העבודה היסודית ביותר נעשתה לא מכבר בידי גוף בינלאומי מוכר אחר: קרן המטבע הבינלאומית. מומחי הקרן מחשבים עד לדולר האחרון הידוע להם כמה "כסף מוסט" היה בין השנים 1995-2000. הסכום: 897.6 מיליון דולר.

מהו "כסף מוסט"? כסף שחלקו נכנס לחשבונות של הרשות הפלסטינית, אך יצא מהם לחשבונות שלא שימשו את הרשות, לפחות לא באופן רשמי. חלקו כלל לא עבר את החשבונות הרשמיים. היום, ובזה מודים כל המעורבים, כמעט כל החשבונות העלומים כבר ידועים.

זה התחיל הרבה לפני הסכמי אוסלו, בימים שהנהגת אש"ף ישבה בלבנון ואחרי שגורשה משם בידי ישראל – בתוניס. אש"ף ובכך הוא דומה להנהגה הציונית בימים של טרום המדינה, התפרנס מתרומות. אלה הגיעו לרוב ממדינות המפרץ. חלק מהכסף שנתרם הושקע בפעילות כלכלית. אש"ף נכנס לעסקים ברחבי העולם. מאז ועד היום רווחי ההשקעות האלה הם מקור מימון חשוב הן לאש"ף והן לרשות הפלסטינית.

בהסכמי אוסלו (ההסכמים המפורטים נחתמו בקהיר) הכריחה ישראל את אש"ף להקים משטר כלכלי שבו אין גבול בין ישראל ופלסטין. המשמעות המעשית של המשטר הזה (הקרוי "איחוד מכס") היא שישראל הפכה לגובה המס המרכזי עבור פלסטין.

תמורת שירותי גביית המסים ישראל מקבלת עמלה של 3% ושומרת לעצמה שליטה על כספי הרשות. בימים כתיקונם ישראל מעבירה את הכספים שגבתה עבור פלסטין לחשבונות בנק של הרשות. לרוב אלה חשבונות בבנקים ישראליים.

המפורסם שבהם הוא חשבון בבנק לאומי סניף חשמונאים בתל אביב. העובדה שישראל גובה את המסים עבור פלסטין יצרה, בעיקר אצל אנשים מהימין, את ההרגשה כאילו ממשלת ישראל מממנת את הרשות הפלסטינית. לא היה ולא נברא. ישראל הכריחה את הפלסטינים לקיים את המשטר הכלכלי הזה, והיא גובה תמורה מלאה (ואף למעלה מזה) עבור שירותי הגבייה שהיא מפעילה.

זהו מקור ההכנסה המרכזי של הרשות. השנה, כך מלמד תקציב 2004, ישראל תגבה עבור הרשות כחצי מיליארד דולר במסים, מתוך סך הכנסות של 800 מיליון דולר. אחרי כל אלה עדיין יש לרשות גירעון תקציבי של כ-900 מיליון דולר שממומן בעיקר בתרומות ממדינות שונות.

ישראל גובה עבור פלשתין שלושה מסים עיקריים: מע"מ, מס דלק ומס סיגריות. התרגילים הפיננסיים שעשו ערפאת ומקורביו היו בהסטת כספי מס הסיגריות ומס הדלק מחשבונות שבניהול הרשות הפלשתינית לחשבונות העלומים. מכיוון שרוב הכסף הזה התחיל את דרכו במשרד האוצר הישראלי וממנו לבנק ישראלי, יש בישראל מידע מסוים לאן הלך הכסף.

בשנה שעברה, בעקבות סכסוך בין איש השב"כ לשעבר, יוסי גינוסר ושותפו, עזרד לב, התברר כי ישראלים המקושרים היטב לשלטון שלנו אף ניהלו חלק מהחשבונות העלומים האלה. ובאופן שאינו מפתיע איש, הישראלים האלה מקושרים בעיקר לשב"כ ולזרועות מודיעין אחרות.

המקור השני לכסף העלום היה ברווחי השקעה מעסקים. אחד העסקים היותר מפורסמים של הרשות הוא "זיכיון המלט". כמו עם כמה מוצרים אחרים יצרה הרשות מונופול בענף המלט שנשלט על ידה. המונופול הזה יצר הסכם בלעדיות עם "נשר" הישראלית ואף שלט על יבוא מלט מירדן.

במונופול כמו במונופול: עושקים את הצרכן. וכך כותבים מחברי דו"ח קרן המטבע הבינלאומית: "המונופול ניסה להביא למירב את רווחיו. מחיר טוֹנה מלט בעזה נקבע ל-295 שקל בעוד שבגדה המערבית המחיר היה 245 שקל. בגלל שעזה סגורה בגדר, שלפחות עוצרת הברחות, יכול היה המונופול לשמור על אפליית המחירים הזו", שכמובן עושקת דווקא את תושבי עזה, העניים יותר.

רשימת העסקים של אש"ף (עתה הכל רשום על שם פלשתין) מגוונת וכוללת גם חברה ישראלית יוקרתית בתחום ההיי-טק-אוורגרין. ההשקעות הגדולות הן בחברת התקשורת אורסקום ובחברות הטלפון הסלולרי הירדית, התוניסאית והאלג'יראית. כל ההשקעות האלה – שוויין נאמד בידי חברת החשבונאות ארנסט אנד יאנג בכ-800 מיליון דולר – מנוהלות עתה בידי הקרן הפלשתינית להשקעות וכל המידע מצוי באינטרנט.

הרשות הפלשתינית לא מסוגלת להתקיים ללא תרומות, כפי שמעיד מימון הגירעון התקציבי שלה, ולכן נאלצה להיכנע ללחץ המדינות התורמות, שדרשו להפסיק את הסטת הכסף לחשבונות העלומים. ולא רק זה: הן דרשו שקיפות מלאה לגבי התקציב הפלשתיני. מי שדחף יותר מכולם לרפורמה פיננסית בכספי פלשתין היה מי שהיה אז נציג קרן המטבע הבילאומית בפלשתין, סלאם פיאד.

ערפאת נכנע. סוף התהליך צוטט דלעיל. בשנה שעברה היו לו כמעט 50 מיליון דולר שהוא יכול היה להוציא בלי חשבון ובלי ייעוד מוגדר. השנה יש לו 620 אלף דולר שכאלה. הכספים העלומים, לפחות מכאן ואילך, חוסלו.

אחד השותפים המרכזיים של ערפאת לתהליך השחרת הכסף היה שר האוצר שלו מוחמד נששיבי. שוב, בלחץ בינלאומי, נששיבי פוטר ופיאד מונה במקומו. וכך יצא שדווקא בתקופה הקשה ביותר לפלשתינים – האינתיפאדה שהחלה ב-2000 – נעשה מהפך ללא היכר במערכת הפיננסית של אש"ף והרשות הפיננסית.

ובלשון מחברי דו"ח הבנק העולמי: "הדו"ח הזה מראה בצורה ברורה שכל ההכנסות של הרשות הפלשתינית משולמות עתה לחשבון המרכזי של משרד האוצר. כל ההעברות החוץ תקציביות הן עתה נחלת ההיסטוריה" (סעיף 22 לדו"ח).

איפה הכסף שהוסט במשך שנים? בעניין הזה יש הסכמה די רחבה הכוללת גם את שונאי הנשיא: ערפאת לא לקח כסף לכיסו הפרטי. לבטח לא עשה כן לפני שנשא לאישה את סוהא. וגם אחרי זה, בעת שאיפשר לה חיי עשירה בפאריז, מדובר בכסף יחסית קטן. לא חריג בהשוואה לתקציבים שמעמידה ישראל לרשות נשיאים וראשי ממשלה לשעבר.

מה שמחזיר אותנו למזוודה. איש אקדמיה פלשתיני מספר: "מה המשוכרת של מורה באוניברסיטת בירזית? זה תלוי בדרגה, אבל נע בין 400 דולר ל-1,500 דולר לחודש. זו לא משכורת שמפרנס ראשי של משפחה יכול להתכבד בה. כאשר אני מוזמן לכינוס, או כאשר אני יוזם מחקר, אני פונה תחילה לכל מיני גופים שמסייעים בנושאים כאלה: במשרד החינוך, בקרנות מחקר ואפילו בחברות עיסקיות. אבל תמיד חסר ואז אני הולך לנשיא".

"כשאתה בא אליו יש תור ענק. ערפאת מקבל כמעט כל אחד, מקשיב וכמעט תמיד זה נגמר בתנועת הראש, העוזר מגיע והדולרים עוברים מהמזוודה שלו לכיס שלי. ותמיד, אבל תמיד, ברגע האחרון נשלף עוד שטר וערפאת אומר: 'ובזה תקנה משהו לילדים, פיצוי על זה שנעדרת מהבית'. וכמוני יש אלפים".

בעוד ערפאת נתפס כמי שאינו משוחד, אין זה כך לגבי שאר הצמרת הפלשתינית, זו שממשלת ישראל חושבת שהיא "כן פרטנר". אריה זייף, לשעבר מנהל המכס, סיפר פעם על משפחת אבו מאזן. כשהוקמה הרשות החליטו ראשיה כי כל מי שמגיע מתוניס לעזה ולגדה ייהנה מתנאי "עולה חדש". וזה אומר פטור ממכס על מוצרי חשמל ומכונית.

יום אחד, סיפר זייף, הגיעה מרצדס הדורה. פקיד המכס הפלשתיני, הצמוד למקבילו הישראלי, אמר: ' זו ללא מכס. למה? כי זה עבור אבו מאזן שהגיע מתוניס'. והמשיך זייף: "ואתם לא יודעים איזו משפחה גדולה יש לאבו מאזן, וכל אחד מהם הכניס מרצדס בלי מסים".

זייף חשב שזה לא תקין והלך לבוס שלו, שר האוצר בייגה שוחט. שוחט ביקש ממנהל המכס הישראלי שיסביר למנהל המכס הפלשתיני שמדובר בשחיתות לא-ראויה וראוי להפסיקה. אבל שוחט וזייף לא ממש עשו מזה עניין: בסופו של דבר מי ששילם את זה היה התקציב הפלשתיני, לא הישראלי.

תרגילי מכוניות המרצדס של משפחת אבו מאזן מתגמדים מול סיפורי המלט של ראש הממשלה הנוכחי אחמד קריע (אבו עלא). מונופול המלט המנצל נתן למשפחה של אבו עלא זיכיון משנה באזור ירושלים. יש הטוענים כי שכונת הר חומה נבנתה מהמלט של אבו עלא וכך התנחלות ישראלית ריפדה את כיס המשפחה הפלשתינית הזו. יש כאלה סיפורים ללא קץ.

אבל כפי שרומז דו"ח הבנק העולמי, רוב הכסף שערפאת חילק הלך לנושאי רווחה, חינוך ובריאות. כל אותם 50 מיליון דולר שהיו בתקציבו אשתקד הועברו לשלושה משרדי ממשלה שעיסוקם חברתי.

חלק מכמעט המיליארד דולר שהוסטו הושקע ברכישת חברות עיסקיות חדשות. הבנק העולמי, כמו גם קרן המטבע, תוהים מדוע בעת הכל כך קשה הזו לפלשתינים, מוצאת ההנהגה מקורות להשקעה בחו"ל. אבל זו מדיניות מכוונת שבאה ליצור לפלשתין מקורות כלכליים שאינם תלויים בישראל. חלק אחד, גדול מאוד, הלך למימון פעילות אש"ף מחוץ לגבולות פלשתין.

מדובר במימון פעילים של האירגון בכל מחנות הפליטים בלבנון ובסוריה, ובמידה פחותה גם בירדן. אש"ף מחזיק במחנות גם לוחמים אבל בעיקר אנשי חינוך, רווחה ובריאות. פארוק קדומי, מי שנחשב שר החוץ של אש"ף, מחזיק משרד ונציגויות ומקבל מימון מהחשבונות העלומים.

ומה עם שחיתות? הנה עוד מדו"ח הבנק העולמי: "עדויות 'עממיות' מלמדות כי שחיתות 'קטנה', כמו למשל הצורך לתת כסף כדי להבטיח שירות ציבורי או שוחד לפקידים זוטרים, היא נמוכה וכמעט לא קיימת... בגדה המערבית ובעזה רמת השחיתות הרבה יותר נמוכה מאשר במצרים או במדינות מתפתחות אחרות".

"הדעה המקובלת על שחיתות בקרב המנהיגות הבכירה משקפת, כנראה, את מה שקרה בעבר בעת שכספים הוסטו מחשבונות הבנק של משרד האוצר לחשבונות לא ידועים וכן לפעולות שנעשו בידי מונופול המלט והדלק – ולפני שבוצעו הרפורמות על שקיפות פיננסית" (סעיף 25 לדו"ח).

אז על מה הריב עם סוהא ערפאת? סוהא אולי חולמת על מיליארדים. אבל, ואפשר להבין אותה, היא מנסה לסחוט ולשריין לעצמה את רמת החיים הנוכחית שלה ושל ילדתה בבירת צרפת. בהערכה גסה: מיליון דולר לשנה. מוחמד רשיד, איש הפיננסים של אש"ף, אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות": "לא נשאיר אותה ואת בתה עם בעיות כספיות... היא לא יכולה להגזים בדרישותיה".

וסוהא לא היתה עושה את כל המהומה של השבוע אילו היה לה קצה חוט להגיע לחשבונות עלומים עם עשרות ואולי מאות מיליוני דולרים.