הרזיה הוליסטית: ירידה במשקל מתחילה בתת מודע

אריאן לב מגדירה את עצמה כ"מתקשרת העוסקת בהרזיה הוליסטית", תואר מסעיר אך מופשט, ופוחדת שהקהל הרחב עלול לפרש אותו בצורה לא נכונה. "אני לא מיסטיקנית שפותחת בקפה או בקלפים", היא מבהירה. "יש בי אנרגיות שמתחברות לאנשים, שקוראות אותם, ותוך כדי טיפול משחררות את החסימות שנמצאות אצלם בתת-מודע ושמונעות מהם לרדת במשקל".

להגיד שעכשיו זה פחות מופשט ויותר מובן? לא ממש, אבל אריאן לב, 29, ילידת חיפה, הרגישה מאז ומתמיד שיש בה משהו מיוחד. "לא ידעתי לקרוא לילד בשמו, אבל ידעתי שיש בי יכולת לצפות דברים. בגיל שלוש ראיתי שאמא שלי תיכנס להריון ותלד לי אחות. בכיתה א' הייתי מסתובבת במשרד של אבא שלי, שהוא עורך-דין, ואומרת לו, 'תיזהר מהאיש הזה והזה, הוא מרמה אותך'. הורי לא ידעו איך להתייחס לזה. אמא שלי אמרה שיש לי 'עיני מכשפה', כינוי שלא אהבתי, וככל שגדלתי, הם ראו שאני אומרת ולא טועה".

- ואת?

"ידעתי שזה משהו מיוחד, אבל לא יכולתי להסביר לעצמי, ובטח שלא לאחרים, מה זה".

הזמרת הפופולארית הקשיבה

כשהיתה בת 11 הלכה לב להופעה של זמרת שהיתה פופולארית מאוד בשנות ה-80 ושהיא מסרבת לנקוב את שמה. "אהבתי אותה, הערצתי אותה, ובסוף ההופעה ניגשתי אליה ואמרתי לה שהיה נהדר, ושלפי דעתי ההופעה שלה

תהיה עוד יותר מוצלחת אם תבחר בסגנון מסוים. לא חשבתי שהיא תשמע בקולי, אבל אחרי כמה שבועות ראיתי בטלוויזיה שהיא שינתה דברים בהופעה. במשך שנתיים היא היתה מצלצלת אלי כדי לשאול אם ראיתי אותה ואיך היה ומה אני מציעה. פעם אמא שלי הרימה את הטלפון ושמעה את האמרגן מבקש לדבר איתי ולא הבינה מה הוא מחפש אצל ילדה".

בגיל 17 התוודעה לב לעולם הבולימיה. "אף-פעם לא הייתי יותר מדי רזה, ומאז שאני זוכרת את עצמי, התעסקתי בהרזיה. אחת מחברותי, שראתה כמה אני נלחמת בעודפי השומן, גילתה לי שיש פטנט – לדחוף אצבע לגרון ולהקיא הכל. זה התחיל כמשחק, נהניתי להתמלא ונהניתי הרבה יותר מהאפשרות להתרוקן. אחרי שלושה שבועות כבר הייתי מינוס שמונה קילו. בכיתה כולם דיברו על תהליך ההצטמקות שעברתי והייתי בעננים".

אריאן הסתירה את ההתמכרות מפני הסובבים. "שתי חברותי הטובות ידעו, אבל אמא שלי ידעה ולא ידעה. בכל פעם שהיא שאלה, הבטחתי לה שנגמלתי". היא המשיכה להקיא במהלך שירותה הצבאי בדרום לבנון, גם כשנישאה ("בעלי לא ידע") ואפילו כשהיתה בהריון. "זו דווקא היתה התקופה הכי קלה שלי, הרי ידוע שנשים בהריון מקיאות, כך שלא הייתי חייבת להסתיר".

- ולמה, בעצם, היה לך כל-כך חשוב לשמור את זה בסוד?

"ידעתי שאני חייבת לבקש עזרה, אבל כשאת בולימית, את לא בקשר עם המציאות. כולך תקועה בשאלות של מתי אפשר לזלול בלי הגבלה ומתי אפשר להקיא בהיחבא".

חיכתה לרוץ לשירותים

לב סיימה תואר ראשון בלימודי מזרח תיכון, התחילה תואר שני במנהל עסקים, התגרשה מאבי בנה, עבדה בתפקיד ניהולי בחברה גדולה, ולכאורה היה לה הכל. "למרות זאת הרגשתי שהחיים שלי לא הולכים לשום מקום. בכל פעם שהגעתי לישיבת עסקים, שהסתיימה בארוחה, ראיתי איך המנהלות הכי בכירות הופכות לילדות. כל אחת מציצה לצלחת של השנייה לבדוק מה היא אוכלת, כל אחת מדברת על הדיאטה שנכשלה, ואני חיכיתי בשקט כדי שאוכל לרוץ לשירותים. לפעמים אפילו הקאתי שלוש פעמים ביום. בשלב הזה הבנתי שהאוכל הוא הרבה יותר מהדלק שאנחנו צורכים כדי להתקיים ולשרוד".

בשיחות מקריות עם נערות, חברות של אחותה, התברר ללב שהיקף הבולימיה הרבה יותר גדול משהעלתה בדעתה. "זו מגיפה ולדעתי היא הרבה יותר קשה מאנורקסיה. אנורקסיה דורשת מהאדם שליטה עצמית מאוד חזקה. בולימיה היא אנורקסיה שנכשלה, וכיוון שמנגנוני השליטה של האדם לא מצטיינים בחוזק, הרבה יותר קשה לצאת ממנה".

היא לא ידעה איך תמצא את דרכה מחוץ למעגל הממכר הזה עד שנקלעה לסדנת תקשור, וכבר בהפסקה הראשונה החלה לקרוא את האנשים שסביבה. "עד אז ידעתי שיש בי כוחות פנימיים לאתר את הבעיות שיש לאחרים ולתת להם עצות, אבל לא ידעתי שזה תקשור. בסדנה למדתי שכל אדם מגיע לעולם הזה עם קארמה, שהיא השיעורים שעליו ללמוד, והבנתי שהקארמה שלי היא לעזור לאנשים עם הפרעות אכילה ובעיות השמנה. מבחינתי, זה היה הקש ששבר את גב הגמל, כלומר – את הבולימיה".

בלי להקיא

בפעם הראשונה שהגיעה לסוף היום בלי שהקיאה אפילו פעם אחת, לא האמינה שזה קורה לה. "ביום שחתכתי – חתכתי עד הסוף. בלי שבירות. אומנם היו לי רגעים קשים של אכזבה, שבהם מצאתי את עצמי רצה למקרר וזוללת ללא הכרה, אבל התמודדתי איתם בעזרת הרבה מחשבות חיוביות והמון כוח רצון ולא חזרתי להקאה".

היא זנחה את האוניברסיטה, התעמקה ברפואה משלימה, ובמקביל התחילה לתקשר עם האנשים הקרובים אליה, שהגיבו בפליאה בכל פעם שחשפה באוזניהם סודות או הצביעה על נקודות שניסו להדחיק. לפני כחצי שנה, בעצת עמיתיה המתקשרים, שינתה את שמה הפרטי, אותו היא מסרבת לגלות. "כולם אמרו לי שהשם הקודם תוקע אותי ומונע ממני להתקדם. התחלתי להעביר מפה לאוזן שמעכשיו אני לא רק מטפלת בהתנדבות בחברות של אחותי, אלא מוכנה לתת לכל אחד את הטיפול של הרזיה הוליסטית".

- איך זה מתבצע?

"המטופל שוכב על מזרן במצב של רגיעה, אני מתחברת לתדר מסוים ומתחילה לשמוע מסרים. רוב האנשים שנשאלים למה הם אוכלים, אומרים 'אני לא יודע'. השומן הוא ההגנה של האדם מפני המציאות, ואני מרגישה, בגוף שלי, מה עומד מאחורי הרגלי האכילה של המטופל ואיפה הוא תקוע וחסום.

"הגיעה אלי, למשל, אישה בשנות החמישים, מאוד עצורה, שבכלל לא מחוברת לרגשות שלה. גם כשעשיתי לה דמיון מודרך, זה לא עבד עד הסוף. היא קמה, ליוויתי אותה לדלת, דיברנו, ופתאום התחלתי להרגיש שבמקום העבודה שלה היא מתוסכלת מפני שאין לה אפשרות להביע את היצירתיות שלה, ולכן, בכל פעם שהיא מיואשת, היא אוכלת. היא הלכה הביתה, וכשחזרה, אחרי שבוע, סיפרה שהגוף שלה התחיל להתרוקן. המודעות לדחף ולסיבה הפחיתו את הדחף שלה לאכול".

אריאן שופעת סיפורים מהחיים. "היה לי מטופל שלא חי בנטייה המינית המתאימה לו ואת כל הרגשות שהיו לו, דחפים מיניים ובושה, הוא הוציא במקרר. אני לא יכולה לייעץ לו בתחום המיני, אבל אני יכולה להאיר את עיניו כדי שיפסיק לקשר בין זלילה לתשוקה".

טיפול פרטני אורך שמונה פגישות, יש לה גם קבוצות המכילות עד עשרה משתתפים ("אני לא יכולה להגדיל אותן מפני שאני מתקשרת עם כל אחד מהנוכחים"), ולב מסבירה להם שהשינוי לא תמיד מיידי. "מראש אני מזהירה ואומרת, 'אם אתה מחפש דיאטות כאסח או הוקוס פוקוס, אז אני לא הכתובת מפני שאצלי זה לא קורה בצ'יק צ'ק. זה תהליך'. באמצעות התקשור אני עוזרת לאדם להשתחרר ממערכת יחסים לא נכונה שהיתה לו עם האוכל, לחיות בשלום עם עצמו ועם המשקל שלו, וזה לוקח זמן. אני לא רוצה לקשור את המטופלים אלי ולגרום להם לפתח בי תלות. המטרה שלי היא לתת להם כלים כדי שיוכלו להשתחרר ולהמשיך לבד".

היא עצמה כבר לא עושה דיאטות וגם לא עולה על המשקל. "מצאתי את הספורט שאני אוהבת – ריקודי בטן ומכון כושר, אני מקשיבה לגוף שלי ולמדתי לחיות עם עצמי כמו שאני".

- המטופלים לא מתאכזבים כשהם מגיעים לסדנה ולא רואים מטפלת רזה וחטובה?

"להיפך. האמיתיות היא הייחוד שלי. אני אישה אמיתית עם משקל אמיתי, שאוהבת את הגוף שלה ונהנית לחיות ולאכול".