איך תוכיחו רשלנות רפואית

מדי שנה מגיעות לבית המשפט לא פחות מ-300 תביעות, אך מרביתן אינן זוכות. יש לכך סיבה טובה: רשלנות רפואית קשה מאוד להוכיח. כדי שבית המשפט ירשיע אדם או גוף בעבירה הזאת, התובע צריך לעמוד בשלושה תנאים: 1. להוכיח שבמהלך הטיפול הייתה סטיה מהרפואה הסבירה והמקובלת. 2. להוכיח כי נגרם לחולה נזק גופני או נפשי. 3. להראות קשר סיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני לבין הנזק.

שני המקרים הבאים עשויים להדגים היכן בית המשפט מכיר ברשלנות רפואית והיכן הוא דוחה אותה.

המקרה הראשון: משפטה של רביד משה, ילדה שתבעה בעזרת הוריה את רופא השיניים שלה, ד"ר דניס קליפורד. רביד הגיעה למרפאתו של קליפורד לטיפול שיניים רגיל שבמהלכו הוא הזריק לה חומר הרדמה ללסת. כפי שהתברר

מאוחר יותר, הוא החדיר בטעות את המזרק עם חומר ההרדמה לעורק, וגרם לרביד נזק מוחי שהותיר אותה נכה לכל חייה.

במשפטו טען קליפורד כי לא התרשל, משום שנהג על פי כל הכללים ובאמצעים שעמדו לרשותו באותה עת. בית המשפט דחה את טענתו וקבע כי היה עליו להשתמש במזרק שואב, כלי חדשני שהיה יכול להציל את הילדה מפגיעה. השופטים כתבו כי קליפורד היה חייב להיות מודע לקיום המזרק ולרכוש אותו מבעוד מועד.

שורה תחתונה: הרופא התרשל במובהק, מה שגרם לחולה שלו נזק גופני ונפשי ברור.

המקרה השני: חולה שפנה ב-87' לרופא בגלל ליקוי שמיעה. במהלך הבדיקה הובהר לו כי הליקוי נובע ככל הנראה משטיפת אוזניים שעבר בתחילת שנות ה-80.

החולה הגיש תביעה בגין רשלנות, אך השופט דחה אותה וקבע שאם אכן התרשל הרופא והחולה הרגיש ששמיעתו מידרדרת, הרי שהוא היה צריך לתבוע טיפול משקם מיד. הידרדרות השמיעה, אמר השופט, הייתה יכולה להיגרם מהזנחת האוזניים בשנים שעברו מאז השטיפה.