אשליית מצרים
התהדקות הקשרים המדיניים והכלכליים עם מצרים ראויה לבחינה ספקנית במקצת
שלשום לא חדלו מהדורות החדשות להשמיע בשורות מרנינות ממצרים. עזאם עזאם שוחרר סוף
כל סוף; מובארק דיבר בלבביות עם שרון ועליו, ושחרר את עזאם עזאם כמחווה אישית כלפיו; דובר ממשלת מצרים הכיר בכך שבין שתי המדינות שוררים יחסי שלום, ולכן אך סביר הוא שראוי להחזיר את השגריר המצרי לישראל; ולבסוף, שר התמ"ת שלנו יגיע לקהיר בימים הקרובים בראש משלחת גדולה של אנשי עסקים כדי לחתום על הסכם שיווק
משותף של מוצרי שתי המדינות בארה"ב. שלא לדבר על כך שממשלת ישראל הסכימה לאחרונה כי מצרים תורשה להחזיק בצמוד לגבול עם ישראל כוח צבאי שהיקפו וציודו חורגים מן המוסכם בחוזה השלום.
מה שהובלט קצת פחות היה שעזאם עזאם ישב יותר מ-8 שנים בכלא המצרי בעוון ניסיונו לפעול כאיש עסקים במצרים, על-פי המותר והמוסכם בחוזה השלום. האיש התמים הזה האמין כנראה לכתוב, ואולי אף השתכנע כי מפציע "מזרח תיכון חדש". הוא נענש למען יובהר בעליל כי מצרים אינה מתכוונת לקיים קשרים נורמליים עם ישראל גם לאחר שזו החזירה לה את כל חצי האי סיני.
הנס המצרי לא התרחש באפס מחיר. 6 סטודנטים מצרים שניסו להרוג ישראלים הוחזרו למצרים מבלי שנענשו וראש ממשלתנו הבטיח לנשיא מצרים לבחון שחרור אסירים פלסטינים. כלומר, ישראל תוציא לחופשי מחבלים פלסטינים אשר נחשפו ונתפסו במאמץ רב ובכך נמנע מהם להרוג בנו.
שגריר מצרי צריך להימצא בישראל מכוח חוזה השלום. במשך שנים הבלגנו על הפרה גסה זו של החוזה ושבנו ולימדנו את כל העולם הערבי כי אפשר להתעלם ממחויבויות חוזיות כלפי ישראל. גם עתה לא ברור אם השגריר אכן יוחזר לתל אביב, שהרי מצרים מתנה זאת ב"התקדמות מסוימת" בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, הקיים בעולם תעתועי הדמיון בלבד.
התהדקות הקשרים הכלכליים עם מצרים ראויה אף היא לבחינה ספקנית במקצת. דומה שמצרים רוצה להיעזר במנגנוני שיווק ישראליים לארה"ב ובחוזה הסחר החופשי בינינו ובין מעצמת העל כדי להקל על הייצוא שלה. אם אכן כן הוא, יש להביא בחשבון שרשויות הסחר האמריקניות לא יראו ניסיונות הערמה כאלה בעין יפה, כך שאהוד אולמרט ייאלץ בקרוב לטפל בסכסוך מסחרי חדש. באמת, כדאי מאוד לריב עם ארה"ב, משענתנו היחידה בעולם, כדי לרצות את מצרים ידידתנו ושכנתנו ושוחרת השלום עימנו.
ואם הגענו לענייני שלום, אולי ישאל מישהו מבין קובעי העניינים אצלנו האומנם זקוקה מצרים לכוחות משוריינים כדי למנוע הברחת נשק משטחה לרצועת עזה? האם לא די לשם כך בכוחות משטרה רגילים? האם נבצר מהמצרים לגלות חפירת מנהרות גם בלי להסתייע בשריוניות? חשוב עוד יותר: מדוע משקיעה מצרים הון עתק ברכישת נשק משוכלל ובאימון צבאה במפורש ובגלוי לקראת חצייה מהירה של חצי האי סיני כדי לתקוף את השכנה מצפון מזרח?
לא הזכרנו את ההסתה האנטישמית, האנטי-ישראלית והמעין נאצית שכלי התקשורת הרשמיים מפיצים במצרים. כדברי רודפי השלום בקרבנו מדובר במילים בלבד, הערבים מורגלים במלל כזה ואין לשים לב אליו. ובכל זאת, כבר למדנו שיש כוח למילים ולעתים קרובות הן מיתרגמות למעשים אלימים. גם זה חלק מהסיפור החדש ישן.
לפנייה לכתב/ת 
הנשיא מובארק. לכבד את חוזה השלום
צילום: איי פי
מומלצים
