הארי פוטר, גרסת הכיפות

בלוז לחופש הסרוג: "הישיבה", ערוץ 10, חמישי 21:00

אלף קובי אריאלי, ג'קי לוים ואורי אורבכים לא יצליחו לעשות בקרוב גם רבע מהעבודה שעושה "הישיבה" באגף קירוב הלבבות, כלומר בלגעת לי בלב ללא כפפות ולקחת גם את אחרון החילונים נטולי הסנטימנט לצלילת-עומק מרהיבה לתוך עולמה של הציונות הדתית.

"הישיבה" עובדת עליי כמו דיגדוג בטנו של חרדון: אני נרגע ומתמסר למשהו שבדרך כלל הייתי ממהר לברוח ממנו. הדוקו-סופ הזו, שעוקבת אחר חייהם של מתבגרים בפנימיית-בנים דתית, יודעת לספר סיפור. היא בונה את גיבוריה במהירות, מתווה כמה עלילות ועושה שימוש נראטיבי מדויק בקונפליקטים הצפויים – שמקבלים לפתע פנים אנושיות, ייחודיות, מסקרנות – ובהם אמונה-מול-יצר, כיפה סרוגה מול התחרדות, השתלבות במרחב החילוני מול הצורך בבידול.

יש משהו הארי-פוטרי לחלוטין ב"הישיבה": היא מביאה אתכם בשעריו של בית הספר הוגוורטס, כלומר ישיבה מרוחקת, עושה לכם היכרות עם המחנות והתלמידים (כולל גיבור ראשי – איתן – ממושקף וחנוני!), ומציגה את רב הישיבה צוקרמן, החכם ולבן-הזקן, מעין דאמבלדור מקומי. גם כאן יש פיתויים וסכנות, טקסים לא-מוכרים, אולמות גדולים ורוגשים, לילות קרים שאפשר כמעט לחוש את צינתם על עורך.

לעיניים חילוניות, "הישיבה" היא כמו סידור מחדש של קוביות הישראליות הצעירה הישנות והנשכחות: תנועות נוער, פנימיה, שדות פתוחים, טקסי השבעה פלמ"חיים, התלבטויות, צבא, בנות, דיזנגוף. בלוז לחופש הסרוג. אני מתקשה לזכור מוצר טלוויזיוני נוסף שעשוי לגרום לצופה חילוני מיומן לראות לגמרי אחרת – אולי לראות לראשונה – את החיים שמאחורי הסיסמאות, השמועות, הפוליטיקה והכיפות.

"הישיבה", מבחינה זו, צריכה היתה להיות הגביע הקדוש של שידורי המכרז לערוץ 2. דתיים, פריפריה, ערכיות אמיתית, טלוויזיה טובה, מבקרים אוהדים – מכל עשרות בלוני הניסוי שהפריחו זכייניות ערוץ 2 בניסיונן הסיזיפי לרצות את חברי ועדת המכרז, רק "הישיבה" מסמנת וי בכל הרובריקות. במילים אחרות: שוב יש לנו זוכה במכרז לערוץ 2. שוב מדובר בערוץ 10.

סיפור צורב: "כלבוטק", ערוץ 2, שבת 21:00

אלא שהגינקולוג המפוקפק פנה לבית משפט וטען כי מוציאים את דיבתו. גם לאחר שבית המשפט אישר את השידור, טען באולפן נעם רכס, נציג ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, כי מדובר, לכל היותר, ב"מחלוקת רפואית" לגיטימית ולא בנוכל.

מה שבטוח, השידור של אמש הוציא את הגינקולוג ההוא לגימלאות, כנראה שבצדק גמור. אבל מה שהידהד לכל אורך הדיון האולפני עם רכס היה פרשת תחקיר מע"צ וגורלו של יצחק הרשקוביץ. רכס, נדמה, ניסה לרמוז כי תחקיר עיתונאי שוב מרשה לעצמו לקפד את פרנסתו (לפחות) של מושא התחקיר, מבלי להבין מה הוא מעולל. זו רמיזה מגוחכת בהתחשב במרחק שעשתה "כלבוטק" בשלב ההוכחות (ותנחומיי לתחקירנית האומללה שעברה אינספור בדיקות גינקולוגיות בשירות המולדת).

בשורה התחתונה, היה אמש ל"כלבוטק" תחקיר מנצח וראוי, אבל אבן אחת שהושלכה לאגם התחקיר העיתונאי בפרשת מע"צ עדיין עושה גלים המעיבים על מה שבא אחר כך. נדמה שלבעלי מקצוע ונושאי תפקידים ציבוריים כדאי סוף סוף להפנים: אפשר לחפף, לרמות או סתם להפחיד, אבל אל תצפו גם לעיתונות חיובית.

צריך להגיד: