שלושה מאת שימבורסקה

ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996, מבקרת בימים אלה בישראל במסגרת כנס בינלאומי לציון 1000 שנות יהדות פולין ו-700 שנות יהדות קרקוב. הערב (ג', 19:30, בית אריאלה) יתקיים האירוע המרכזי לכבודה. בתחילת האירוע ינוגנו קטעים משיריה של אלה פיצג'רלד, האהובה על המשוררת. לאחר מכן יקריאו משיריה המשוררים חיים גורי, מאיר ויזלטיר, רפי וייכרט, רוני סומק ואחרים. שימבורסקה עצמה תקרא אף היא קטעים.

שימבורסקה נולדה במערב פולין ועקרה בילדותה עם משפחתה לקראקוב, שם היא מתגוררת עד היום. "אני מחפשת מילים", קובץ שיריה הראשון, ראה אור ב-1945. בעברית ראו אור ארבעה קובצי השירה שלה שתרגם רפי וייכרט: "אטלנטיס", "סוף ההתחלה", "שלהי המאה" ו"בשבח החלומות" - מיבחר מקיף של שיריה מ-1945 ועד 2002. המהדורה הראשונה של "בשבח החלומות", שראתה אור בחודש האחרון, כבר אזלה, אבל החל משבוע הבא, מבטיח וייכרט, יגיעו עותקים חדשים לחנויות. בינתיים, למי שטרם הספיק להתוודע לשירתה ולמי שרוצה להיזכר, שלושה שירים פרי עטה, מתוך "בשבח החלומות".

כל מקרה

יכול היה לקרות.

חייב היה לקרות.

קרה מוקדם יותר. מאוחר יותר.

קרוב יותר. רחוק יותר.

קרה לא לךָ.

נצלתָ, כי היית הראשון.

נצלת, כי היית אחרון.

כי לבדך, כי אנשים.

כי לשמאל, כי לימין.

כי ירד גשם. כי נפל צל.

כי היה יום שמשי.

מזל שהיה שם יער.

מזל שלא היו עצים.

מזל שמסילה, וו, קורה, בלם,

מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה.

מזל שקש צף על המים.

בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף-על-פי-כן.

מה היה לו יד, רגל,

בצעד אחד, כחוט השערה

מצרוף המקרים.

ובכל הנך? הישר מן הרגע שעודו פעור?

ברשת היה חור אחד, ואתה דרכו?

אינני חדלה להשתאות, להאלם.

הקשב,

כמה מהר פועם בי לבךָ.

אזהרה

אל תקחו בדחנים לחלל,

אני מיטיבה ליעץ.

ארבעה-עשר כוכבי-לכת מתים,

כוכבי-שביט אחדים, שני כוכבים,

וכבר בדרך לשלישי

הבדחנים יאבדו את חוש ההומור.

החלל הוא כפי שהוא,

כלומר מושלם.

הבדחנים לא יסלחו לו על כך לעולם.

דבר לא ישמח אותם:

הזמן - כי הוא נצחי מדי,

היופי - כי אין בו פגם,

הרצינות - כי לא ניתן להפכה לבדיחה.

כולם יתפעלו,

הם יפהקו.

בדרך לכוכב הרביעי

יהיה חמור יותר.

חיוכים חמוצים,

הפרעות שינה ואזון,

שיחות מטופשות:

שהעורב עם הגבינה במקורו,

שהזבובים על דיוקן הוד-מלכותו

או הקוף באמבט

- כן, כן, אלה היו חיים.

מוגבלים.

מעדיפים את יום חמישי על האינסוף.

פרימיטיביים.

מעדיפים תו מזויף על מנגינת הספירות.

מרגישים הכי טוב בסדקים שבין

המעשה להלכה,

בין הסיבה לתוצאה,

אבל כאן לא כדור-הארץ והכל בדיוק במידה.

על כוכב-הלכת השלושים

(מושלם שִמְמָתו)

יסרבו אף לצאת מן התאים,

כי כואבים להם הראש, האצבע.

כמה טרחה ובושה.

איזה בזבוז כסף בחלל.

אהבה ראשונה

אומרים

שהאהבה הראשונה חשובה מכולן.

זה רומנטי מאוד

אך לא המקרה שלי.

משהו בינינו היה ולא היה,

התקיים ונעלם.

ידי אינן רועדות

כשאני מגלה מזכרות זעירות

וצרור מכתבים קשור בחוט

 - לו לפחות נקשר בסרט.

פגישתנו היחידה מקץ שנים

היא שיחה בין שני כסאות

ליד שולחן קטן וקר.

אהבות אחרות

מתנשמות בי עמוק עד היום.

לזאת אין די אוויר להאנח.

אבל דווקא היא, כמות שהיא,

מצליחה במקום שנכשלו האחרות:

נשכחת,

אינה מופיעה אפילו בחלומות,

מרגילה אותי למוות.

לראיון עם שימבורסקה לחצו כאן.

• מתוך "בשבח החלומות" מאת ויסלבה שימבורסקה, תרגם מפולנית: רפי וייכרט, הוצאת קשב לשירה.
  

• קובץ המסות הקצרות מאת שימבורסקה, "קריאת רשות", יראה אור בקרוב בעברית בהוצאות קשב לשירה וחרגול, בתרגומו של רפי וייכרט.