שר המזון

הגיע הזמן שיהיה לנו "שר/ה מזון". לא "לענייני תזונה", שזה לפי רֵבּ א' אריאלי, משרד חסר תוכן, אלא "משרד/שר המזון".

מה אתם צוחקים? אני מתכוון לזה בשיא הרצינות. תראו את מצריים העתיקה. שני שרים היו להם – שר האופים, ושר המשקים. אני מוכן להתערב שהיו גם ממונים על ענייני הדגה והבקר, אם אנחנו כבר מדברים, אבל היה להם יותר שכל מאשר להסתבך בפלילים.

גם לפני 15 שנה, כשהתחילו לדבר על "שר לאיכות הסביבה", צחקתם, אבל תראו מה קרה מאז. יש כזה תיק, ולפעמים אף אוחז בו שר, שמשתמש בו כמקפצה פוליטית. נכון שצריך לקרות עוד הרבה כדי שילחמו על התיק הזה, אבל לפחות הוא קיים. יבוא יום ויהיה לנו שר מזון ומשקאות, וזה יקרה הרבה יותר מוקדם ממה שאתם חושבים.

היום אני לא הולך להעלות זכרונות, ולמרות שזה הולך להיות ארוך, אינני בא להתיש אתכם במדידת תכולתם של כלי זכוכית להגשת בירה. היום, בשעה הסטורית זו, בה האומה ניצבת בפני השאלה האם אפשר שיהיו שני ממלאי מקום לראש הממשלה, אני מבקש להציג בפניכם את המניפסט הסוציוקולינרי הראשון, ולקרוא למהפכה תפיסתית בכל הקשור בבא אל פינו. אני מבטיח לעשות זאת במידת ההומור המתבקשת, אך בשיא הרצינות.

הנחת היסוד שלי היא שאנחנו אוכלים רע. אני לא מתכוון ספציפית לדברים כמו בשר אדום או סויה, אלא באופן כללי. לדוגמא, כל הזמן אומרים לנו שאנחנו צריכים לאכול יותר סיבים, או אוכל "מלא", ודברים בלי ריסוסים וכאלה. לדברים האלה אני מתכוון, ושיקומו השילטונות ויעשו משהו בנדון. ל-מ-ש-ל:

מדוע שהמדינה לא תתחיל לסבסד או לפקח על מחירו של אוכל בריא. במקום לסבסד או לפקח על מחירו של לחם אחיד או לבן – שזה ממש לא טוב לבריאותנו – תוחל סובסידיה על לחם מלא ואולי גם על לחם קל. אנשים יעלו פחות במשקל ויסבלו, במחילה, מפחות בעיות מעיים, ובאופן כללי יהיו מבסוטים יותר, כי הם יוכלו לאכול "לחם של עשירים". ההשקעה הזאת תחזור בסופו של דבר לאוצר המדינה, לאחר שמשרד הבריאות יצמצם את היקף המשרות הדרושות לטיפול בבעיות מעיים ובהשמנה, ואת כמות התרופות והציוד הנצרכים.

ברור לי שהעתיד לא ממש מעניין פה מישהו, אבל תזונה נכונה היום תשפר את סיכויינו, הצעירים יותר, לדדות ביום מן הימים על ההליכון שלנו בבית, במקום במסדרונות פנימית א,' ב', או ט'. לעזאזל, אולי אם יסדרו לנו לחם בריא, לא יהיה בכלל צורך בפנימית ט'.

הלחם הוא רק דוגמא. אורז מלא, סוכר חום אמיתי – ולא סוכר לבן שצבעו אותו בקצת מולאסה– ופירות וירקות בעלי ערך תזונתי, כל אלה צריכים צריך להיות נחלת הכלל, ולא רק של העשירים. אם הבסיס יהיה טוב, לפחות הילדים שלנו – שחלקם אוכלים בגנים את מירב הארוחות שלהם – יאכלו כמו בני אדם ויתרגלו לזה, ואולי גם אנחנו.

צריך להיות סבסוד – בצורת סיוע לחקלאים או, במידת הצורך, אפילו ליבוא – של פירות וירקות בעלי ריכוז ויטמינים גבוה במיוחד. כולנו מתלוננים על הירקות שלנו, שאיבדו טעם, ריח וערך תזונתי. זה נכון, וזה קרה בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא התיעוש של החקלאות, והשניה נעוצה בעובדה שמטפחי הזרעים מקבלים יותר כסף עבור זרעי ושתילי קיוי, קרמבולה ופירות עתירי "עניין" אחרים, מאשר עבור גידולי שדה. בנוסף, ככל שהעגבניה יפה יותר ומשך חיי המדף שלה ארוך יותר, היא שווה יותר.

אז די. בתעשיית היין נהוג לשלם יותר עבור ענבים באיכות ייננית גבוהה, ואף אחד לא מסתכל על היופי שלהם. שיעשו כאן אותו דבר. היום אנחנו משלמים יותר עבור עגבניה בעלת צורה מושלמת, אבל הטעם שלה – ומה שהיא מכילה – פשוט אפסיים. הגיע הזמן שניתן יהיה לסווג יבולים לפי מדדים אחרים, תזונתיים, כבר בפתח השוק הסיטונאי, ולשלם לחקלאים בהתאם. תאמינו לי שכשעגבניה אמיתית תנחת אצלכם על הצלחת, אתם תדעו מצוין שהיא "אמיתית".

אותו דבר צריך לעשות לגידולים ללא חומרי הדברה, ולא אכפת לי אם תקראו לזה "אורגני" או לא. צריך לעודד ולסבסד אותם ולא להשאיר את השטח בידיהם של כמה סוחרי ירקות שמפקיעים מחירים. בהתחלה נצטרך לעשות השוואת מחירים מלאכותית – בסבסוד או מיסוי – ואז, בהדרגה, המחירים יתייצבו.

צריך לאפשר – בחוק – מכירה של בשר ללא הכשר. משחיטה כשרה – כן, אבל ללא כל חותמות הבד"ץ היקרות. אלה אולי מגדילות את סך המכירות של היצרן (ואולי מאפשרות לו להוריד עלויות יצור), אבל בכמויות העוף שצורכים במדינה הזאת זה לא בדיוק מה שמשנה. בכל מקרה, פחות בד"ץ, שווה פחות עלות, שווה יותר כסף פנוי לירקות טובים וללחם בריא.

צריך להביא לכך שבשר רזה צריך להיות זמין לאוכלוסיה לא פחות מבשר שמן, וטבלאות ערכים תזונתיים צריכות להיות מוצגות בכל סופרמרקט, על הקיר, מול הלקוח. בפראפראזה על בן גוריון? תדע כל אם עבריה, שבשר הודו קל יותר לעיכול מאשר עוף! לפחות שנדע, ושיזכירו לנו מדי פעם.

תראו כמה אנחנו משקיעים בפרסום – בנקודות המכירה – של מוצרי מזון מוכנים. כל הדגלים, והמדבקות, והשלטים, והטלויזיות הקטנות שנמצאות במעברים הפנימיים של הסופרים. הסופרים מסודרים כך שהחלקים החיצוניים שלהם מכילים את הירקות והפירות, את מוצרי החלב, הלחם והשתיה הקלה. אלה הדברים שעליהם אחוזי הרווח נמוכים יותר, וחלקם בפיקוח. כמה שלטי פרסום ראיתם באזור של הירקות והפירות? מעט מאוד. זה בגלל שהמטרה היא ל"הריץ" אתכם מהר ככל האפשר למדפים שעליהם המוצרים היקרים יותר. שם נמצא גם מירב הפרסום והשילוט. ואני אומר - רוצים לשים שלט שמעודד קניית שוקולד או פיצה קפואה? רוצים שיגאל שילון – עם הסיגר – יפרסם לילדים? בבקשה, הפרישו אחוז אחד מעלותו של השלט לטובת עידוד צריכה של ירקות ופירות טריים. באמת, יש כל כך הרבה מופעים "בחסות". מתי לאחרונה ראיתם "חסות" על שלט פרסום לתוצרת טריה?

ושני דברים אחרונים: משקאות קלים וגינות ירק. קולה נחשבת חלק מסל הצריכה הבסיסי של אזרח במדינת ישראל. שימו לב - קולה. קולה לא טובה לשיניים שלנו, אין לה ממש ערך תזונתי, יש בה חומצות כאלה ואחרות וטונות של סוכר. אז למה לא לקחת את הבירה השחורה, שיש לה הרבה מאוד ערך תזונתי, ולפחות חומצה פוספורית אין בה, ולהוריד את המע"מ עליה ל- 10%, נאמר, וכדי פצות על כך, להעלות את המע"מ על הקולה ל- 18%.

נכון, אני אוהב בירה שחורה, אבל מעולם לא סרבתי לפחית קולה, להפך. המחיר אולי לא היה מעודד אותי לשנות העדפות, כי אצלי בבית שותים מים – מהברז – אבל יש סיכוי שזה היה משנה משהו אצל מי שכן שותים משקאות קלים, ובכמויות גדולות. תבואו בחמישי-שישי לסופרמרקט בשכונות דתיות, ואז תבינו על מה אני מדבר.

ולבסוף, בכל זאת משהו נוסטלגי. איפה הירוקים של מועצת העיר? זה בשבילכם. פעם, בבתי הספר היסודיים, היו גינות ירק. חלקות קטנות בצד בית הספר, עם ערוגות ארוכות שבהן עדרנו שעה או שתיים בשבוע, זרענו ושתלנו בהן, וטיפחנו את הירקות שבצבצו. פעם בעונה היינו מביאים הביתה גזר או שניים, עם "כל הירוק מלמעלה", והיינו מאושרים עד הגג. כמה קבלני גינון עובדים עם העירייה? שניים? שלושה? עשרים? במכרז הבא, הכניסו סעיף "גינת בית ספר".

בעיר פלונית גדולה, יש בערך 70 בתי ספר יסודיים עירוניים, ממלכתיים וממלכתיים דתיים. נכניס גנן (אולי יש, וצריך רק להרחיב את השעות שלו) ל- 20 שעות בשבוע; 12 שעות ללימוד, ועוד שמונה ל"ארגונים וסידורים". לפי 30 ש"ח עלות לשעה, ההוצאה היא 42,000 ש"ח.

תוסיפו לזה 8,000 ש"ח לזרעים, מגרפות ומעדרים. 50,000 ש"ח עלות לקבלן. נשמע הרבה? אני מבטיח לכם שזה לא מגיע אפילו לעלות גינון של שבוע באותה עיר גדולה, שלא לדבר על חשבון ההוצאות של לשכת פלוני זה או אחר. העיר הגדולה, כמובן, היא רק דוגמא.

מה זה יתן לנו? אולי זה יעודד את הילדים לאכול ירקות. אולי פתאום הם יראו מה הטעם של גזר באמת. כשהם יראו מה שהם מגדלים ואיך, ויהיו להם פתאום "ירקות משלהם", תשמעו הרבה פחות "איכס", ו"לא רוצה מלפפונים". קצת זמן באויר החופשי לא יזיק להם, שלא לדבר על פעילות גופנית, ולימוד אחריות וטיפוח גם הם לא דברים שהולכים ברגל.