אנטנות סלולריות בתחפושת
בתוך שילוט של חנויות ומסעדות, על עמודי תאורה וכפסל סביבתי. האנטנות הסלולריות, הצצות בכל פינת רחוב, מוסוות היטב על ידי חברות הסלולר. אדם טבע ודין: לאור הסכנות, יש ליידע את הציבור על כל אנטנה
אתמול פורסם בידיעות אחרונות כי עידן האנטנות הסלולריות הגיע לבתים הפרטיים. בחיפושיהן הקדחתניים אחר אתרים להצבת האנטנות מגיעות חברות הסלולר להסכמים עם בעלי גגות או דירות, המרוויחים תמורת השכרת הגג הפרטי לאנטנה כ-2,000 דולר לחודש. ההסכמים נעשים ישירות בין בעלי הבית או הדירה לבין החברה הסלולרית, ללא כל דיווח לרשויות, מלבד למשרד לאיכות הסביבה הבודק את רמת הקרינה.
אבל לא מדובר רק בבתים פרטיים ובגגות. האנטנות הסלולריות מקיפות אותנו מכל עבר, צצות בכל פינה שנייה, כולן מוסוות היטב כך שלא נכירן. מבדיקה שערכנו מתברר, כי אפשר למצוא את האנטנות על פנסי תאורה במעברי חצייה, בתוך שילוט של בתי עסק, על לוחות מודעות ועל מפות עירוניות. כמעט תמיד הן מתחפשות למשהו אחר: לגלאי עשן, לקופסה צמימה, לשלט חוצות אינפורמטיבי ואפילו לפיסול סביבתי נאה.
המשדרים הסלולריים נמצאים גם בתוך בתי-חולים, בבנייני עסקים, מפוזרים למכביר בכל קומות הקניונים ובחניונים, במגרשי הכדורגל ובבתי אבות.
מלאי מבני הציבור כנראה נגמר, והחברות ממשיכות למצוא לאנטנות פינות חדשות, ובמקביל הן משכללות את הופעתן. בסך הכל פועלות היום בארץ הטלפונים הניידים כ-6,200 אנטנות סלולריות, המאפשרות לנו לדבר ללא הפרעות.
הבעיה היא, שמהציבור נמנע המידע היכן נמצאות האנטנות האלה. דרכי ההסוואה כל-כך מתוחכמות, שאין אפשרות לעקוב אחריהן. נכון, המשרד לאיכות הסביבה עשה מחווה נאה ופירסם את רשימת מיקומי האנטנות באתר האינטרנט שלו, אך הכמות כל-כך גדולה - עד שקשה להתמצא במפה ולקבל ממנה אינפורמציה ברורה.
למה לא מאחדים אנטנות?
הציבור חייב להבין, שאם הוא רוצה לדבר בטלפון סלולרי הוא צריך אמצעי קליטה, מסביר אסף איזין, ממשרד יחסי הציבור המייצג את החברות הסלולריות בנושא האנטנות. מספר המנויים גדל וכך גם מספר האנטנות, וככל שרוצים להשתמש בשרותים מתקדמים יותר צריך אנטנות מתקדמות יותר.
ומדוע לא לאחד את האנטנות של החברות השונות? מדוע על אותו גג או באותו שלט מסחרי קיימים משדרים של שתי חברות שונות? איזין: יש מגמה של איחוד אתרים באזורים הפתוחים שמחוץ לערים, אך בתוך הערים פועלת כל חברה בנפרד בהתאם לצרכיה. לדבריו, מומחי קרינה גורסים שככל שיש יותר אנטנות - כך עוצמת השידור פוחתת ויש פחות קרינה.
ד"ר דני וולף, רופא ילדים ומומחה לנזקי קרינה אלקטרו-מגנטית, מזהיר מפני אנטנות סלולריות לא פחות מאשר מפני כבלי מתח גבוה. גם אנטנות סלולריות עלולות להוות סכנה כאשר הן מוצבות ליד בתי ספר וגני ילדים, שם שוהים ילדים במשך שעות ארוכות. מכיוון שנזקי הקרינה הסלולרית טרם נחקרו עד תום לא כדאי לקחת צ'אנס ולשהות בקרבת האנטנות באופן קבוע, כשם שלא מומלץ לדבר בסלולרי ארוכות.
ליאור אלוביץ', הממונה על הקרינה הבלתי מייננת במשרד לאיכות הסביבה, מנסה להרגיע. סף הקרינה באנטנות הסלולריות אינו חורג בהרבה ממה שנקרה 'קרינת רקע', הקיימת תמיד באוויר. אנחנו יכולים להבטיח לציבור שכל האנטנות עומדות בתקן הבינלאומי של רמת הקרינה המותרת. יתרה מזאת, בדיקת הקרינה מוודאת שהתוצאה המירבית לא עולה על 10% מהסף המירבי.
את הבעיות הנובעות מריבוי האנטנות, ההסוואות למיניהן והפחדים המתלווים אליהן ניתן היה לפתור אילו היה בארץ חוק בנושא זה. למרות שלפתחה של הכנסת מונחות לפחות 6 הצעות חוק פרטיות בנושא והצעת חוק ממשלתית אחת - אף אחת מהן לא מצליחה להתקדם.
חוק קרינה בלתי מייננת היה מחייב את החברות לדווח על כל אנטנה סלולרית באשר היא, דבר שנעשה היום וולנטרית על ידי החברות (להוציא הקמת אנטנות גדולות, הדורשות היתרי בנייה), והיה מאפשר פיקוח הדוק יותר על מיקומי האנטנות ועל רמות הקרינה. נראה, שישנם כוחות עסקיים חזקים, שמונעים ממנו להבשיל.
כבר היום ישנם ממצאים, המצביעים על סיבה לדאגה בריאותית, אומרת עו"ד תמי גנות, האחראית על נושא הקרינה באגודה הסביבתית אדם טבע ודין. ממצאים אלה מגבירים את הצורך החיוני בהגנה מיידית על הציבור מפני ההשלכות האפשריות של קרינה סלולרית. המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל, כאשר מרבית האנטנות מוקמות מבלי ליידע את הציבור ובלי שניתנת לו הזכות האלמנטרית להתנגד להקמת האנטנה ובכך להגן על בריאותו ועל סביבתו. הדבר חמור שבעתיים כאשר החברות מסתירות את האנטנות הללו, ובכך אף מטעות את הציבור.
אגודת אדם טבע ודין דורשת לחייב את חברות הסלולריות ברשיון, שלפיו יהיה עליהן לעמוד בתקנים, ובמקביל לפעול ליידוע מקסימלי של הציבור בכל אנטנה קיימת או מוקמת והסכנות הצפויות מהן.
לפנייה לכתב/ת 
אנטנה. גם בבתים פרטיים
צילום: תומריקו
מומלצים
