יש פתרון לסכסוך
הצעה לפתרון הבעיה הפלסטינית: לחץ על מדינות ערב לקלוט פלסטינים וסיוע כספי לעידוד הגירה מיש"ע
לפני זמן מה התפרסם בכנס "פסגת ירושלים" סקר על הלך הרוח בקרב הפלסטינים, שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת ביו"ש, על-ידי מכון ישראלי ידוע, בשיתוף עם מכון פלסטיני מכובד. תוצאות הסקר מצביעות על אי-שביעות רצון בנוגע לאיכות חייהם, לתפקוד הנהגתם ולסיכוי לשיפור במצבם בעתיד הנראה לעין.
עוד עולה מהסקר כי יותר מ-40% מהנשאלים שקלו להגר למדינה אחרת; רק 15% ענו כי אין דבר שיגרום להם לעזוב לצמיתות את בתיהם; כ-70% הצביעו על גורם חומרי כלשהו (דיור, השכלה, מימון נדיב וכו'), אשר יכול להביא אותם לידי החלטה להעתיק את מקום מגוריהם הקבוע לארץ אחרת.
הסקר התקבל משום מה בהשתאות. גורמים מסוימים, בעיקר בשמאל, ניסו להטיל בו דופי ואף לפסול את מהימנותו, ולא קשה לנחש מדוע. הממצאים פוגעים קשות במשנתם הפוליטית, הנשענת במידה רבה על מיתוס דבקותם הבלתי מתפשרת של הפלסטינים באדמתם. יתרה מזו, תוצאות הסקר מקעקעות את הטענה – הרווחת כיום גם בחוגים מסוימים בימין – כאילו אין פתרון לבעיה הדמוגרפית זולת נסיגה משטחי יש"ע.
מסתמן אם כן ממצא שמצביע על כך שהפלסטינים אינם כה שונים מיתר בני האדם. כשרע להם, הם מעוניינים לחפש את עתידם במקום אחר. לעובדה זאת יש משמעות פוליטית מרחיקת לכת. למעשה, ניתן לזקוף את התמשכותה העיקשת של הבעיה הפלסטינית במידה רבה לייחוס מעמד ייחודי ושונה לפלסטינים לעומת שאר האנושות.
קחו למשל את עניין הפליטים. על כל הפליטים בעולם מופקד הנציב העליון לענייני פליטים באו"ם - The U.N. High Commission for Refugees – למעט הפליטים הפלסטינים. עבורם יש גוף נפרד וייחודי: UNRWA. לשני הגופים הללו הגדרה שונה ל"פליט". על-פי הגדרת הנציב העליון, מספר הפליטים הולך ופוחת לאורך זמן, ואילו על פי זו של UNRWA מספרם הולך ותופח בחלוף השנים. אילו היו מיישמים את ההגדרה המקובלת בעולם למקרה הפלסטיני, מספר הפליטים הפלסטינים היה מגיע לכ- 200,000 – פחות מחמישה אחוז מהמספר הקיים על-פי הגדרתה הייחודית של UNRWA, שסופרת כ-4,250,000. מתברר שהקיום הממושך הפליטים הפלסטינים הוא במידה רבה תוצר ביורוקרטי של ארגון שתכלית קיומו מותנה בהנצחת הבעיה שבה הוא נועד לטפל.
יש לציין כי גם בעולם הערבי זוכים הפלסטינים ליחס מפלה. לדוגמה, לפני כחודשיים הודיעו שלטונות סעודיה על הקלות בהענקת אזרחות לזרים המתגוררים בתחומה - למעט פלסטינים, שכחצי מיליון מהם חיים בה . הנימוק של שלטונות ריאד הוא רצונם למנוע את "הרס הזהות הלאומית של הפלסטינים". גם דובר הליגה הערבית הסביר את אפלייתם לרעה בעולם הערבי בצורך "לשמר את זהותם הלאומית", והוסיף כי "אם כל פלסטיני המתגורר במדינה מסוימת היה נקלט באותה מדינה, לא תהיה לו כל סיבה לשוב לפלסטין". נראה אם כן כי הערבים הלא-פלסטינים נחושים הרבה יותר מהפלסטינים עצמם לקיים את הזהות הלאומית הפלסטינית.
הכישלון המתמשך בהתמודדות עם הנושא הפלסטיני מחייב חשיבה לא קונבנציונלית בניסיון ליישבו, והמסקנות מהמוזכר לעיל ברורות. ראשית, הבעיה הפלסטינית היא במידה רבה תוצר מלאכותי של רשעות מדינות ערב (וכסילותה של מדינת ישראל). שנית, נראה שעל-ידי שילובם של שני גורמים ניתן להביא להצטמקות דרמטית, בדרכים לא-אלימות, בממדי "הבעיה הפלסטינית", ואולי אף לפתרונה.
א. יש להפעיל לחץ מדיני של העולם הדמוקרטי על מנהיגי מדינות ערב לחדול מהאפליה הבוטה נגד הפלסטינים החיים במדינותיהם, ולקלוט את אלה החפצים בכך.
ב. יש לתת סיוע כספי נדיב לאלה החיים בשטחי יש"ע כדי לאפשר את הגירתם ובניית חיים חדשים עבורם ועבור משפחתם במקומות אחרים בעולם.
מה יכול להיות יותר ליברלי והומני מהתביעה לשים קץ לאפליה נגד אדם בשל מוצאו, וממתן אפשרות של בחירה חופשית לפרט – גם פרט פלסטיני - בקביעת גורלו וגורל משפחתו?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
