ג'וב רומני: נופש + שיפוץ לגוף + ממליגה. טרנד חדש

ובאמת, המראות בחוץ מזכירים לי את אחת מכתבות החוץ הטראגיות של טטיאנה הופמן. לכיכרות יצאו אלפי נשים וגברים נלהבים, לבושים בתלבושת הלאומית המסורתית של רומניה - ג'ינס מהאייטיז ושפמפם. הם גודשים את המזרקה, מטפסים על הפסלים של גדולי האומה וצועקים סיסמאות בשיכרון חושים. לא חסר הרבה שההמון צמא הדם יפרוץ למונית שלנו, יכרות את ראשה של הכתבת המושחתת מישראל ויתלה אותו, כמו בובה של נהגי מוניות, מהצריח הכי גבוה בקרמלין. "הקרמלין זה ברוסיה", מעיר הנהג בחמיצות, "ואנשים פה שמחים, כי הנשיא החדש הוא מערבי בתפיסותיו ומתקדם ואנחנו מקווים שהוא יביא רוח חדשה לרומניה". מסתבר שהנשיא החדש, טריאן בסיסקו, כיהן עד עכשיו כראש עיריית בוקרשט והצליח להפוך את בוקרשט הקשישה לעיר אירופית די נוצצת. עכשיו הרומנים מקווים שהוא יצליח לעשות את אותו פייס-ליפט גם לארצם האפורה והמיושנת.

באותו זמן בערך, ז'קלין דהן (שם בדוי. כל שמות המנותחות בדויים, אלא אם כן צוין אחרת) מתעוררת עם ציצים חדשים. אף אחד לא יוצא לרחובות כדי לחגוג את ההישג, אבל תאמינו לי שמדובר במ-ה-פ-ך. הציצים החדשים נולדו במשקל 540 סי-סי, 270 סי-סי כל אחד, והם צעירים וזקופים ומלאים קוממיות, ממש כמו הממשלה הרומנית החדשה. "הלכתי לים המלח", מסבירה לי האם הגאה, "וראיתי אנשים יותר מבוגרים ממני עם טטונס (ציצים בצרפתית - ד"ס) כאלה שהם באמת יפים, כמו של צעירות. אמרתי לעצמי, למה מה עשיתי רע? למה רק אני צריכה ללכת כמו אפריקאית עם הציצים עד האדמה? מגיל 15 אני יולדת ויולדת, עכשיו אני רוצה ליהנות קצת מהזמן שעוד נשאר לי בחיים".

היא בת 56, סבתא ל-15, אישה יפהפייה ומטופחת עם מבטא מרוקאי מודגש. עכשיו היא יושבת כפופה ודואבת במטבח המהודר של מרפאות "סמרט", עטופה בחלוק הצהוב של בית החולים. קצת קשה לי לראות את האישה

המבוגרת יחסית הזאת יושבת בפנים חיוורים ונאנקת מכאבים. אבל אז אני מזכירה לעצמי שאנחנו חיים בעולם שבו סבתות מאשפזות את עצמן מרצון. כן, חברים, בגיל 56, גיל שבו נשים אחרות שמחות לשחק עם הנכדים ומודות על כל יום שבו הן לא הולכות לרופא, לז'קלין התחשק לשחק עם שדיים חדשים ועומדים.

"זה הגעגוע שלנו לנעורים", מסבירה יולנדה בשקט. "ביליתי את כל החיים בגוף מסוים, אני מתגעגעת, רוצה לראות את הבטן שלי שוב, רוצה אותה בחזרה". לאט לאט הן מוציאות את החלומות מהמזוודות שלהן ופורשות אותם בפניי בעדינות. יולנדה חולמת על בגד ים עם שסע גבוה. נעמה סתם רוצה שהם לא יהיו מרוחים ככה על המיטה. יפית חולמת על ענקיים מאז גיל 16 בערך, אבל נתקלת באיגוף ערמומי מטעם בעלה. "בעלי ביקש: 'יפית, רק לא גדולים. זה דוחה אותי. ככה אני תופס אותם ביד אחת, יש לי תחושה, יש לי גישה'. אבל אני קולטת אותו, אני אחת שיודעת לקלוט גבר. יש לו פחד נטישה. רק שאני לא אהפוך פצצה מדי ואלך עם מישהו אחר. אני במיטה כל הזמן בפנטזיות. בראש שלי אני סוניה, אני אנג'לינה, אני הכל. ואז בעלי אומר לי: 'כפררררה! איזה ציצים גדולים ויפים יש לך'. נראה לי הוא גם מפנטז, למה יש לי שני פיסטוק חלבי פצפונים. בסוף קלטתי. הוא חושב שאם הוא ישכנע אותי שהם גדולים, אני אוותר על הניתוח. נראה לו? את זה אני עושה בשבילי".

אנחנו די בהלם. יולנדה היא ליידי עדינה כזאת, עם עיניים ירוקות שקטות וחיוך נעים. בחיים לא היינו מנחשות שמתחת לחזות הבנקאית מסתתרת גרופית כזאת של פלסטיקה. היא יושבת בפינה ובוכה, מסרבת לחתום על טופס הניתוח. "בארץ היו עושים לי את זה", היא כועסת. "אמרו לי ככה באחד המכונים".

לזכותה של סימה משעלי ייאמר שהיא לא נכנעת ללחץ הכירורגי. "אני אחות חדר ניתוח", היא אומרת, "ואת לא מבינה איזה תהליך החלמה כואב יהיה לך. את לא תוכלי לשבת, את לא תוכלי להתכופף או להרים ידיים. אני לא לוקחת על עצמי סיכון של זיהומים". אחרי שמדובבים אותה מתבררת הבעיה של יולנדה. אחותה עשתה ניתוח רק לפני חודשיים, ועכשיו היא נראית כמו ילדה בת 16 בג'ינס.

כמו שאר הבנות, היא לא נבוכה מההתפשטות הפומבית הזאת מול הרופאים וסימה. היא מתייחסת לעסק בקור ענייני. "לכי תהיי ביישנית אחרי חמש לידות", אומרת יפית. "את החמישי שלי ילדתי כמו תרנגולת. הייתי במקלחת וטלאק, הטלתי אותו כמו ביצה. יצאתי החוצה ערומה והפחדתי את היולדת השנייה ואת הבעל שלה. אחרי שקורה לך דבר כזה, כבר לא תתביישי בחיים".

מהידע שרכשתי מ"ימי חיינו" ו"היפים והאמיצים", הרופאים נראים מקצועיים מאוד. פרופ' אנטוניקי הוא חתיך גבוה וכסוף שיער. לפרופ' טיבריוס יש גוף שרירי וגורמט וגם תואר מרשים: הוא נשיא ההתאחדות הרומנית לכירורגים פלסטיים. גם הוא וגם אנטוניקי באמת מאוד ג'נטלמנים, אבל ממש לא מדברים אנגלית שוטפת. משעלי אמנם תותחית-על, אבל היא חזקה בעיקר בעברית. אשר למנותחות, הן לא ממש שולטות כרגע באף שפה, למעט שפת החלומות שלהן - שפה שקשה להבין: בטן מוצקה, ירכיים שלא נפגשות בתאונת רכבת, חזה כמו שהיה לי אז.

היא עומדת שם כמו כלת בת מצווה ונותנת לשני החייטים הרומנים למדוד עליה את הגוף החדש שלה. ציצים כמו של בוהדנה, בטן כמו של מורן גרוס, על זה היא חושבת, לא על האזמל שיפצע אותה. לא על כל מה שחלמה עליו, ואולי אבד בתרגום.

24 שעות עברו. הבחירות לרומניה בעיצומן. הקרב בסיסקו-נטסה יוכרע כנראה על חודו של קול, אבל במטבחון המדיני שלנו כבר יש תוצאות. ז'קלין ויולנדה ונעמה ויפית, כולן כאן, ערות לגמרי, חבושות וכואבות, אבל לא מפסיקות למשש את עצמן בהתרגשות. זה נראה כמעט כמו סרט ארוטי, הדרך שבה הן נוגעות בעצמן בהיסח הדעת, אבל לכו תאשימו אותן; מדובר במהפך מטורף. רגע אחד הן עוד שכבו על שולחן הניתוחים הקר, מזרק בגודל אר-פי-ג'י תקוע להן ביד, רגע שני הן התעוררו במיטה שלהן עם איברי גוף חדשים לחלוטין. קחו למשל את נעמה, שהסתובבה עד היום במאהלים עצומים ופרחוניים עד הברכיים, רק כדי להסתיר את השדיים המביכים שלה. פתאום הציצים שלה הם חצי מהגודל, וגם דרך התחבושות אפשר להרגיש כמה זקופים יהיו. מרוב התרגשות התקשרה לבן שלה על הבוקר ופצחה בשירה פרועה של "ניצנים נראו נראו בארץ". "יש לי שדיים יותר קטנים מהחזה של החברה שלך", בישרה. "אני עדיין לא מאמינה שזה שלי. עכשיו אני מפנטזת על חולצת מעטפה"