מתי להאמין (או לא) לילד שאומר שהוא חולה
חורף, קר בחוץ, הילדים מקטרים שהם חולים. להאמין להם? לא תמיד • פסיכולוג: "לפעמים ילדים משתמשים בכאבים שונים מבלי שהם סובלים מהם, מתוך צורך לבלות עם ההורים. אינני שולל את זה על הסף, אבל השאלה היא המינון"
זה קורה בדרך-כלל בבקרים הכי לחוצים. כשבן-הזוג יצא מוקדם לעבודה, את מתוחה לקראת פגישה חשובה, חייבת להגיע למשרד בזמן, ואחד הילדים מתעורר בבוקר נרגן-משהו, ובפיו בשורה: "אמא, כואב לי הגרון". או הראש, הבטן, או האוזניים.
את משחזרת בראשך בשניות איך עבר הלילה, האם הוא ישן כרגיל או שמא הירבה להתלונן, מעכבת לרגע את כף-היד על המצח הקטן בניסיון להבין אם יש חום בסיפור הזה, נזכרת בנזלת שהוא מושך כבר מספר ימים ומתלבטת: להשאיר אותו בבית, ועם מי בדיוק, או לתת איזה משכך-כאבים ומוריד חום, ולשלוח אותו לגן או לבית-הספר?
ומה יקרה אם שם דווקא החום יעלה ויזעיקו אותך באמצע אותה ישיבה מכרעת? ומי ינחם את הקטנצ'יק אם ירגיש פתאום ממש נורא ויבכה? ומה אם הוא סתם ממציא כאב כדי להשאיר אותך, ואותו, בבית ליום של כיף? ואולי צריך בכלל לרוץ איתו אל הרופאה?
אלפי דיווחים
את ההתלבטויות האלה מכיר כל מי שגידל ומגדל ילדים. לקטנים אנחנו נוטים לסלוח, בגדולים יותר אנחנו לפעמים חושדים במניפולטיביות. בימים חורפיים אלה, כשאלפי ילדים ומבוגרים באמת לוקים בשפעת ושאר מחלות חורף, קשה עוד יותר להחליט. קשה לקבוע אם להיענות לצורך שמבטאים הקטנים לדלג על יום אחד, או יותר, במסגרות החינוכיות, או אולי להציב גבולות ברורים וחד-משמעיים ולסרב להם, אלא אם כן יפסוק הרופא אחרת.
ד"ר זאב חורב, רכז רפואת-ילדים בשירותי בריאות כללית, מציע שני קריטריונים בהירים-לכאורה להורים המבולבלים. "אנחנו לא נמצאים בעיצומה של מגפת השפעת, אבל יש ללא ספק אלפי דיווחים על מקרי שפעת בכל רחבי הארץ", הוא אומר. "החורף התחיל דווקא בדיווחים רבים מהרגיל על מחלת חום, שכללה גם שלשולים והקאות, אבל כעת חזרנו למחלות החורף הקלאסיות – חום, נזלת, שיעול.
"הקריטריונים שעל ההורים לבחון כשהילד מתלונן, הם שניים: כשיש לו חום או כאשר מתרשמים שההרגשה הכללית של הילד רעה מאוד, גם אם אין לו חום גבוה. במקרה של חום, חשוב לתת משהו להורדת החום, ובשני המקרים רצוי מאוד להשאיר את הילד בבית".
אלא שבעוד שחום גבוה הוא מדד שניתן למדידה בקלות, הרי הרגשה כללית רעה היא הגדרה רחבה למדי. זה המקום, מזכיר ד"ר חורב, להפעיל את האינסטינקטים ההוריים ולהסתמך על ההיכרות העמוקה עם הילד הפרטי. "כל הורה מכיר את הילד שלו ויכול בדרך-כלל להעריך האומנם הוא מרגיש גרוע. כדאי לשים לב לאיכות השינה בלילה הקודם ולהתנהגות סביב אוכל, ולבחון האם הילד מסרב לעסוק בפעילויות אהובות עליו, למשל צפייה בטלוויזיה. אם ילד לא ישן טוב, מסרב לאכול, מסרב לעשות דברים שבימים רגילים הוא מאוד נהנה מהם, יש להניח שהוא מרגיש רע".
לבית-הספר, עם נזלת
לדברי ד"ר חורב, גם כשהילד מאוד משתעל ומנוזל ואף סובל מקשיי נשימה, כדאי להשאירו בבית. "בעולם אידיאלי היינו אומרים להשאיר בבית כל ילד מנוזל או משתעל, כדי למנוע הידבקויות, אבל זה לגמרי לא ריאלי, ובימי החורף, זה היה משאיר כיתות שלמות ריקות. בעונה זו רוב הנזלות הן זיהומיות – נזלות שמקורן בחיידקים או בנגיפים, ולפיכך הן מידבקות. ובכל-זאת, ילדים מנוזלים הולכים לגן ולבית-הספר.
"אפשר לעזור להם לחוש טוב יותר למרות הנזלת בשימוש בטיפות מי מלח, שמסייעות בדילול הנזלת, וכך מקלות על ספיגתה בגוף ומנטרלות את ההפרעה שהיא גורמת בדרכי הנשימה. השיעול אינו מחלה, הוא רק סימפטום. למעשה, השיעול הוא רפלקס של הגוף המנסה להיפטר מגורם מפריע בדרכי הנשימה, כמו ליחה. לכן מקובל לומר שהסירופים השונים נגד שיעול מיותרים, תועלתם מוגבלת ורצוי להימנע מהשימוש בהם. את המשתעלים והמנוזלים אין מניעה לשלוח ללימודים".
ד"ר חורב אף מזכיר, כי הקטנים, בני ארבע ומטה, אינם מסוגלים באמת למקם את מקור הכאב שממנו הם סובלים. "כשילד אומר 'כואב לי הראש', אני מציע לתת לו כדור נגד כאבים ולשלוח אותו לבית-הספר, כי ייתכן מאוד שהוא משתמש בכאב בהנחה מוצדקת ש'לא מתחשק לי ללכת לבית-הספר' יישמע הרבה פחות משכנע. בקרב הקטנים יותר, צריך מראש לקבל את הגדרת מיקום הכאב בעירבון מוגבל, שכן מערכת העצבים שלהם אינה בשלה מספיק כדי לאתר את מקור הכאב. אבל אם התלונות חוזרות על עצמן, ראוי לבדוק אותן".
גם ד"ר חורב מודע לגבול הדק לעיתים בין תלונה מוצדקת לבין מניפולציה. "אנושי בהחלט שלא בא ללכת לגן או לבית-הספר, ממש כשם שמבוגרים רוצים לפעמים יום חופש כדי לשבור את השיגרה, אבל אם זה הופך לשיטה, צריך להתנגד לזה".
הפסיכולוג עופר פלד מהמרכז לבריאות הנפש גהה של שירותי בריאות כללית, מאמין כי ה"התאווררות מהמסגרת", כפי שהוא מכנה זאת, לגיטימית בתנאי שכל השותפים – הורים וילדים – יודעים, לאחריה, כיצד לחזור למסלול. פלד: "לפעמים ילדים משתמשים בכאבים שונים מבלי שהם סובלים מהם, וגם לא מתוך מצוקה רגשית כלשהי, אלא מתוך צורך לבלות עם ההורים, בהסכמה בקריצה שלוקחים איזה טיים-אוף מהשיגרה יחד. אינני שולל את זה על הסף, אבל אם זה הופך לשיטה, זה כבר לא לגיטימי. השאלה היא המינון, והשמירה על הגבולות".
עם זאת מדגיש פלד, כי במקרים רבים של תלונות כאלה לא מדובר בניסיונות התחמקות אלא בביטוי עקיף למצוקות שונות. "ידוע, שבייחוד בגילאי הילדות עניינים נפשיים וקשיים רגשיים באים לידי ביטוי דרך מיחושים. הסיבות יכולות להיות מגוונות: מצוקה שקשורה למסגרת, ביטוי לחשש מהתמודדות במישור הלימודי, פחדים הקשורים למצב בבית ועוד. את הדברים הללו ראוי לבדוק ובמידת הצורך לפנות לייעוץ".
לפנייה לכתב/ת 
