פסיקה: מחשב עם אינטרנט לא מחייב תשלום אגרה
פסק הדין הראשון מסוגו של בית משפט השלום מתייחס רק לשימוש במחשב לצורך גלישה לאתרים שעשויים לכלול קטעים מתוכניות טלוויזיה ולא למחשב עם כרטיס טלוויזיה
גלישה לאתרים שונים, אשר עשויים לשלב קטעים מתוכניות טלוויזיה אינה נחשבת בגדר צפייה בשידורי טלוויזיה לצורך החיוב באגרת טלוויזיה, כך קבע השופט רמי אמיר מבית משפט השלום בכפר סבא בפסק דין ראשון מסוגו. על הפסיקה דיווח עו"ד חיים רביה באתר המשפטי law.co.il.
האיש שפנה לבית המשפט הוא מוסלמי דתי מקלאנסווה, אשר רשות השידור שלחה לו הודעות על חוב של אגרת טלוויזיה, ואף עיקלה את רכבו בשל אותו חוב. המבקש מחה על כך, וטען כי אינו מחזיק בטלוויזיה ואינו חייב באגרה, אך רשות השידור לא הגיבה על פנייתו בעניין ולכן עתר לבית המשפט.
לדברי הפונה, עקב אמונתו הדתית, הוא בחר שלא לראות שידורי טלוויזיה ולכן גם אינו מחזיק בביתו כל מכשיר טלוויזיה ולא התחבר לשידורי טלוויזיה באמצעי קליטה כלשהו. לכן, הצהיר כי אינו חייב באגרת טלוויזיה לפי חוק רשות השידור ותקנות רשות השידור.
השופט אמיר קבע כי "איש אינו חולק כי בדירת הפונה אין כל מכשיר טלוויזיה, כמשמעותו הרגילה". כך העיד המבקש בעצמו ואישר גם הפקח של רשות השידור, אשר ערך ביקור בביתו.
מה זה מקרן?
עם זאת, רשות השידור טענה, כי בביתו של הפונה יש "מקרן", אשר באמצעותו רואה המבקש שידורי טלוויזיה. על פי רשות השידור, גם אם המבקש לא רואה בפועל שידורי טלוויזיה, יש באותו "מקרן" כדי להוות מכשיר המאפשר צפייה בשידורי טלוויזיה, ולכן נחשב כ"מכשיר טלוויזיה" לצורך חוק רשות השידור ותקנות האגרה.
השופט אמיר הסכים לטיעון של רשות השידור, לפיו כל התקן התומך בקליטת גלי רדיו והמרתם לתמונה נחשב כ"מכשיר טלוויזיה" לצורך החיוב באגרה, ודי בפוטנציאל לקלוט וליהנות משידורי הטלוויזיה באמצעות אותו מכשיר, על מנת לחייב אדם באגרה. בית המשפט העליון קבע בעבר בעניינו של גיורא שור, כי רשות השידור יכולה לחייב בתשלום האגרה גם אנשים המשתמשים במכשירים חלופיים שאינם מקלט טלוויזיה לצורך קליטת השידורים, בהם וידאו וצג מחשב.
לא מקרן ולא יער
עם זאת, במקרה שנידון, אותו חייב לא השתמש בכרטיס וידאו או כל התקן אחר התומך בהמרת אותות הרדיו לשידור טלוויזיה שיוצג על המסך. הפקח של רשות השידור טען בתחילה כי ראה בביתו של הפונה "מקרן גדול באמצעותו הוא קולט וצופה בשידורים שונים" אלא שבחקירה בבית המשפט התברר כי 'לא דובים ולא יער' והפקח הודה כי אין בחזקת האיש כל "מקרן" – לא גדול ולא קטן. כל מה שהוא ראה היה מחשב עם צג רגיל.
הפקח הודה בבית המשפט כי לאחר הביקור בדירת המבקש, הוא נועץ עם מומחה ברשות השידור, שהסביר והדגים לו את ההבדל בין "מקרן" לבין "צג מחשב" – אך למרות שידע והבין זאת לפני שהכין את תצהירו, השופט קבע כי הצהיר שהמבקש מחזיק ב"מקרן". הוא לא יכול היה להסביר בחקירתו, מדוע לא אמר אמת בתצהירו, ציין השופט אמיר.
בניגוד להצהרת הפקח, התברר כי לא ראה את המבקש צופה בשידורי טלוויזיה באמצעות הצג אלא גולש באתר אינטרנט. הוא הודה, כי לא מצא בבית המבקש מכשיר כלשהו שיכול לקלוט שידורים. בחקירתו הנגדית, הוא נאלץ להודות, שאכן המבקש אמר לו שהוא רואה שידורים באינטרנט, אך לא אמר לו שהוא צופה בשידורי טלוויזיה, כפי שטען הפקח בתחילה.
השופט האמין למבקש
הפונה לבית המשפט העיד כי הוא מחזיק בביתו מחשב וצג מחשב, שאינם משמשים לקליטת שידורי טלוויזיה, ואינם מחוברים לאנטנה או לכבלים, אלא לאינטרנט לבד. לדבריו, הוא ואשתו משתמשים במחשב לקריאה בקוראן ולמשחקים, ולעיתים הוא נכנס באמצעות האינטרנט לאתר אל-ג'זירה. ואולם, הוא העיד במפורש כי מדובר באתר האינטרנט של אל-ג'זירה, ולא ערוץ הטלוויזיה.
"אני מאמין למבקש", פסק השופט, "אינני מאמין למצהיר מטעם רשות השידור, אשר סתר את תצהירו בחקירתו, ואשר אף הכניס לתצהירו ביודעין הצהרות לא נכונות לעניין משמעותי ביותר לתיק זה".
"חיבור לאינטרנט אינו חיבור לטלוויזיה"
"חיבור לאינטרנט איננו חיבור לטלוויזיה. גלישה באינטרנט לאתרים שונים איננה בגדר צפייה בשידורי טלוויזיה, לצורך החיוב באגרת טלוויזיה. וגם אם רשת טלוויזיה זו או אחרת מחזיקה באתר אינטרנט – אין באותו אתר משום שידורי הטלוויזיה עצמם, לצורך החיוב באגרת הטלוויזיה. וקיומו של מחשב בבית מגורים, גם כשהוא מחובר לאינטרנט – איננו בגדר מערכת מכשירים המסוגלת לקלוט גלי רדיו ולהמירם לכלל תמונה, לצורך חיוב באגרת טלוויזיה".
למרות שהמכתב של עורך הדין של הפונה הגיע לרשות השידור עוד באוגוסט, 2004, המשיכה רשות השידור לשלוח לו הודעות גבייה גם לאחר מכן. בית המשפט חייב את רשות השידור לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים, לא כולל מע"מ.
לפנייה לכתב/ת 
