רפורמת השקרים

לפני 7 שנים הופיעה מפקחת לאנגלית בבית ספר בגוש דן, נכנסה לשיעור בכיתה ד' וראתה שהתלמידים שולטים יפה בחומר הנלמד. בכל זאת היתה לה הערה למורה: מדוע את מלמדת בשיטה הישנה, הפונטית, ולא בשיטה החדשה של "אנגלית כמכלול"? מדוע את מסרבת לזרום עם הרפורמה? את לא חושבת שצריך לפעמים להתחדש?

תשובת המורה הפתיעה את המפקחת: ראשית, אמרה, השיטה שבה לימדתי משך שנים אלפי תלמידים, הוכיחה עצמה כאן ובבתי ספר אחרים. אין סיבה להחליף אותה. שנית, השיטה האמריקנית החדשה, שמשרד החינוך הורה לנו להשתמש בה, נכשלה. רבים מבוגריה הגיעו לתיכון בלי יכולת לקרוא טקסטים פשוטים באנגלית.

המפקחת לא ויתרה. "בכל זאת", אמרה, "אני דורשת ממך ללמד בשיטה החדשה. מה שטוב לאמריקנים טוב גם לנו בישראל". המורה לאנגלית חייכה, סירבה, ולימים התברר שגם משרד החינוך הגיע לאותה מסקנה. לפני שנתיים בוטל השימוש בשיטה האמריקנית.

הסיפור הזה מזכיר את המהפכה הגדולה שמבטיחים לנו עכשיו במערכת החינוך. המערכת הזאת נזקקת אמנם לטלטלה עזה, אולי אפילו למהפכה, אבל ודאי לא לזו שגובשה בדו"ח ועדת דברת. הדו"ח הזה נכתב כאילו על פלנטה אחרת והוא מנותק מהמציאות בבתי הספר. למהפכה הזאת אין שום סיכוי להצליח. היא לא תמומש. הנה כמה סיבות פשוטות לכישלון הצפוי:

א. נתניהו לא ישלם למורים ותיקים ומנוסים אפילו את השכר הנמוך שמציעה להם ועדת דברת: 9,000 שקל ברוטו בממוצע (כ-5,500 נטו). הוא כבר רמז על כך השבוע. אבל אפילו כן ישלם – זאת לא תהיה מהפכה ולא בת דודתה של מהפכה אם מורה מתחיל לא ישתכר כ-5,000 שקל נטו ומורה ותיק כ-10,000 נטו. כרגע הבשורה העיקרית היא שהמורים המתחילים יטפסו משכר רעב התחלתי של 2,800 שקל בחודש לשכר רעב של 3,600 שקלים.

ב. אי אפשר לקחת מהתלמידים 4 שעות בוקר חשובות בכל יום ו' ובמקומן לתת להם באמצע השבוע שעות מתות עד 4 אחר-הצהריים. זה לא הולך. תלמידים אינם מסוגלים להיות מרוכזים בלימודים בשעות הצהריים. גם לא המורים. אחרי 5-6 שעות הוראה רצופות הם פשוט מותשים.

ג. ההסברים כאילו שעות אחרי הצהריים ינוצלו ללימודים פרטניים של החלשים, אינם רציניים. האם לימודים כאלה מעייפים פחות משיעורים קבוצתיים? האם יש בכלל כיתות פנויות ללימוד התלמידים הנזקקים? ומה יעשו באותו הזמן עם יתר התלמידים? מי ילמד אותם אם ועדת דברת אוסרת העסקת מורים בחצאי משרות ואפילו הזמנת ממלאי מקום?

ד. במשרד החינוך הפיצו השבוע את הסיפור כאילו בכל כיתה ילמדו 24 תלמידים בלבד. קשקוש מקושקש. אבל נניח לרגע שזה יהיה מספר התלמידים המרבי בכל כיתה – מאין יימצאו מורים לאלפי הכיתות החדשות, אם רבבות מורים בכלל יפוטרו? והיכן בדיוק יתקיימו הלימודים אם ברוב בתי הספר חסרות כיתות ואין גם היכן לבנות חדשות?

ה. מורים זקוקים לזמן לבדיקת בחינות, להכנת מערכת לימוד, לפגישות עם הורים. אם הרפורמה תיושם, לא יהיה להם בעצם זמן לנושאים האלה. גם לא לעצמם ולמשפחתם: הם יעבדו בוקר ובצהריים ואחר הצהריים ישמשו שמרטפים של התלמידים. עבדים בשמרטפייה הציבורית ב-5,000 שקל.

ו. ברוב בתי הספר נוהגים לקיים השתלמויות למורים פעמיים בחודש בשעות הצהריים או בערבים. איך יוכלו המורים להשתתף בהשתלמויות הללו כאשר כולם יעבדו בצהריים ואסור יהיה להביא ממלאי מקום? האם לא יקיץ הקץ, הלכה למעשה, על ההשתלמויות האמיתיות ועל יכולת המורים לרכוש השכלה אקדמית במקביל לעבודתם החינוכית?

בעיה נוספת שהדו"ח אינו מתמודד איתה ברצינות: האלימות הקשה בבתי הספר. הרפורמה המדומה רק תחריף אותה. הסיבה: רוב מעשי האלימות מתרחשים בבתי הספר בשעות הלימודים המאוחרות. התלמידים עצבנים ועייפים, פורצות תגרות ויש פצועים. התוצאות נראות בבתי החולים ובכותרות העיתונים. זה רק יחמיר עכשיו. תלמידים יימצאו לעיתים קרובות יותר בסכנת חיים.