הנאנסת: המפקד הפך אותי לשפחת מין
החיילת ש', שהתלוננה שמפקדה, אלוף משנה, אנס אותה סיפרה בראיון בלעדי לכרמלה מנשה בתוכנית "מבט שני" בערוץ 1 על מסכת הזוועה שעברה בשירותה הצבאי. היא התבקשה להקליט את מפקדהּ לשעבר, שסיפר על מעלליו
זוועה במדים: שלושה חודשים לפני השחרור, ביקש מפקדה של ש', קצין בדרגת אלוף משנה, להעניק לה מתנה אישית לרגל דרגת הסמל, אחז אותה ונישק אותה בפיה. "הייתי משותקת. רעדתי מפחד", סיפרה בראיון בלעדי לכרמלה מנשה בתוכנית "מבט שני" בערוץ 1. ש' התלוננה על מסכת של מעשי אונס מצד מפקדהּ, שהתעלל מינית על-פי החשד גם בחברתה ליחידה. ynet מפרסם את התמליל המלא של הראיון, ששודר הערב (יום ב').
זה היה אצלו במשרד?
במשרד שלו, כן.
איך זה קרה?
"הוא היה גם משאיר אותי שם עד אחרי חמש, ארבע וחצי-חמש, כשבעצם כל המשרדים בבסיס כבר עוזבים את המקום, לא נשארים שם אנשים. גם המשרד השני שעבד מולנו - אף אחד לא נשאר שם אחרי חמש.
הוא היה מבקש ממני כל פעם זה היה משהו אחר. אפילו להביא שתייה, או להיכנס לקחת דואר, או לבוא עם היומן. 'בואי, תיכנסי, תסגרי את הדלת', למרות שכבר אין אף אחד. הוא נועל את המשרד, את המשרד עצמו, לא רק את החדר ומכבה את האורות, שיהיה חושך.
הוא ניגש, הוא מתקרב ומחזיק אותי בידיים, שאני לא אוכל לזוז ומתחיל להפשיט אותי. ומנשק בכוח, נוגע. מצמיד אותי בכוח לשולחן עד שהוא היה מצליח להוריד אותי לרצפה, בכוח. מצמיד אותי, עולה עליי, מפשק בכוח את הרגליים ועושה את שלו. הוא מקלל, הוא מדבר בצורה גסה.
הוא אומר לי: 'כוס אימא שלך, אני אזיין אותך'. והייתי מנסה להרחיק אותו ממני, להגיד לו 'די', 'די, תפסיק' ומנסה פיזית להתנגד, להוריד את הידיים שלו ממני ולבקש, אבל הוא גבוה. הוא יותר גדול ממני. הוא היה גבוה ואני קטנה".
למה לא פנית לקצינת ח"ן או למפקד?
"אה, הוא היה המפקד הישיר, המפקד של הבסיס".
למה לא פנית לנציב קבילות חיילים או לקצינה בבסיס שזה התפקיד שלה?
"הפחד והאיום, כי הוא דאג עוד חודשים לפני זה לאיים עליי".
מה הוא אמר בדיוק?
"הוא אמר לי: 'אסור לך שאף אחד יהיה מודע לזה. לאף אחד אסור לך לספר. אפילו לחברה הכי טובה שלך, לאף אחד אסור לך לספר'".
"...הוא שיתק אותי. הוא הפך אותי לא לפקידה שלו, לסמרטוט שלו, לשפחת מין שלו. פשוט השתמש בכוח שלו. בפעמים האחרונות כבר בקושי הצלחתי להתנגד. לא נשאר בי כוח. הייתי מותשת. לא הייתי מצליחה במשך התקופה הזאת אפילו בחיי היום-יום בבית להמשיך לעשות עוד כלום. הייתי מגיעה מותשת הביתה, רק מתקלחת והולכת לישון, מנסה לישון, רועדת, לא מצליחה להירדם".
חודש לאחר שש' השתחררה, שלח אליה אלוף משנה ד' צו מילואים. גם אז, אנס אותך, ביום הזה?
"כן. הוא חזר בדיוק על אותו סדר של הדברים. נשאר שם עד קצת אחרי חמש, חיכה לראות שבאמת כולם הלכו ושוב, נועל. אז כבר הבנתי. כשראיתי שהוא נועל ונשאר שם אחרי. פחדתי נורא, רעדתי, רציתי רק שאולי, אולי יקרה משהו, אולי בטעות יגיע מישהו, אולי, אולי משהו יוציא אותי מהסיוט הזה".
ש' הלכה לטיפול, ואז החליטה לא לשתוק עוד
"לא, לא הרגשתי שאני בחיים, שאני חיה. לא הצלחתי להמשיך כלום. פשוט הרגשתי שהחיים שלי נהרסו. זה לראות את כל העולם מתוך עיניים של פחד. אני לא יכולה לעמוד בתחנת אוטובוס ולראות מישהו מסתכל עליי בלי לחשוב שהנה, הוא תכף אונס אותי".
לפני שפנתה למערכת מבט שני, הקליטה ש' את אלוף משנה ד' ואלה הדברים:
המתלוננת (באותיות המודגשות): הלו?
כן. בוקר טוב. או, בוקר טוב.
מה קורה?
את יודעת מה קורה. מתגעגע.
אתה מתגעגע? כן?
כן, מה את חושבת?
למה מתגעגע?
למה?
כן.
כי את מניאקית קטנה.
אני מניאקית?
כן. למה? אני אגיד לך למה?
כן.
אני מחפש אותך חודשים. אני מתקשר אלייך, את בקושי עונה לי ועושה לי... אומרת לי: 'אני עסוקה' ו'אני אחזור אליך'. עברו שלושה חודשים ולא חזרת אליי. אני חשבתי... את יודעת מה אני חשבתי?
מה?
שאת כועסת עלי. שעשיתי משהו רע?
עשית משהו רע?
מה?
עשית משהו רע?
לא.
לא?
עשיתי לך משהו רע?
אתה אמרת שלא, אבל אף אחד לא יודע מה היה בינינו?
אף אחד בחיים.
כן.
למה, את חושבת...
מישהו שאל אותך?
אה...
מה?
לא, לא, אף אחד לא שאל. לא. בחיים. תסמכי עליי שאני בדברים האלה מאוד זהיר. את לא יודעת כמה שאת עושה לי טוב שעכשיו שאת מדברת איתי.
כן?
אני מתגעגע אלייך.
למה?
כי אני מתגעגע אלייך. אני מאוד אוהב אותך, את יודעת את זה.
למה? למה אתה מתגעגע?
לראות אותך. את יודעת מה עוד?
מה עוד?
ללטף אותך.
באמת?
ולהתנשק איתך.
כמו פעם?
יותר. את לא מתארת לעצמך. אני רוצה להיות איתך, בסדר?
מה אתה רוצה?
הכול.
הכול? מה הכול?
להזדיין איתך. יו, יו, יו, אני מת כבר.
כן? טוב, אני צריכה לצאת, שאני לא אפסיד את האוטובוס.
יאללה. אני אוהב אותך.
לפנייה לכתב/ת 
