שלום לך עזה
בניגוד לרצועת הנוף אליה הוא מביט, יער בארי הוא מקום אופטימי ופסטורלי, בעיקר בחורף כשהאזור מתכסה כלניות. מסלול חדש בין מתקני מים יבשים, שדות פורחים ושרידים מהתקופה הביזנטית. וגם תצפית טובה ובטוחה על רצועת עזה
כולם מדברים על עזה. בכל מבזק חדשות מוזכרת ההתנתקות לפחות שלוש פעמים. אבל למעט תושבי האזור וחיילי צה"ל המשרתים בה, מי מכם היה ברצועת עזה לאחרונה או אפילו ראה אותה ממרחק? מי מכם ראה אותה אי פעם?
בסיור בצפון-מערב הנגב אמנם נוותר על הביקור ברצועה, וגם לא נבתר אותה, אבל נגיע לנקודת תצפית טובה ובטוחה, ממנה ניתן להשקיף על מחנות הפליטים, ועל בתי הבטון החשופים של העיר המתמזגים עם האופק הכחול.
חניון ורמולן
נקודת החן הראשונה בסיור נמצאת ביער בארי. בשל אינתיפדת אל-אקצא, פיתחה הקרן הקימת לישראל בשנים האחרונות רק את חלקו המזרחי של היער, המרוחק יותר מן הרצועה, ובחודשים האחרונים השיקה בו שני אתרים חדשים. הראשון שבהם הוא חניון ומצפה ורמולן, שהוקם לזכרו של יונתן ורמולן שנהרג בראשית האינתיפדה.
יונתן ורמולן, בן למשפחה נוצרית אוהבת ישראל עלה ארצה מהולנד בראשית שנות ה-70. בשנת 1975 קלטה עדשת מצלמה את יונתן בן ה-4 נוטע עץ. מאז, ובמשך שנים רבות, שימשה התמונה ככרזת הפרסום של קק"ל, הקוראת ליהודי התפוצות להשתתף במפעל הייעור בארץ. במשך השנים קשר יונתן את גורלו בגורל המדינה ובשנת 1993 גויס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. עם שחרורו מצה"ל התגייס לשירות קבע כלוחם בימ"מ ולאחר מכן שירת כחבלן ביחידת החבלה של משמר הגבול באזור עזה. ב-28 בדצמבר 2000, בעת פעילות מבצעית ברצועה, נהרג יונתן מפיצוץ מטען חבלה ביחד עם קצין הגששים גדי מרשה ז"ל.
חבריו ליחידה ביקשו להנציח את זכרו, ומשנאסף הסכום הדרוש והושלמו עבודות הפיתוח, נחנכו ביער בארי על שמו של יונתן ורמולין חניון ומצפה, המשקיפים על חלקים נרחבים של רצועת עזה. מבט אחד מן המצפה לעבר הרצועה, אל המקום בו נהרג יונתן, מעביר בגוף תחושה עזה של אימה ושל יראה מפני חבל הארץ המאיים הזה, אשר נמצא כה קרוב אלינו.
אל בורות המים
בניגוד למקום אליו הוא משקיף, יער בארי הוא מקום אופטימי ופסטורלי. נופו מגוון וכולל עצי מחט רחבי עלים ועצי בוסתן. בחודשים פברואר-מרץ מתכסה היער כלניות, המקנות לו צבע אדום עז. לצד הכלניות, הוכשר לאחרונה מסלול היסטורי למבקרים ביער - דרך מתקני המים. לאורכו של מסלול זה פזורים מתקנים לאספקת מים, אשר שימשו לאגירה ולשאיבה בתקופות שונות. אחדים ממתקני המים הוזנו ממי גשם או מנחל גרר הסמוך, ואחרים קיבלו מימיהם ממקורות רחוקים.
בסמוך לכניסה לאתר מצויה באר חניון רעים. הבאר, שהיתה בשימוש הבריטים, כוללת גם בריכת אגירה, שעל דופנה חרוטה כתובת בשבחו של אללה ולידה ציון השנה - 1934. שביל הליכה מוביל מן הבאר לנקודת תצפית על מצוקי הלס של נחל גרר, החוצה את יער בארי וזורם מערבה עד שנשפך לנחל הבשור.
לאחר שחוצים את אפיק הנחל נחשפים שני צינורות מים ישנים המונחים על אם הדרך. הראשון, קו הנילוס, מהווה חלק מצינור מים שהניחו הבריטים, מקנטרה, הממוקמת בסמוך לתעלת המים המתוקים של תעלת סואץ, ועד לדיר אל בלאח שברצועת עזה, כדי לספק את צרכי הלוחמים מול הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה. לצידו ממוקם קו המים המערבי, שהונח בשנת 1946 וסיפק מים לתושבי הנגב.
התחנה הבאה במסלול קרויה באר אנטיליה, על שם חצי האי אנטוליה בטורקיה. הבאר המרשימה נבנתה בשלהי תקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל ופעלה בטכנולוגית האנטילים (כדי חרס המשמשים להעלאת מים מבריכות אגירה). מול הבאר מסלול הליכה קצר, המוביל אל מספר בורות מים דמויי פעמון מהתקופה הביזנטית (מאות 4 - 6 לספירה). הבורות אמנם נבנו מתחת לפני הקרקע, אך התגלו זה מכבר לאחר שהאדמה סביבם נחשפה. בורות מים, אגב, מקבלים את מימיהם ממי נגר הנאספים למעלה ומתועלים אליהם, ואילו הבארות מבוססות על מי התהום.
בחניון הסמוך, שם מסתיימת דרך מתקני המים, מצויים שרידי ישוב ביזנטי ובו בור מים הניזון ממים שנוקזו מגגות המבנים וחצרות היישוב העתיק. משם ניתן להמשיך ולבקר בשאר אתרי יער בארי, וכן לדווש במסלולי האופניים שהוכשרו בו לאחרונה.
פתיחת ציר
אם אתם כבר בסביבה, המשיכו אל דרך השדות, נתיב נסיעה תיירותי-חקלאי המחבר את פארק אשכול ודרך הבשור אל הישובים החקלאיים בחבל הבשור ובפתחת שלום. הדרך, שנפתחה לקהל הרחב לפני חודשים ספורים, מספקת נסיעה קלילה בשטחים פתוחים וכוללת גם מספר אטרקציות למטיילים.
הראשונה שבהן היא מצפה גבולות, אחת משלוש נקודות היישוב הראשונות (לצד בית אשל ורפידים) שהקימו היהודים בנגב במאה ה-20. במצפה, אשר שימש כתחנת ניסיונות חקלאית, נותרו שרידים מהמטע המקורי שהקימו החלוצים ב-1943. אתרים היסטורים נוספים בדרך השדות כוללים בעיקר בתי ביטחון ישנים ששימשו את היישובים היהודיים באזור עד תום מלחמת העצמאות.
בהמשך הדרך מתחלפים סוגי הגידולים בשדות המעובדים לפי העונה. גידולי שורש, כגון גזר ותפוחי אדמה, הם הנפוצים ביותר, וניתן לראות גם מטעי מנגו וחוחובה (שמגלעיניו מפיקים שמן יקר מאוד). באזור גם גידולי הדרים, כגון פומלו ומינואלה (תפוזינה), שנעקרו מאזור השרון (שם ניטע נדל"ן במקומם) והועברו לאזור בו האדמה זולה יותר. כנראה שמתוך התחשבות בהרגלים של עצי ההדר, משתמשים במי השפד"ן (מפעל טיהור השפכים של גוש דן) כדי להשקותם.
באזור מתקיימים גם סיורים מודרכים ("קו ליער" 1-800-350-550), אבל אפילו משפחות אורבניות למהדרין יכולות לנסוע לאורך הציר ללא הדרכה, וליהנות מן מהאוויר הצח והנוף הפתוח מאופק אל אופק.
איך מגיעים
- לחניון ורמולן: נוסעים דרומה בכביש מספר ארבע ופונים מזרחה בצומת אשכולות לכביש 232. מכביש זה פונים מערבה (אחרי צומת סעד) לחניון,
הנמצא בשולי יער בארי.
- מחניון ורמולן לדרך מתקני המים: חוזרים לכביש 232 וכארבעה ק"מ מדרום לבארי פונים מערבה (על פי השילוט) לחניון רעים. דרך מתקני המים מסומנת בשילוט כחול והיא עבירה לרכבים פרטיים.
- מדרך מתקני המים לדרך השדות: יוצאים מיער בארי בחזרה לכביש 232 ונוסעים דרומה. בצומת גבולות פונים מזרחה לכביש 222 ודרך קיבוץ גבולות נכנסים לדרך השדות (ניתן להכנס לדרך השדות גם דרך קיבוץ צאלים ודרך פתחת שלום). קטע הדרך בין צאלים לגבולות מתאים לכל סוגי הרכב ואילו קטע הדרך בין גבולות לפתחת שלום מתאים רק לרכבי 4X4. בכניסות מוצבות תיבות ובהן דפי מידע ומפות הנחיה ולמטיילים.
לפנייה לכתב/ת 
קצת היסטוריה והרבה נוף
צילום: קק"ל
יונתן ורמולן ז"ל. הילד מהכרזה המפורסמת של קק"ל
צילום: קק"ל
מומלצים
