"משקם האסירים" חרות לפיד הלך לעולמו
האיש שהיה מזוהה יותר מכל עם שחרור ושיקום אסירים נפטר בגיל 70 בשל סיבוך במחלת השפעת. בקיבוצו איילת השחר ספדו לו: "הוא היה אדם עם לב ענק, שיוסיף לפעום גם אחרי מותו"
חרות לפיד, מי שנודע כ"משחרר האסירים ומשקמם", נפטר היום (שבת) בבית החולים "זיו" בצפת מסיבוכים של מחלת השפעת.
לפיד, חבר קיבוץ איילת השחר, מת בגיל 70, לאחר שכתוצאה ממחלתו, חל סיבוך בלבו. בקיבוץ ציינו שהיה אדם בריא, והתקשו להשלים עם לכתו. "הוא היה אדם עם לב ענק, הלב שלו יוסיף לפעום גם אחרי מותו", אמרו.
במסגרת פועלו, נהג לפיד לשקם אסירים רבים ששוחררו מן הכלא. כדי לתת הזדמנות נוספת לצעירים שהידרדרו לפשע פנה לפיד בשנות ה-80 לתנועה הקיבוצית, בה היה חבר, וביקש שתסייע בהקמת תוכנית שיקום. התנועה הביעה הסכמה, והתוכנית יצאה לדרך.
מזכיר התנועה הקיבוצית, נתן טל, סיפר ל-ynet על מתכונת התוכנית. "הוא היה פונה לבית הכלא ומציע לצעירים אלטרנטיבה, וכך קבוצה של אסירים הייתה מקבלת שחרור על תנאי ומגיעה לקיבוץ בכדי להשתקם. במקביל לתהליך השיקום ידענו שיש כתובת, חירות, שהיה מוסיף ללוות את כל התהליך אפילו מהפן של מתן סיוע משפטי. הוא לא האמין שבין כתלי הכלא אפשר לפתוח לאסיר מחר חדש".
המפעל הוכיח עצמו ובתק"מ סיפרו היום כי עשרות, אם לא מאות אסירים, חייבים ללפיד את חייהם החדשים. "מותו הוא בפירוש טרגדיה למפעל העצום שלו", אמרה הערב חברת קיבוץ אילת השחר, אורה ליפץ, "זה אובדן גדול של איש אחד שהיה מערכת שלמה", הוסיף טל.
כך למשל סייע לפיד בשנת 2000 לחווה יערי, שנידונה למאסר עולם על רצח התיירת מלה מלבסקי. בסיועו הצטרפה יערי, לאחר ניכוי שליש ממאסרה, לקיבוץ אפיק שברמת הגולן, שם התגוררה והועסקה.
בשנות ה-90 החל לפיד גם לסייע בהפעלת קשריו וכושר השכנוע שלו כדי לנסות ולשחרר ישראלים שישבו בבתי הכלא בחו"ל - בין היתר, על עבירות של צריכת סמים. לפיד פעל רבות לשחרורו של שמעון "כושי" רימון ממאסרו בגרמניה לאחר שזה הסתבך בחשדות לעיסקאות סמים.
"הילדים היו אורזים תרמיל וההורים היו דואגים להשיג את המספר טלפון של חירות שיהיה להם ביד למקרה הצורך", סיפרה ליפץ, הכותבת בעלון קיבוץ אילת השחר. "הוא הציל צעירים רבים, למד את המקרה, ובזכות קשריו הצליח לפתוח להם דלתות", אמר טל.
בראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" ביוני 83', נשאל לפיד המנוח כיצד החל בעיסוקו המיוחד. הוא סיפר כי במהלך עבודות עם חבורות רחוב ועבריינים צעירים הבין כי "לכל אחד מהם, לאלפים כמוהם, יש מישהו בכלא. אב או אח".
"התמונה זיעזעה אותי. שאלתי את עצמיי מה אני יכול לעשות. זה חייב להיפסק. אדם הרי לא נולד עבריין כמו שאדם לא נולד מזכיר קיבוץ", אמר. לפיד הוסיף אז כי לדעתו, "יש לנתק בין שער בית הכלא לבין השכונה. להביא אותם למקום שאין בו עבריינות - להתיישבות העובדת".
"אני לוקח אותם ישר משער הכלא לקיבוץ", סיפר לפיד בראיון אחר. "שם אני מצמיד אותם למשפחה ומסדר להם מקום עבודה. צריך להבין שבחור כזה עובר מהפכה אדירה".
"כושי" רימון שלפיד סייע בשחרורו מהכלא הגרמני, אמר הערב: "לפיד היה עסוק עכל הזמן בעשיית מצוות. אני בטוח שהוא יגיע לגן עדן".
משה סבג, שנעזר אף הוא בלפיד בעת שנעצר בתאילנד בשנת 1986 סיפר ל-ynet: "הוא עזר לי ממש כמו אבא. הוא היה אדם מיוחד שנרתם לעזור לכל אדם ואדם כמטרה. זה יום עצוב מאוד. עצוב לאבד אדם כל כך מיוחד כמוהו. לא כל יום קם אדם שכזה בישראל, אחד שעוזר לכל כך הרבה אנשים. הוא איש שנתן תקווה".
לפיד הניח אחריו אשה, ארבעה ילדים ונכדים. הוא יובא למנוחות מחר בקיבוץ איילת השחר.