מוזיאון חדש: שעתו היפה של צ'רצ'יל

סימן ה"וי" המפורסם לניצחון, הסיגר, המגבעת, עניבת הפרפר, כלב הבולדוג הצמוד, חיתוך הדיבור הייחודי, הקול החם והעמוק, האינטליגנציה הגבוהה, הנחישות וקור הרוח - כל אלה הם רק חלק מהמאפיינים שהפכו את סר ווינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל למותג שהעולם לא שוכח.

שמו הפך למילה נרדפת למנהיגות אמיצה ומלאת השראה. בסוף 2002 ערך הבי.בי.סי את המשאל המקיף בתולדותיו, כשהשאלה שהופנתה לצופי הרשת היתה מיהו הבריטי הגדול בהיסטוריה. 447,423 הצביעו עבור ווינסטון צ'רצ'יל, שיצא גדול יותר ממהנדס הגשרים האגדי ברונל (מקום שני), הנסיכה דיאנה (שלישי), דארווין, שייקספיר, ניוטון, ג'ון לנון, הנרי השמיני וכל שאר המלכים ואנשי הרוח או החומר.

האיש שהבטיח לבריטים דם, יזע ודמעות עד לשחרור ולניצחון על גרמניה הנאצית, הפך ביום שישי האחרון, 11 בפברואר, אחרי טקס בנוכחות המלכה, לבריטי הראשון שמוזיאון שלם מוקדש

לתיעוד חייו. 6 מיליון ליש"ט הושקעו במוזיאון, שהוקם בחלל מיוחד בשטח 1,000 מ"ר, בתוככי מבוך חדרי קבינט המלחמה. מדובר במרתף ענק שמעליו מתנשא בניין משרדים שחלקו משמש את משרד האוצר הבריטי.  

עוד 6 מיליון ליש"ט, שנאספו בתרומות ממעריציו של צ'רצ'יל ברחבי העולם (גם מיליונרים וגם כאלה ששלחו צ'קים של 3 ו-4 ליש"ט) ישמשו לתחזוקה ולמימון תוכניות לימודים.

הכניסה למוזיאון עוברת דרך חדרי המלחמה. אלה הוקמו ב-1938 במחסנים תת קרקעיים ששימשו את משרד האוצר. ב-1940, זמן קצר אחרי שמונה לתפקיד ראש הממשלה, נכנס צ'רצ'יל לחדר הקבינט והכריז: "מפה אנהל את המלחמה".

מהמרתפים האלה - שהתאורה העמומה ושריקת הסירנות ברקע הופכות את הביקור בהם לחוויה - ניהל צ'רצ'יל את הקרב על עתיד העולם החופשי. חדר הקבינט הצפוף נשאר כפי שהיה, עם הכסאות הממורטים והרבה מאפרות. במרתפים ממוקמים גם חדרי השינה של צ'רצ'יל ואשתו, של שריו הבכירים, של שומרי ראשו ושל מפקדי הצבא. בכולם מוצבים הרהיטים המקוריים, המפות המסומנות על הקירות ואפילו החותמות הקטנות שבהן אישרו מבצעים ודו"חות.

במהלך הביקור במוזיאון מומלץ להסתייע בהדרכה הקולית המוקלטת, המספרת בשבע שפות (כולל עברית) את סיפורו של צ'רצ'יל.

הפנינה שבכתר המוזיאון היא "קו החיים", מעין שולחן אינטראקטיבי באורך 13 מטר שמורכב משילוב של מחשבים, מסכים דקים עם סרטים דוקומנטריים ורמקולים, שמציגים כל פרט חשוב בחייו של צ'רצ'יל. אוצרי המוזיאון לא ניסו להעלים גם עובדות פחות נעימות בחייו, כמו חלקו באחריות לקרב הכושל והטראגי בגליפולי, כשניסה לסיים ב-1915 את מלחמת העולם הראשונה בהנחתת הצבא בטורקיה - החלטה שהותירה אחריה שדה קטל נוראי.

פריטים אחרים חושפים את גדולתו של האיש. כך למשל מוצגת המפה המקורית שצ'רצ'יל הביא איתו לוועידת ילטה, בסיום המלחמה ב-1945, עם קווים ועיגולים שמסמנים את הסדר העולמי החדש ואת חלוקת אירופה בין המערב למזרח.

צייר, סופר, שתיין

המסע בעקבות צ'רצ'יל מחולק ל-5 פרקים: צ'רצ'יל הצעיר (1874-1900), פוליטיקאי ומדינאי (1900-1929), שנותיו במדבר הפוליטי (1929-1939), מנהיג מלחמה (1940-1945) ומדינאי בעת המלחמה הקרה (1945-1960). סיפורו במוזיאון מתחיל בשנת 1940, כשהיה כבר ראש ממשלה. נקודת פתיחה זו נבחרה כדי להקל על המעבר למוזיאון מחדרי קבינט המלחמה, שעוסקים במלחמת העולם השנייה. מנקודה זו המסלול צועד אחורה וקדימה בחייו ומסתיים בסגירת המעגל בתיאור האירועים בין אפריל למאי 1940, כשצ'רצ'יל מתמנה לראשות הממשלה ומציב את עצמו בלב ההיסטוריה.

תקופת המלחמה היא גם זו שלמבקר קל יותר להשתלב בה. מפליא השילוב בין פריטים מחייו הציבוריים של צ'רצ'יל בתקופה זו לבין פריטים מחייו האישיים, כמו מכתבי אהבה שכתב לאשתו קלמנטיין. אין למעשה הבדל בין הדימוי לאדם הפרטי - שניהם היו גדולים מהחיים.

כל אלמנט ב"קו החיים" מאפשר למבקר לבחור בין שבוע, חודש או שנה בקריירה של צ'רצ'יל, לדעת איפה צ'רצ'יל

היה בכל נקודת זמן וגם לגלות מה קרה בעולם הרחב באותו רגע. כשצ'רצ'יל נולד, ב-1874, בריטניה היתה המעצמה האימפריאליסטית החזקה בעולם. כשמת, ב-1965, האימפריה הבריטית היחידה היתה להקת הביטלס.

בין שני השיאים, המבקר יוכל להתרשם מאישיותו של צ'רצ'יל, שהתפתח מצעיר כבד פה, רזה ובעייתי בלימודים, כזה שעתידו לא הבטיח דבר, למנהיג דגול המצוטט עד היום על ידי ראשי מדינות. התצוגה ממחישה את דעתו המבטלת והמסוייגת של אביו כלפיו, כך שניתן לנחש מה עבר עליו בילדותו, ואולי מה הניע אותו. צ'רצ'יל העדיף ללמד את עצמו ולא לסמוך על המורים, וכבר מגיל צעיר שחה נגד הזרם. המוזיאון איתר אפילו קטעים ראשונים שכתב לעיתון התלמידים של בית ספר התיכון בו למד.

יש הרבה הפתעות בתצוגה. רבים למשל סבורים שכושר הביטוי של צ'רצ'יל שיקף יכולת מוּלדת, אבל האיש למד את תורת הנאום ותירגל את עצמו בפיתוח מיומנות זו במשך שעות ארוכות. המוזיאון ניער משכבת אבק עבה אפילו את הדלת המקורית של דאונינג 10, מעון ומשרד ראש ממשלת בריטניה. זו, מסתבר, הדלת המקורית, ומה שטוני בלייר פותח הוא רק חיקוי עמיד בפני כדורים.

פינה מיוחדת במוזיאון מוקדשת לתחביבו ואהבתו הגדולה של צ'רצ'יל - הציור. הקהל מוזמן להתרשם מ-103 ציורים שלו בצבעי מים, מילדותו כמו גם מסוף ימיו. גם ספריו וכתבי ידו מוצגים במוזיאון.

צ'רצ'יל, בצד היותו מנהיג דגול, היה גם מחבר ענק שהצליח בשנת 1953 לזכות בפרס נובל לספרות, מתחת לאפו של מתחרה אחר, ארנסט המינגוויי. צ'רצ'יל, כמו יהלום שמואר באור אחר מכל כיוון, היה איש של פנים רבות: הוא היה גם מהמר מושבע, דכאוני, שתיין, והחזיק אפילו אריה בגן החיות של לונדון, שקיבל מתנה משליט אפריקאי.

כאן הוא גר

בסיום הביקור במוזיאון מצפה למבקרים "חנות המפעל", ובה שלל מזכרות צ'רצ'יליאניות: פסלים שלו, קלטות וידאו

ושמע, ספרים, מחקי צ'רצ'יל, עפרונות צ'רצ'יל, יין צ'רצ'יל ועוד אינסוף פריטים אחרים.

מי שמתקשים להיפרד מעל המנהיג הגדול במוזיאון, יכולים להמשיך ולפסוע ברחובות לונדון לאורך התחנות השונות בחייו. כך למשל, סמוך למארבל ארץ', ברחוב גרייט קמברלנד פלייס מס' 35, התגורר צ'רצ'יל בילדותו, בין השנים 1883 ל-1900 (ואם כבר שם, אז במספר 51 אפשר להדביק נשיקה למזוזה הענקית הצמודה למשקוף ביתה של מדונה, וממול אפשר להיכנס לבית הכנסת שבחזיתו פסל מרשים לזכרו של ראול ולנברג). ברחוב הייד פארק גייט, הסמוך למוזיאון הטבע, גר צ'רצ'יל בערוב ימיו, בין 1945 ל-1965, ויש גם שלט יפה בחזית הבית.

ומי שחייב לאכול כמו צ'רצ'יל, שהיה ידוע כגרגרן לא קטן, יכול לבקר במלון "סבוי" המפואר, הממוקם בסימטה היוצאת מרחוב סטראנד. כאן נהג צ'רצ'יל להתאסף עם חבריו כדי לסעוד במסעדה המשובחת של המלון.

מוזיאון צ'רציל נמצא בהורס גארדס רואד, פינת קינג צ'רלס סטריט, מעבר לפינה של דאונינג סטריט (כ-200 מטר מתחנת התחתית ווסטמינסטר, לכיוון פארק סיינט ג'יימס). כניסה: 10 ליש"ט למבוגר, חופשי לילדים ונוער עד גיל 16.